זהות בדויה: יקב 'קונצ'ה אי טורו'

יאיר גת נסע לבקר ביקב 'קונצ'ה אי טורו' שבצ'ילה וקצת נעלב. זה לא שלא עשו לו כבוד, פשוט לא נעים לקפוץ לבקר כשביקב מחכים למישהו אחר...

הנהג שחיכה לנו בשדה-התעופה של סנטיאגו נראה מאוכזב. לא בגלל שעל השלט שהוא החזיק היה כתוב בגדול: 'טל חוטינר' ובסוף אני הגעתי, אלא בגלל הזמן שחלף בין הנחיתה לבין הרגע בו נפגשנו. כמעט שעתיים שבהן הפנמתי שהמזוודה שלי לא הגיעה, הגשתי תלונה בפני פקיד שלא באמת שולט אנגלית, לימדתי מקומית אחת לשאול 'למה לא פותחים עוד קופה?' וקיבלתי את הערכה הזו עם התחתונים וכלי הרחצה, שחברות תעופה נותנות לנוסעים שהמטען שלהם נעלם. גם לפקידי הקבלה במלון היה קצת קשה עם זה שחוטינר לא הגיע. הסברתי להם שהיו לו עניינים דחופים בארץ והבטחתי שאעשה כמיטב יכולתי כדי שהם לא יחושו בחסרונו.

ב'קונצ'ה אי טורו' מייצרים יותר משלוש מאות שמונים מיליון בקבוקי יין בשנה. חתיכת יקב... (צילומים: יח"צ)

למחרת בבוקר, לבשתי את מה שסיפקה לי חברת התעופה ויצאתי לפגישה במשרדי ההנהלה של 'קונצ'ה אי טורו', שנמצאו, כמה נח, במרחק הליכה מהמלון. בדרך מצאתי בר אירי. בחדר הישיבות שנראה כאילו עוצב בסוף שנות השמונים למדנו כמה דברים על היקב - אם אפשר לקרוא ליצרן היין החמישי בגודלו בעולם שמפיק יותר משלוש מאות שמונים מיליון בקבוקי יין בשנה בשם 'יקב'. אם 'פרונטרה' הסדרה הצעירה של 'קונצ'ה אי טורו' הייתה מיוצרת ביקב נפרד, הוא היה השלישי בגודלו בצ'ילה.

רמה אחת מעל פרונטרה, סיפרו לנו, נמצאת 'קסילרו דל דיאבלו', סדרת הפרמיום, ומעליה יינות האיכות שמחולקים למספר סדרות, כמו 'מרקז דה קסה קונצ'ה', אבל בין מצגת למצגת התחלתי לחוש בחסרונן של גרביים נקיות. אחרי הכל דצמבר הוא חודש אביבי במיוחד בחצי הכדור ההוא. ביקשתי סליחה מהמארחים ויצאתי לשופינג.

• סוף כל סוף קולקציית מסכות הקיץ שאפשר לנשום איתן

אומר זאת כך: מסע קניות בסוף דצמבר במדינה שהדת השלטת בה היא נצרות קתולית הוא לא משימה קלה, אבל הצלחתי לסיים אותה די בהצלחה וחשבתי שמגיעה לי בירה. נכנסתי עם השקיות לבר האירי שמצאתי בבוקר, ביקשתי גינס וקיבלתי פחית וכוס בירה גנרית, עם ידית. "מה קרה לברז?", שאלתי את הברמנית והיא סיפרה לי שבכל צ'ילה, אין אפילו ברז גינס אחד. מזגתי לעצמי עוד פחית, חזרתי למלון כדי להחליף גרביים ובחדר, כמה מפתיע, חיכתה לי המזוודה שלי, שהתעכבה במדריד. אומר זאת כך: מדובר בהקלה.

מאוחר יותר כשחזרנו לכוסית אחרונה באותו בר אירי, שתיתי עוד שתיים או שלוש פחיות ובכך סיימתי את המלאי לאותו שבוע כבר ביום שני. אם הגעתם אתי עד לכאן אתם בטח שואלים את עצמכם: "אוקיי, אז מה עם היין?". אז ככה: בבוקר שלמחרת, באחוזה ההיסטורית של מייסד היקב דון מלצ'ור דה קונצ'ה אי טורו טעמנו המון יין, אבל, ברשותכם אתייחס כאן רק לבקבוקים שמגיעים לישראל באופן סדיר.

   

פרונטרה, סוביניון בלאן 2015 היין, ששייך לסדרה הבסיסית של היקב ונעשה מענבי העמק המרכזי של צ'ילה הוא בהיר ונקי, עם ריחות רעננים של פירות טרופיים ומעט עשב קצור. הטעמים שלו בשלים, החמיצות טובה והסיומת קצרה ומתכתית מעט, אבל במחיר הזה, זוהי עסקה מצוינת. המחיר: כ-35 ₪    

קסילרו דל דיאבלו, סוביניון בלאן 2015

מענבים שגדלו באזורים קזבלנקה, לימארי וראפל נעשה סוביניון בלאן שמנמן וארומטי, עם ריחות גויאבה, אספרגוס ופירות לבנים וסיומת יבשה וטובה מאוד. יין מרענן מאוד, לא מתחכם, ובסך הכל די מהנה.

המחיר: כ-56 ₪

   

קסילרו דל דיאבלו, שרדונה 2015 לשרדונה היו ריחות מאופקים של פירות כתומים ופירות טרופים עשירים, הטעמים שלו בשלים, אולי אפילו קצת יותר מדי, אבל החמיצות היתה טובה ונוכחות העץ הורגשה בלי להציק. המחיר: כ-56 ₪    

קסילרו דל דיאבלו, מרלו 2015

ליין שנעשה מענבי העמק המרכזי והתיישן בחלקו בחביות יש ריחות רעננים של פרי טרי ועשבי תיבול ירוקים עם נגיעות של וניל ותבלינים. המבנה שלו קליל, החמיצות טובה ובסיומת המתקתקה, מבליחים אזכורים לקפה, טבק ושוקולד.

המחיר: כ-56 ₪

   

קסילרו דל דיאבלו, קרמנר 2014 הקרמנר, זן שהושמד כמעט כליל במאה ה-18 על-ידי כנימת הפילוקסרה, הצליח לשרוד בצ'ילה שבה זיהו אותו בטעות כמרלו. היין שנעשה מענבי קרמנר מהעמק המרכזי הוא בעל ריחות עשירים ורבי עוצמה, מבנה קליל ומהודק, מרקם נעים במיוחד וסיומת קצרה יחסית. המחיר: כ-56 ₪    

קסילרו דל דיאבלו, מלבק 2015

יין מרוכז, אפילו קצת כבד, עם ריחות של פירות אדומים, עשן ופלפל שחור. המבנה שלו מוצק, הטעמים ירקרקים מעט והחמיצות גבוהה. אפשר כמובן לשתות אותו עכשיו ורצוי ליד נתח בשר, אבל נראה לי שעוד כמה חודשים בבקבוק ייטיבו אתו מאוד.

המחיר: כ-56 ₪

   

מרקז דה קאסה קונצ'ה, סירה 2013 מרקז דה קאסה קונצ'ה היא סדרה של יינות אזוריים. היין הזה, שנעשה מענבי כרם יחיד בעמק מאיפו הוא לטעמי הטוב שבסדרה: יש לו ריחות מאופקים של פירות אדומים ושחורים טריים, עשן, פלפל שחור ופרחים, מבנה מוצק וחד וחמיצות נהדרת. אפשר לומר עליו שהוא כמעט אירופאי. המחיר: כ-100 ₪    

מרקז דה קסה קונצ'ה, קרמנר 2013

גם לקרמנר הזה, כמו קודמו וכמו עוד כמה שטעמתי במהלך הנסיעה, היו ריחות עשירים ומורכבים של פירות שחורים, אדמה ותבלינים, אבל יחסית אליהם, המגע שלו עם החך היה קליל וחד-ממדי. אולי הוא צריך עוד כמה שנים להירגע.

המחיר: כ-100 ₪

   

מרקז דה קסה קונצ'ה, קברנה סוביניון 2014 בציר מוקדם, יישון בחביות גדולות משומשות. מי שעשה את היין השתדל שהוא לא יכביד יותר מדי, והאמת - די הצליח לו. זהו קברנה סוביניון פירותי, רענן, מתובל וירקרק מעט, בדיוק כמו שאפשר לצפות מקברנה סוביניון מודרני, אבל לא הרבה יותר מזה. המחיר: כ-100 ₪    

מתי שהוא, בין טעימה לטעימה התבקשתי לחתום בספר האורחים של האחוזה. כרך עב כרס, אחד מני רבים, שכולל גם חתימות של אפיפיורים וכוכבי רוק. יודעים איזה שם נכתב בו באותיות מסולסלות וחיכה לחתימה מספר 3546? נכון מאוד: טל חוטינר. הידיעה על החילוף שלא הגיעה למלון, לא הגיעה גם לאחוזה ולכו תמצאו סופר סת"ם שייתקן את זה. אז חתמתי בשמו.

בימים הבאים הסתובבנו במרכז המחקר והפיתוח של קונצ'ה אי טורו, ביקרנו ביקב אלמה ויווה שנולד משיתוף פעולה בין היקב לבין הברון פיליפ דה רוטשילד, ובכרמים שמהם נעשה "דון מלצ'ור' - יין הדגל של קונצ'ה אי טורו. בגלל שנגמר הגינס, חקרנו לעומק כמה מברי היין של סנטיאגו – שבכולם מגישים רק יינות מקומיים. וגם קצת שמפנייה. כמו כל יקב מסחרי בסדר הגודל הזה, גם ברוב היינות של קונצ'ה אי טורו אין מה לחפש התרגשויות, ביטוי אישי או טיפה של לכלכוך, אבל לאורך כל הפורטפוליו, כשמדובר בתמורה למחיר, קשה מאוד למצוא להם מתחרים.