נכדי בן ה־6 עדיין סובל מהרטבות לילה. בתי ניסתה לעשות הכל כדי לגמול אותו, אבל ללא הצלחה. רופא הילדים שלח אותו לבצע בדיקות דם ושתן, וכל התשובות יצאו תקינות. הוא המליץ להשתמש בכדור בשם מינירין. מה דעתך על השימוש בו, והאם יש פתרונות נוספים?
"כשאני נתקל במקרים שבהם ילדים מרטיבים בלילה, אני תמיד שואל אם האבא או האמא הרטיבו במיטה עד גיל מאוחר, וברוב המקרים התשובה היא חיובית. מינירין הוא כדור אשר מתבסס על הורמון אנטי־דיורטי שמופרש במוח, ותפקידו לאגור את הנוזלים בגוף. אנחנו מעבירים במהלך היום ליטרים רבים של מים בכליות, אבל מפרישים החוצה כליטר עד שניים ביום, וזאת משום שרוב הנוזלים נספגים בכליות בחזרה בעזרת ההורמון מונע ההשתנה".
"אצל ילדים הורמון זה הוא לעתים מדוכא או לא מופרש מספיק. מעבר לזה, לעתים ילדים שותים הרבה לפני השינה, וזה משפיע על בריחת השתן בלילה. חשוב שנזכור שטווח הזמן שבו ילדים מפסיקים להרטיב במיטה הוא שונה מילד לילד, וייתכן מאוד שבעיה זו תיפתר בקרוב באופן טבעי. לכן לא הייתי ממליץ שהילד יתחיל ליטול את הכדור כבר מעכשיו. לדעתי כדאי להמתין לפחות עוד שנה. מעבר לזה, חשוב שההורים יגיבו כמו שצריך לנושא ויידעו את הילד כי אם בורח לו השתן בלילה, אזי התפקיד שלו הוא לקחת את הבגדים והמצעים לסל הכביסה. לתפיסתי, ברגע שהילד מתעורר בבוקר וסל הכביסה ריק, ההורים צריכים לשבח אותו על כך שלא ברח לו, אבל אם הסל מלא, הם לא צריכים להתייחס לכך. אפשרות נוספת שיכולה לסייע להורים לילדים הסובלים מהרטבות לילה היא ‘פעמונית’ - סדין חשמלי המופעל על סוללות עם פעמון מיוחד. ברגע שהוא נתקל בטיפת נוזל, הוא מפעיל את הפעמון, והילד מתעורר. מדובר בסוג של טיפול התנייתי שיעיל בהרבה מאוד מקרים”.
מהו תהליך בריחת סידן?
"כשאומרים 'בריחת סידן', חשוב לדעת שהכוונה היא לא לאן הוא בורח, אלא מאיפה. 'בריחת סידן' היא שם עממי למצב של אוסטיאופורוזיס, כלומר הידלדלות של העצם. העצם שלנו בנויה כמו ספוג שכל החללים שלו מלאים בסידן, במגנזיום ובכל מיני חומרים שגורמים לו להיות קשה ושלם. ברגע שהחומרים החשובים הללו מידלדלים, נוצר מצב של יותר חורים ופחות חומרים שמחזקים את העצם. העצם היא בעצם המחסן של הסידן, והסידן בורח לדם. לכן אם עושים לחולה אוסטיאופורוזיס בדיקת דם, לא יהיה חסר לו סידן בדם. אם יש סידן בעצם, ובדם חסר סידן, הדם ימשוך אליו סידן מהעצמות".
בעלי בן ה־82 סובל מטחורים ונוטל כדור בשם נורמלקס. האם הוא עלול לפגוע בפעילות התקינה של המעי?
"פעם היו משתמשים בחומרים משלשלים המגרים את הדפנות של המעי, ובכך הופכים אותו, בשימוש ממושך, למעי משותק. כיום החלו להשתמש בתרופות שתפקידן לא לגרות את המעי, אלא לספוג נוזלים ולהפוך את פעילות המעי לרכה. נורמלקס היא אחת התרופות האלו, ולכן אין שום סכנה בנטילתה".
אני בת 63, ולפני כשלושה חודשים עברתי כריתה מלאה של בלוטת התריס, בעקבות גילוי סרטן פפילרי על הבלוטה ומסביב לה. הרופאים ביקשו שאעבור טיפול ביוד רדיואקטיבי, אבל אני מאוד חוששת. האם יש טיפולים מקבילים ופחות מסוכנים?
“בלוטת התריס (הנקראת גם בלוטת התירואיד) משתמשת ביוד לייצור ההורמון שלה, והיא זקוקה ליוד כדי לפעול. בלוטה זו מסוגלת לרכז בתוכה יוד בשיעור גבוה פי 50 מבכל איבר אחר בגוף, כלומר אם אני נותן לך כדור של יוד או מורח לך יוד על העור, והוא נספג בגוף, הוא יגיע מיד לבלוטה. בתחום הרפואה אנחנו כל הזמן מחשבים את הסיכונים שלנו מחדש ובודקים מה מסוכן יותר, ועל מה אני רוצה להגן. אני, למשל, רושם למטופלים שלי תרופות נוגדות קרישה בשעה שאני יודע שיש סיכוי קטן שהחולה עלול לדמם חלילה בקיבה, במוח ואפילו עלול למות. שווה לי לקחת את הסיכון הקטן הזה כי אני יודע שאם לא ארשום לו תרופה כזו, יש סיכוי גדול שהוא יפתח אוטם שריר הלב. היו לך בלוטות נגועות, זאת אומרת שתאי הסרטן התפשטו גם אל מחוץ לבלוטת התריס, ואולי חמק תא סרטני מחוץ למקום. הדרך הכי טובה לתפוס אותו היא באמצעות הטיפול הזה. לכן אני במקומך הייתי עובר את הטיפול ביוד רדיואקטיבי ללא כל חשש. לא מדובר בשיטה חדשה, ויש ידע עצום בתחום והרבה ניסיון בביצוע טיפולים מסוג זה”.