מנכ"לית פמי: על הילדות, הקריירה ורפואה לפריפריה

אמא למדה ראיית חשבון, התחתנה עם אבא, ילדה אותי באיסטנבול, וכשהייתי בת חצי שנה הם נפרדו. להיות גרושה בטורקיה לא היה תענוג גדול אז היא רצתה לצאת לעצמאות ולעבוד ולפתוח דף חדש. המקום הראשון שחשבה עליו היה ישראל. במעשה סופר אמיץ, בלי שהיה לה רכוש, שפה או קרובים, היא לקחה אותי, ילדה בת שלוש, ועלתה לארץ.

זה היה בשנות ה־80. אמרו לה שכדאי לה לבקש לגור במרכז הארץ והציעו לה את בת ים או רמת אביב. היא בחרה בבת ים בגלל הקרבה לים וגרנו שנתיים במעון עולים שם. מהר מאוד היא מצאה עבודה כחשבת שכר, אף שלא ידעה עברית. אמא בנתה את עצמה עקב בצד אגודל, קנתה בית ואחרי כמה שנים גם סבא וסבתא עלו לארץ וגרו לידנו. היא מאמינה בלחיות טוב את היום ואת הכסף שהיה לה היא השקיעה בחוויות, בהצגות, במסעדות, בטיולים. לא היה לי חסר כלום ולא הייתי בקשר עם אבא במהלך השנים.

הילדות שלי: בת ים. הייתי ילדה טובה, תלמידה בינונית וסבלתי מהשמנה מגיל שש ובגיל 19 עשיתי מהפך. למדתי בבית ספר דתי, כי הוא היה קרוב הביתה, קיבלתי שם ערכים ומסורת, אבל היה פער בין בית שלא שומר, לבין החינוך דתי. למדתי במסגרת הזו עד כיתה י"ב ועשיתי בגרות מלאה. עבדתי מגיל 16 בחנות בקניון בת ים כמוכרת, התקדמתי וניהלתי אותה.

כשהייתי קטנה רציתי להיות ראשת ממשלה, כי חשבתי שאני יכולה להשפיע, אבל זה עבר לי מהר מאוד. התנדבתי בכל מיני מסגרות, מד"א, עמותת אתגרים, שמרתי על ילדה שהוריה היו חירשים אילמים, ובסיום הלימודים יצאתי לשירות לאומי במד"א.

במהלך 17 השנים שלי בפמי קיבלתי לא מעט הצעות ניהול, אבל שמתי אותן בצד, כי רציתי רק לנהל את החברה הזאת. התחלתי בתור סמנכ"לית שירות ותפעול במשך חמש שנים, אחר כך כמשנה למנכ"ל ולפני שלוש וחצי שנים מוניתי למנכ"לית, כשידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות.

אנחנו שילוב של טכנולוגיה ושירות. אפשר להביא טכנולוגיה מתקדמת, אבל אם אתה לא יודע לתת את הפתרון הנכון והמדויק, תישאר מאחור. היתרון שלנו הוא שאנחנו מחברים בין השניים. הרצון שלי הוא לזהות את האזורים המאתגרים ולהתמודד איתם. אנחנו מספקים את הטכנולוגיות האלה ואנחנו עובדים איתן דרך קופות החולים וחברות הביטוח. אפשר לומר שאנחנו מפעילים אופרציות למדינה או לחברות ביטוח בתחומי הבריאות. אולי בעתיד נגיע איתם ישירות גם ללקוחות הקצה.

סך הכל יש בפמי 1,500 עובדים, חלקם רופאים ומטפלים וכ־30% הם אנשי פיתוח, תוכנה ופרודקט, כמו בחברות הייטק אחרות. ההפריה ההדדית נוצרת מהחשיבה המשותפת שלהם.

המשבר קרה כשהחלפנו את ספק הבדיקות ובתפר של ההחלפה, שנפל ביום שישי, נחתו טיסות של שומרי שבת והעבודה לא נעשתה בצורה מספיק טובה, שהוסיפה לי הרבה שיערות לבנות - ונאלצנו לשחרר 60־70 איש בלי להיבדק. הם הלכו הביתה לבידוד ואנחנו הגענו אליהם לערוך את הבדיקה. לרגע זה לא קרס, אבל מהשלב הזה, תוך שבוע, הכל היה נראה מדהים ואחרי עשרה ימים באו מכל העולם ללמוד איך עשינו את זה. הלחץ היה מטורף, אחריות לעובדים ולמנהלים, אינטנסיביות מטורפת.

לפני שלוש שנים התחלנו להיכנס לתחום הבריאות המותאמת לנשים. עשינו מחקר מעמיק ושיתוף ידע עם חברה אמריקאית והקמנו את ווייזר, מרפאה דיגיטלית, עם אינטק וצוות רפואי, שמתמחה בגיל המעבר ובמחצית השנייה של החיים שלנו. היא נותנת מידע על מה שקורה בעולם ומה מומלץ לאמץ באורח החיים.

נפגשנו לפני 20 שנה ביציאה עם חברים, כשחברה משותפת הביאה לשם את שנינו, היה ניצוץ ומאז אנחנו יחד. יש לנו ילד בן 15 ואנחנו גרים בנס ציונה.