שם: אטל מולכו פיליבה, בת 45, מנכ"לית פמי פרימיום
מי אני: יש בי רעב תמידי להצלחה ולהישגים ושאיפה למצוינות. מאוד מאמינה באנשים שאיתי, לפעמים הרבה יותר ממה שהם מאמינים בעצמם.
שורשים: הצד של אמא, הוא הדומיננטי, המשמעותי, וזה שהשפיע על חיי, את הצד שני אני לא מכירה. סבא וסבתא נולדו בטורקיה, היא הייתה תופרת סופר מוכשרת, שתפרה חליפות ושמלות, ולו היה עסק מצליח. מצבם הכלכלי היה טוב, כמו רוב היהודים בטורקיה, עם מישהי שטיפלה בבית ובשני הילדים. אחיה של אמא נפטר ממחלה בגיל שש והיא נשארה בת יחידה, שנשאה טראומה גדולה. סבתא החליטה שזה לא ישפיע על חייה ושהיא חייבת לבנות את המשפחה מחדש.
אמא למדה ראיית חשבון, התחתנה עם אבא, ילדה אותי באיסטנבול, וכשהייתי בת חצי שנה הם נפרדו. להיות גרושה בטורקיה לא היה תענוג גדול אז היא רצתה לצאת לעצמאות ולעבוד ולפתוח דף חדש. המקום הראשון שחשבה עליו היה ישראל. במעשה סופר אמיץ, בלי שהיה לה רכוש, שפה או קרובים, היא לקחה אותי, ילדה בת שלוש, ועלתה לארץ.
זה היה בשנות ה־80. אמרו לה שכדאי לה לבקש לגור במרכז הארץ והציעו לה את בת ים או רמת אביב. היא בחרה בבת ים בגלל הקרבה לים וגרנו שנתיים במעון עולים שם. מהר מאוד היא מצאה עבודה כחשבת שכר, אף שלא ידעה עברית. אמא בנתה את עצמה עקב בצד אגודל, קנתה בית ואחרי כמה שנים גם סבא וסבתא עלו לארץ וגרו לידנו. היא מאמינה בלחיות טוב את היום ואת הכסף שהיה לה היא השקיעה בחוויות, בהצגות, במסעדות, בטיולים. לא היה לי חסר כלום ולא הייתי בקשר עם אבא במהלך השנים.
הילדות שלי: בת ים. הייתי ילדה טובה, תלמידה בינונית וסבלתי מהשמנה מגיל שש ובגיל 19 עשיתי מהפך. למדתי בבית ספר דתי, כי הוא היה קרוב הביתה, קיבלתי שם ערכים ומסורת, אבל היה פער בין בית שלא שומר, לבין החינוך דתי. למדתי במסגרת הזו עד כיתה י"ב ועשיתי בגרות מלאה. עבדתי מגיל 16 בחנות בקניון בת ים כמוכרת, התקדמתי וניהלתי אותה.
כשהייתי קטנה רציתי להיות ראשת ממשלה, כי חשבתי שאני יכולה להשפיע, אבל זה עבר לי מהר מאוד. התנדבתי בכל מיני מסגרות, מד"א, עמותת אתגרים, שמרתי על ילדה שהוריה היו חירשים אילמים, ובסיום הלימודים יצאתי לשירות לאומי במד"א.
קריירה: התחלתי ללמוד מנהל עסקים בקריה האקדמית אונו, ובמקביל התחלתי לעבוד במירס, כנציגת שירות בטלפון, עד שמי שהיה סמנכ"ל השיווק, איש מדהים ויקר, זיהה אותי ואמר לי, את צריכה לצמוח. עבדתי כראש צוות, עברתי לנהל מחלקה והכל תוך כדי התואר. כשיצאתי ממירס עברתי למוטורולה. באתי עם רעיון לפעילות מכירה של מספרי טלפון יפים ומשם לקחו אותי להקמת פעילות של מכירת מכשירים בביפר. כשמוטורולה הציעו לי לחזור לחברה ולנהל את אגף אסטרטגיה קיבלתי את ההצעה מ"פמי".
פמי 1: הכרתי את מי שעבר לנהל את פמי בביפר, והוא הציע לי לעבור לשם. אף שהחברה לא עסקה בתחום התקשורת, שאותו הכרתי לעומק, ההצעה הייתה יותר גדולה ומשמעותית. האמנתי בחברה ובמנכ"ל ומהר מאוד הבנתי שאני רוצה לנהל חברה בעצמי.
במהלך 17 השנים שלי בפמי קיבלתי לא מעט הצעות ניהול, אבל שמתי אותן בצד, כי רציתי רק לנהל את החברה הזאת. התחלתי בתור סמנכ"לית שירות ותפעול במשך חמש שנים, אחר כך כמשנה למנכ"ל ולפני שלוש וחצי שנים מוניתי למנכ"לית, כשידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות.
פמי 2: החברה עוסקת בשני תחומים: טכנולוגיות רפואיות בעולם הבריאות ומתן שירותים בעולם הבריאות, הרווחה והוולנס. אנחנו יודעים לנהל אופרציות גדולות ומשמעותיות. יש לנו מחלקה שיודעת לזהות את הצרכים במדינת ישראל, במרכז, בפריפריה ובעולמות הבריאות, למשל בתחום בריאות הנפש.
אנחנו שילוב של טכנולוגיה ושירות. אפשר להביא טכנולוגיה מתקדמת, אבל אם אתה לא יודע לתת את הפתרון הנכון והמדויק, תישאר מאחור. היתרון שלנו הוא שאנחנו מחברים בין השניים. הרצון שלי הוא לזהות את האזורים המאתגרים ולהתמודד איתם. אנחנו מספקים את הטכנולוגיות האלה ואנחנו עובדים איתן דרך קופות החולים וחברות הביטוח. אפשר לומר שאנחנו מפעילים אופרציות למדינה או לחברות ביטוח בתחומי הבריאות. אולי בעתיד נגיע איתם ישירות גם ללקוחות הקצה.
סך הכל יש בפמי 1,500 עובדים, חלקם רופאים ומטפלים וכ־30% הם אנשי פיתוח, תוכנה ופרודקט, כמו בחברות הייטק אחרות. ההפריה ההדדית נוצרת מהחשיבה המשותפת שלהם.
מיקוד בבריאות: עד לפני ארבע שנים, פמי עסקה גם בעולמות שאינם הבריאות, כמו רכב וביטוח, כמו שנהוג בחברות מהסוג שלה בעולם. אחד הדברים הראשונים שעשיתי היה לנקות את כל מה שאינו בריאות ולהעצים את הטכנולוגיה. הקורונה הייתה דחיפה מטורפת לרפואה מרחוק והטלמדיסין, ומה שאמור היה לקרות בעשור, קרה בגלל המגיפה בתוך חודש.
קורונה: הפרויקט הגדול ביותר וזה שזכה להכי הרבה ביקורת, ואחר כך הפך למודל להקמת אופרציה יעילה שקמה יש מאין, היה מערך בדיקות הקורונה לנכנסים בנתב"ג. ניגשנו למכרז מתוך ידיעה שלי שנוכל לעמוד בפרויקט כזה ולבצע אותו במהירות ובלי להתרגש מרעשי הרקע. היה צורך לעבוד בתזמון יעיל וטוב עם לוח הטיסות, שמספרן הלך ועלה וגילינו שנתב"ג זה עולם.
המשבר קרה כשהחלפנו את ספק הבדיקות ובתפר של ההחלפה, שנפל ביום שישי, נחתו טיסות של שומרי שבת והעבודה לא נעשתה בצורה מספיק טובה, שהוסיפה לי הרבה שיערות לבנות - ונאלצנו לשחרר 60־70 איש בלי להיבדק. הם הלכו הביתה לבידוד ואנחנו הגענו אליהם לערוך את הבדיקה. לרגע זה לא קרס, אבל מהשלב הזה, תוך שבוע, הכל היה נראה מדהים ואחרי עשרה ימים באו מכל העולם ללמוד איך עשינו את זה. הלחץ היה מטורף, אחריות לעובדים ולמנהלים, אינטנסיביות מטורפת.
בריאות הנפש: אחד מתוך ארבעה אנשים סובל מחרדה קלה, מדיכאון, ממשבר בחיים, וכשרוצים לקבל טיפול בשירות הציבורי, זמני ההמתנה מאוד ארוכים. סקרנו מה קורה בעולם והבנו שהמחסור במטפלים עולמי, וב־25 מדינות הטכנולוגיה מגויסת כדי לקצר את ההליכים ועושה את האינטק הראשוני באמצעות צ'ט ווידיאו. משתמשים בטיפול אונליין ברצף ארוך, תרגילים שהמטופל מקבל לתרגול בבית.
טלמדיסין: פלטפורמה שפיתחנו, שיודעת לחבר באונליין בין מטפל למטופל בצורה אוטומטית, עם רופאים ברמה גבוהה ובזמינות גבוהה מהמרכז. הרופא הרי כמעט ואינו נוגע בפציינט שמגיע לביקור במרפאה ברוב המקרים וזאת הרפואה החדשה, שיכולה להגיע למקומות המרוחקים ביותר בארץ, בדרך כלל מדובר ברופאים מומחים.
פלטפורמת פופינס: התפתחות הילד מרחוק, שפיתח יזם ישראלי, ומספקת אפשרות לקבל טיפול של קלינאי תקשורת ומרפאים בעיסוק, באמצעות פעילות אינטראקטיבית של שני הצדדים ותרגול בבית.
פמטק: אחד החלומות שלי הוא לטפל בנשים בגיל המעבר, כי בתקופת הפריון של האישה יש לכל דבר פתרונות טכנולוגיים והכל מאוד נגיש ומדובר. מגיל 45 צפונה שממה - וזה גיל חשוב מאוד, כי דווקא בו אישה צריכה לשמור על עצמה, לנהל את הבריאות שלה ולהיות עם אצבע על הדופק איפה היא נמצאת בתהליך אחרי הפסקת הווסת.
לפני שלוש שנים התחלנו להיכנס לתחום הבריאות המותאמת לנשים. עשינו מחקר מעמיק ושיתוף ידע עם חברה אמריקאית והקמנו את ווייזר, מרפאה דיגיטלית, עם אינטק וצוות רפואי, שמתמחה בגיל המעבר ובמחצית השנייה של החיים שלנו. היא נותנת מידע על מה שקורה בעולם ומה מומלץ לאמץ באורח החיים.
גיל שלישי: אנחנו מציעים פתרונות לטיפולי בית ושיקום אחרי ניתוחים מורכבים. מחקרים בעולם מוכיחים שההחלמה הטובה ביותר של הקשיש נעשית בסביבתו הטבעית.
וולנס: יש לנו פתרונות AI בוולנס, שירות של דיאטנית מרחוק ואימוני כושר שאפשר להזמין עד הבית בעלות נמוכה מאוד דרך קופות החולים.
אייל: בעלי, עובד בבנק דיסקונט, ההפך ממני בטמפרמנט. הוא איש משפחה מדהים והמפרגן הכי גדול שיש, תמיד דוחף אותי קדימה ואומר תכבשי את העולם. אף פעם לא מתלונן כשאני לא נמצאת בבית ויש לו יכולת הכלה יוצאת דופן שלי, לצערי, אין.
נפגשנו לפני 20 שנה ביציאה עם חברים, כשחברה משותפת הביאה לשם את שנינו, היה ניצוץ ומאז אנחנו יחד. יש לנו ילד בן 15 ואנחנו גרים בנס ציונה.
פנאי: ספורט והרבה, כוח, ריצה, פילאטיס ומאוד רוצה למצוא את הזמן להתנדב. אוהבת לטייל ועושה אתנחתות בסופ"ש ומבלה זמן איכות עם הבן שלי.
צופה פני עתיד: להמשיך ולספק שירותים רפואיים עם טכנולוגיות במגוון רחב של תחומים ורואה את עצמי ממשיכה להוביל את פמי.