הימים החמים של המשקאות החומים

הדינוזאור ניר קיפניס מוציא את ראשו מפארק היורה של לוגמי הוויסקי הנקי ומנסה להצטרף לחיות החדשות באחו שמערבבות אותו בקוקטיילים

תחשבו מהר על ויסקי! על מה חשבתם? אם הכרותכם עם עולם הוויסקי היא סבירה, סביר להניח שתשעה מתוך עשרה מכם חשבו על ג'וני ווקר, ללא ספק מותג הוויסקי המוכר ביותר בעולם.נדמה שכבר נאמר ונכתב הכל על היום שבו ג'ון ווקר הפך מנער חווה לבעליה של חנות מכולת קטנה, על האופן בו הושפע מרקיחת תערובות תה כהשראה לערבוב סוגים שונים של ויסקי, ועל הדרך בה יצר נכדו אלכסנדר – שהיה מבין גדול בוויסקי וגם איש שיווק לא רע – את המותג המוכר לנו היום. ברשותכם, אני רוצה לסחוט יותר מ-150 שנות היסטוריה לרגע מזוקק (תרתי משמע): הרגע שבו החליט ג'ים בווריג', הסמכות המקצועית העליונה של מותג הוויסקי המפורסם, לבצע את מהפכת הטעם, או ליתר דיוק להעדיף אותה על פני הגיל. כל צעד כזה מעלה מיד את החשד שמישהו ניסה לחסוך כאן בעלותו של חומר הגלם היקר ביותר בתעשיית הוויסקי – הזמן. אלא שאני החלטתי לא להיות אנטי תאגידי במתכוון ולתת לטעם לדבר. אחרי הכל, לא בכדי רקחו בג'וני את הסיסמה שתרגום חופשי שלה לעברית יהיה: הטעם הוא המלך.