יוסי בוזנח כותב על חברו יורם גלאי במלוא שנה לפטירתו ועל היין החדש שנושא את שמו
תשמע יא פולנייה קשוחה, היו באזכרה שלך יותר אנשים מאשר יהיו בלוויה שלי, גם אם אמות ארבע פעמים.
מתגעגעים אליך כאן, יא גלאי. אין אחד שלא חסרה לו איזו נזיפה גלאית מחרחרת כשצייץ משהו בגנות יין שהבאת, או את המבט מרומם הנפש שזכינו בו כשענינו תשובה נכונה. ואז משפט ההמשך שלך, "כעת אני יכול ללכת הביתה לאשה ולילדים".
יכולתי לראות מקילומטר אם אתה מבסוט או כועס, נובח בלי קול כשמשהו לא מסתדר כמו שרצית, או מחוייך, מלא סיפוק ומדבר לאטך כאשר מרוצה. לא אשכח לעולם איך זרחת כשאהבתי משהו שהבאת ואיך השתנקת בעברית פולנית כאשר העזתי לאהוב פחות.
תשמע, תחזור כבר! שנה שאני לא מעודכן במה שקורה בענף. חסר לי כל כך בוקר של ברסרי, אספרסו קצר, גראפה קטנה ובגט ג'מבון. ככה התחיל השבוע. ככה ידעתי מה קורה. מי פתח, מי סגר ולמי אין סיכוי להמשיך ולשרוד. מדהים כמה אינפורמציה צברת. כל מי שמסביבי יחד לא יכול להוציא מקרבו את כמות האינפורמציה השבועית שזכיתי לה איתך. אפילו בימים הכי קשים שלך ידעת טוב יותר מכולם מה קורה ואיך, לא יאומן עד כמה זה מורגש.
פולני קשה עורף שכמותך, אומר לך עכשיו בכדי שלא תיעלב, משפחת פז בלוגולובסקי החליטו לקרוא את ה"שורשים" החדש על שמך. אז נכון שהיית מעדיף מסע פולני לבן ולא קונטה קינטה שחור אבל איזו תוצאה נהדרת. תאמין לי שהיית צובע לשחור בשביל היין הזה. הם התאמצו ועשו עבודה מרשימה מאד, אמרו שזה הכי טוב שיש להם, שאתה חלק מהמשפחה והם גאים מאד ביין. והחוברת שהפיקו והצמידו לבקבוקים? היית זורח מאושר יקירי. אבל הכי חשוב: היין הוא פגז חבר. עשו אותו הכי קרוב שאפשר לאופי שלך. קשוח ומעודן. טוטאלי ומלא אופי. אתה כמו מוחמד עלי של היין. רוקד כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה. נעלב כמו פולני ומתרתח כמו מרוקאי.
בשלב מסוים לחשתי לאסף פז, יורם ירצח אותנו אם לא תשמור לו כמה בקבוקים, אז הוא ענה בצחוק, "תאמין או לא, בביקור האחרון שלו ביקב נתתי לו לטעום את זה, רק שלא היה לי מושג שעד שיצא היין לא יהיה יורם".
אוהבים אותך מר גלאי, כואבים את לכתך כאילו לא עברה שנה ומברכים על מזלנו ועל שזכינו בך.