יש מי שחושב שלראות הכל באור וורוד זה לא טוב. יוסי בוזנח דווקא חושב שזה דווקא טוב. אפילו טוב מאד...

רוזה יתיר - בקבוקרוזה יתיר - בקבוק
מתקפת יינות רוזה חדשים חסרת תקדים נחתה עלינו לקראת הפסח, תבור אדמה הבליחו חזרה לעולם הרוזה עם הברברה שלהם, תשבי לקחו קברנה סוביניון ושחררו אותו מעול קליפות, רקנאטי הבהבו בוורדרד בהיר וקראו לו גרי דה מרסלאן, יקב הרי גליל הלביש פינו נואר לבן אפרסקי, אפילו רמת-הגולן נכנעו לאופנה וקראו לילד גמלא השמורה סירה רוזה, וזה עוד לפני שמסתכלים על שטף הרוזה הישראלי והמיובא שכבר נמצא כאן. אז בכדי להשלים את התמונה הצטרפו עוד שניים, שהם בעצם אחד, יקבי כרמל ויקב יתיר, והאדונים ליאור לקסר בכרמל וערן גולדווסר ביתיר השיקו יינות חדשים ורודי לחיים. זה בחר לו טמפרניו ארומטי ורב כח כבסיס ליין וזה ביסס את שלו על גרנאש כרסתני ומלא חן. אז כן, רוזה הוא אופנה ככל האופנות, וכמו שלפני שני עשורים קצו בו וכמעט והחרימו אותו, המילה רוזה הפכה לחוסר הבנה בסיסי ביין והביאה אתה מבט מלגלג של תראו את הפרימיטיבסקי הזה, עוד תקוע בימי יינות מונפורט ולא יכול להבין שזה יין נחות. אז תשכחו מזה חברים, רוזה יכול להיות מאד טעים! הרוזה משלב את העושר הארומטי של אביו מולידו אדום הקליפה ועם זאת קיבל את הגיזרה האלגנטית של אמו הורתו, תהליך הייצור. מין לבן שנעשה מאדומים, בלי להגזים עם המרקם והמבנה הטאני, תוך שאיפה להגשה קרירה וצוננת. והוא במיטבו, הצבע מקסים, צלול וחגיגי, תמיד יקבלו אותך ניחוחות פרחים ופירות קיץ רעננים, ואם הוא יבש ונעים, הרי שכל מה שצריך לידו זה ביס קטן, הוא יתגמש ויסכים להיות בן לוויה של כמעט כל מאכל, ואם יצא לכם בונוס קטן ואתם יושבים מול הים, הרי שגן-עדן זה כאן... נכון, יש עוד סיבות לפופולריות האופנתית של הרוזה, החך קצת התעייף מהאחים גווירצ' וטרמינר... ופתאום התמלאה ארצנו בגל עלייה ותיירות של יהודי צרפת שהם צרכני רוזה כל חייהם ויודעים להעריך את הוורוד הוורוד הזה. טעמתי השבוע את היתיר ודי קיללתי את ערן על שחיכה כל-כך הרבה שנים לפני שנתן לנו רוזה שכזה. היין קסום בעיני, משלב המון אופי, יבש ובעל חמצמצות חיננית, יש לו מין צבע כתמתם ורוד, עדין ונעים לעין. הניחוח הדרי, בין פריחה הדרית אביבית לאשכולית נעימה, מאחור במוח מתרפק לו מין תיבול כייפי ומעט מפולפל. בטעימה הראשונה הוא מרגיש מופנם וקצת מתנשא, אבל לקח לו רק שניות בודדות על הלשון בכדי להרגיש נפלא, במיטבו. פרי כייפי ומתפרץ, מתיקות-חמיצות שמעניקים איזון נהדר והטעם שנשאר הוא רענן עם תחושת פרי טרי. יין מרשים ומשובב נפש שאני מאוד מקווה שימצא את דרכו לרבות ממסעדות ארצנו לקיץ הקרב ובא עלינו. רוזה, יתיר 2014. מחיר מומלץ: 90 שקל