יצרניות הרכב בעולם מחפשות כל גזרה אפשרית להתחרות זו בזו ולהיות הראשונות להציע בה טכנולוגיה ייחודית. אחת מזירות המאבק החדשות, שמתפתחת במהירות, היא התאורה.
מכיוון שבמהלך יותר מ־80 שנה - מאמצע שנות ה־20 וכמעט עד ימינו אלה - שולטות בכיפה נורות ליבון (חוט להט בתוך שפורפרת אטומה ובתוכה גז אציל), סביר שרובנו לא מייחסים חשיבות מיוחדת לתאורת הרכב. היא נדמית בעינינו טריוויאלית בערך כמו הצורה העגולה (לרוב) של גלגל ההגה.
אבל בעשור וחצי האחרונים, ובמיוחד בשנתיים האחרונות, חלה התפתחות עצומה בתחום תאורת הרכב. היא משנה לא רק את היכולת של נהגים לראות טוב יותר בעת נהיגת לילה, אלא את העיצוב החיצוני של מכוניות.
שתי המטרות העיקריות של תאורת הרכב הן ראשית לכל, הנראות של המכונית עצמה - כלומר האפשרות של נהגים אחרים והולכי רגל להבחין במכונית נוסעת בלילה, ובנוסף לכך גם הארת הדרך שמלפנים, כדי שנהגים יוכלו לנהוג בביטחון.
נורות ליבון, הלוגן לצורך העניין, עושות את העבודה, אבל יש בהן גם חסרונות. ראשית, נורות כאלה חייבות לפעול בתוך משקף - רפלקטור - אשר אוסף את אלומת האור ומכוון אותה קדימה. המבנה המסורתי של נורה בתוך רפלקטור מקשה על הכיוון הנכון של האלומה ומגביל את עוצמת האור המרבית כדי שלא לסנוור נהגים שממול. קשה לדעת אם הנורה נשרפה, וקשה להחליף אותה.
בנוסף, לנורות ליבון יש נצילות מאוד נמוכה, לכן הן צורכות הרבה אנרגיה יחסית לביצועים שלהן. התוצאה, שאיתה התרגלנו לחיות מחוסר ברירה, היא שרוב המכוניות לא מאירות טוב מספיק בלילה, מסנוורות יותר מדי את הנהגים שבאים ממול, לא מאירות טוב מספיק לתוך סיבובים - והנוהגים בדרכים צדדיות מגלים רק ברגע האחרון עצמים או בני אדם שאליהם היו צריכים להתייחס מראש. בנוסף, היציאה של מערכת כזאת מכוונון אופטימלי שכיחה מאוד - ולכן מכוניות רבות מסנוורות באופן מטריד.
אם לא די בכל אלה, הרי שלמרות התפתחויות טכנולוגיות בתחום הייצור והחומרים, עדיין נאלצים מעצבי הרכב לעצב מכוניות באופן שמוגבל על ידי מבנה הרפלקטורים והנורות.
פוזלים לצדדים
לפני כעשור וחצי החלו רוב יצרניות הרכב - בעיקר במותגי הפרימיום ובגרסאות המאובזרות של דגמים שונים - להציע תאורה מותאמת לדרך אשר פותרת באופן חלקי את אחת הבעיות של נהיגה לילית בכבישים מפותלים. מערכת כזאת מקבלת נתונים על פניית המכונית לתוך עקומה או סיבוב, ובהתאם להם מפעילה גופי תאורה נוספים אשר מאירים הצדה, לתוך הפנייה, וכך מאירים שטח מת שאליו עומדת המכונית להגיע בתוך שניות ספורות.
במקביל התפתחו מערכות אשר מכונות, בטעות, פנסי קסנון, אף על פי שהשם הנכון שלהן הוא ״נורות מתכת ליד״ (שהן עצמן גרסה משופרת של נורות כספית, בעוד שנורות קסנון הן אלו שמשמשות במבזק, פלאש, של מצלמות). בנורות מתכת ליד (קסנון, כאמור) מוזרם זרם חשמלי בתוך אדים של כספית ושל לידים של מתכות שונות. הסיבה שהן נקראות כך בפי העם היא שלצורך שימוש ברכב מוסיפים לתוכן קסנון שמאפשר הפעלה מיידית שלהן.
מערכות קסנון מקובלות בעיקר במכוניות יוקרה. הן יקרות מאוד מכיוון שהנורה עצמה זקוקה למשנק לצורך ויסות הזרם החשמלי, וכן למצת שמאפשר מתח גבוה מאוד.
הניצולת החשמלית של נורות קסנון אומנם גבוהה בהרבה משל נורת ליבון, אבל אורך החיים שלה קצר יחסית למחיר שלה (12,000-5,000 שעות), ועלויות האחזקה של המערכת כולה אינן זניחות. המהפכה הגדולה ביותר בתחום התאורה מאז המצאת נורת הליבון של אדיסון היא תאורת לד. השימוש בלד החל כבר לפני למעלה מ-40 שנה, אבל מאז, ועד לשלהי שנות ה-90, לא הצליחו לייצר דיודות שמפיקות את אורכי הגל שסביב הצבע הכחול, אשר נדרשות ליצירת אור לבן.
שלושה מדענים יפנים - איסאמו אקסאקי, הירושי אמאנו ושוג׳י נקאמורה - שכל אחד מהם לימד או עבד במקום אחר, פתרו את הבעיה וזכו על כך בשנה שעברה בפרס נובל לפיזיקה - זאת מפני שהמצאתם שינתה לעד את התאורה בעולם כולו.
נורות לד לבנות משיגות כיום הספקים של עד 300 לומאן לכל וואט, וזאת לעומת 16 לומאן-וואט בנורות ליבון ו-70 לומאן-וואט בנורות פלורסנט. בזכות יעילות אנרגטית כל כך גבוהה, נורות לד כמעט ואינן מתחממות, ואורך החיים שלהן גדול בהרבה מזה של נורות ליבון או פלורסנט. מקובל להניח שכרבע מצריכת החשמל בעולם מנוצלת לצורכי תאורה, ולכן מעבר לשימוש בנורות לד צפוי, כאמור, להפחית מאוד את צריכת האנרגיה ואת זיהום כדור הארץ.
תעשיית הרכב אימצה במהירות רבה את נורות הלד אשר מותאמות לשימוש במכונית כמו כפפה ליד. אלא שהשימוש המיידי והראשוני היה לצורך קישוט ויצירת אפקט פרימיום - בעיקר תאורה היקפית סביב הפנסים הראשיים, שנותרו מסוג הלוגן או קסנון.
תאורת לד המוכרת לנו כיום כמעט אצל כל יצרני הרכב החלה להיכנס לשימוש בשנת 2004. בתחילה, כמובן, אצל יצרני הפרימיום, והערך הראשוני היה בעיקר תדמיתי.
כיום, כאשר הטכנולוגיה הוזלה ומצויה אצל כל היצרנים, יש בה תועלת לשיפור הנראות של המכונית עצמה: כאשר מנקדים את חזית המכונית במספיק נוריות לד, הן יוצרות יחד תאורה בולטת מספיק כדי להבליט את המכונית בתנאי תאורה קשים ובמזג אוויר גרוע. כך משמשות נורות לד כתאורת יום קבועה - כמו זו שנדרשת בישראל בחודשי החורף.
בנוסף, יצרניות רכב מגבירות בשנים האחרונות את השימוש בנורות לד בפנסים האחוריים של כמעט כל דגם חדש שמושק לשוק, גם לצורך תאורה רגילה וגם כתאורת בלימה ואיתות. זאת לנוכח היתרון שלהן בהפחתת צריכת האנרגיה ובעיקר בזכות האפשרויות הרבות שהן מקנות לעיצוב מודרני ומובחן יותר של הדגמים השונים.
אלא שהגביע הקדוש בתחום התאורה הוא האפשרות להיפרד לשלום, לאחר יותר מ-80 שנה כאמור, מנורות הליבון - וזאת כבר מלאכה מורכבת יותר.
בין הקווים
אאודי וב.מ.וו הן שתי יצרניות הרכב אשר נמצאות בימים אלה בחזית הטכנולוגיה בתחום תאורת הרכב. שתיהן מפתחות במקביל טכנולוגיות לתאורת לייזר ולתאורת לד.
אף על פי שהטכנולוגיות שונות לחלוטין, בשני המקרים מתמקד הפיתוח ביכולת של המערכות הללו להאיר באופן ממוקד ומדויק מאוד את הדרך שמלפנים.
בטכנולוגיית לייזר צובעת הקרן הממוקדת מעין פיקסלים של השטח שמלפנים. ממש כפי שאנחנו רגילים לראות תמונה על מסך טלוויזיה או מחשב, כך גם נצבעת או מוארת תמונת החושך שלפנינו.
אחת התכונות המלהיבות של המערכת הזאת היא היכולת המעולה שלה למנוע סנוור גם בעת נסיעה במהירות גבוהה מאוד, וגם כאשר ממול נוסעים מספר כלי רכב. זאת באמצעות מערכת מחשב ששולטת בכל המאפיינים של התאורה, למשל עוצמת הקרן, הכיוון שלה, והחזר האור.
גיוס הטכנולוגיה הזאת לטובת מערכות סיוע לנהיגה מאפשר, למשל, לצייר באמצעותה מעין סימון נתיבים לפני המכונית, באופן שמוליך את הנהג בין הקווים ומאפשר לו להתחמק ממכשולים.
כך, למשל, בעת נהיגה בתוך אזור עבודות, כאשר הסימון על האספלט לא בולט מספיק, מסייעים נתיבי האור להימנע מפגיעה במכשולים שמסביב.
בעוד טכנולוגיית הלייזר צובעת פיקסלים, טכנולוגיית לד נשלטת באמצעות ההפעלה והכיבוי המהירים של מאות נורות קטנות - גם זאת באמצעות מערכת ממוחשבת - שיוצרות יחד את אותו אפקט: המערכת יכולה להגביר או להנמיך את עוצמת התאורה בהתאם לכלי הרכב שבאים ממול ולתנאי הכביש, להאיר הצדה לתוך אזורים חשוכים, ואף להאיר בעוצמה לכיוונם של בני אדם, בעלי חיים או עצמים קשיחים שאותה מזהה מערכת מניעת ההתנגשות ברכב.
התפתחות נוספת בקשר שבין המחשבים ומערכות התאורה היא פיתוח, קונספטואלי לפי שעה, של אופל -מערכת אשר עוקבת אחר כיוון המבט של הנהג, ומפנה לשם את אלומת אור הלד. זו רק דוגמה אחת מיני רבות לפוטנציאל האדיר שטמון במערכות התאורה המתקדמות. קשה להניח שמרצדס, יגואר, לקסוס או יצרניות יוקרה אחרות יישארו מאחור יותר מאשר תקופה קצרה. לכן סביר מאוד שבתוך חמש שנים מהיום הן יהפכו לכל הפחות לאופציה בתוספת תשלום אצל כל יצרני הפרימיום, ובתוך פחות מעשור לציוד תקני כמעט אצל כל יצרניות הרכב.
התוצאה היא שנורת ההלוגן הוותיקה מהבהבת כיום את ההבהוב האחרון שלה בכלי רכב. בתוך עשור או פחות היא תיעלם מכל דגם חדש.
היות שפנסי לד ולייזר כבר לא זקוקים לרפלקטורים מן הסוג שמוכר לנו, הרי שאחת ההשלכות המעניינות של מעבר לתאורה מודרנית יהיה שינוי משמעותי בעיצוב מכונית הנוסעים העתידית. ללא העיניים הגדולות והמוכרות לנו בחזית המכונית, למעצבי הרכב תהיה חירות גדולה להציע לנו עיצובים שונים ומעניינים מאלה שמוכרים לנו היום.