אוהבי הספורט המוטורי בישראל שפשפו את עיניהם בתדהמה: פחות מחודשיים לאחר הריסתו של מסלול המרוצים הסלול היחיד שפעל בישראל, בכוכב יאיר, החלו להציף את הרשתות החברתיות תמונות של אספלט שחור, חדש, מעוקל ומעוגל כנדרש, כשברקע שלו נראה נוף ארץ ישראלי מוכר. "היינו כחולמים" הוא קרוב לוודאי צמד המילים הראשון שעולה לראש, מפני שאף אוהב ספורט מוטורי לא יכול שלא לדמיין בעיני רוחו את הריחות והצלילים שנקשרים לתמונה כזאת, את שאגת המנועים ואת הרעש המושלם שמשמיעים הצמיגים בכניסה וביציאה מהפניות.

אף אוהב אמיתי של ספורט מוטורי, לפחות כמה רבבות כאלה חיים בישראל, לא יכול שלא לדמיין את עצמו בכניסה לפנייה, כששני כלי רכב סוגרים עליו מאחור והוא מחפש את הקו המושלם, את השילוב הנכון של כוח מנוע ובלימה, את הפנייה המדויקת של ההגה והקו הנכון אל עבר הפנייה הבאה, את הלחיצה הנחושה על הדוושה. רק שהפנטזיה הזאת מהר מאוד נוחתת בחבטה אל קרקע המציאות - הקרקע של אחת המדינות היחידות בעולם שבה ב־25 השנים האחרונות מנצחות הבירוקרטיה ומלחמות האגו את כל היוזמות והחלומות של להיות ככל העמים ולקיים שגרת ספורט מוטורי ראויה.

ובכל זאת, זה לא חלום. בתחילת השבוע שעבר, בלי רעש, צלצולים או כותרות בתקשורת, הושלמה סלילת מסלול אספלט חדש ומפותל כראוי באזור התעשייה של בית שאן, בצמוד למתחם צים סנטר, על שטח שבו פעל למשך תקופה קצרה מסלול לאופנועי מוטוקרוס, וכבר לפני כשנתיים אמור היה להיבנות בו פארק מוטורי. כל מי שראה עולם, או לפחות מרוץ מסלול כלשהו בטלוויזיה, עלול להיות מובך מההתלהבות שלי ממסלול קארטינג באורך של כ־580 מטרים וברוחב של 7־8 מטרים - מסלול שאפילו לא עונה להגדרה של מסלול קבוע למרוצי קארטינג, וגם אני לא באמת יודע אם לצחוק או לבכות.

מביך אותי שבמדינה ששולחת לוויינים לחלל ומפעילה את אחד מציי הצוללות המתקדמים בעולם, הצליחו הפקידות ובית הנבחרים לפצוע פציעה אנושה את הספורט המוטורי, ולגרום לו להימצא במצב של תרדמת מאז תחילת שנות ה־90 ועד לעשור השני של האלף השלישי. מביך אותי שאת מה שיכול לעשות כל ילד מגיל 6 בכל מדינה אירופית, ואף ברוב מדינות אפריקה - להיכנס לקארטינג או לטפס על אופנוע מוטוקרוס ו"לתת בגז" - לא יכולים לעשות בישראל אפילו קומץ נהגי המרוץ המובחרים, אשר מתעקשים לייצג אותנו בעולם עם דגל ישראל צמוד למכוניות ולאופנועים שלהם.

נגד כל הסיכויים

בשבת האחרונה נערך פיילוט ראשון. מרוץ קארטינג ללא קהל על המסלול החדש של בית שאן שהוא, כאמור, מסלול המרוצים הסלול החוקי היחיד בישראל כיום. במקום לחוש מבוכה על היותי אזרח של מדינה מפגרת מוטורית, חשתי דווקא גאווה גדולה בזכות קומץ הישראלים שמתעקשים - נגד כל הסיכויים - להחזיק את הספורט המוטורי בחיים ולא מפסיקים להיאבק כדי לפתח אותו.

במקום להתאבל על ההרס הכואב והלא הוגן של המסלול בכוכב יאיר, התמקדתי ברני דוד, ילד מתוק בן 8 וחצי, שנהג כמו גדול את הקארטינג מקטגוריית מיני שלו, תוקף בלי חשבון פנייה אחר פנייה, מדגדג את גבולות האחיזה של המסלול ומגלה תוך כדי כך את גבולות הפיזיקה תוך שהוא רוכש ניסיון שלא יסולא בפז בנהיגת מסלול. 15 נהגים וקארטינגים השתתפו במרוץ הפיילוט שנערך בשבת. רני דוד הוא הצעיר בהם; למבוגרים יש כבר ילדים מבוגרים ממנו. זה היה מרוץ הקארטינג שתי פעימות הראשון שנערך בישראל בתום מעט יותר משנתיים של בצורת.

בתקופה זאת נערכו אומנם כמה וכמה אירועי ספורט מוטורי בענפים אחרים - בעיקר "ראלי רייד" ומרוצי אופנועים - אבל ככל שהדברים נוגעים לארבעה גלגלים, קארטינג הוא הבסיס הרחב ביותר של הספורט המוטורי, וממנו צומחים רוב הנהגים אל קטגוריות בכירות יותר. כלומר, בצורת בבסיס מצמצמת מאוד את הסיכויים לגדל כאן דור חדש של נהגים.

אחת הבעיות בישראל היא שחוק הספורט המוטורי, אשר מכונה בעוקצנות על ידי העוסקים בתחום "החוק למניעת ספורט מוטורי", אוסר על קיום מרוצים ואימונים על מסלול שלא אושר על ידי הרשות לספורט מוטורי. המסלול בכוכב יאיר, למשל, לא יכול היה להיות מאושר ללא רישוי סטטוטורי לפיסת הנדל"ן שעליה ישב (אף על פי שהוא כן יכול היה להיות מאושר מבחינה מקצועית־ספורטיבית). במצב כזה אי אפשר היה לקיים שגרת אימונים ותחרויות בענף הקארטינג - ולכן חנוכת המסלול בבית שאן היא סיבה אמיתית למסיבה.

הבסיס של ענף הקארטינג בישראל הוא שמונה מסלולים קטנים, שפועלים ברחבי הארץ (אחד מהם ייסגר בסוף החודש) ועליהם מורצים קארטים עם מנועי ארבע פעימות, אשר משמשים בעיקר לנסיעות שעשוע. מוקי אדיב, הבעלים של המסלול בקניון הגדול בפתח תקווה, הוא (יחד עם שני שותפיו) היזם שעומד מאחורי סלילת המסלול בבית שאן, ועל כך מגיעים לו כל הכבוד והצדעה גדולה.

מסלולי הקארטינג הקטנים, רובם בנויים במתחמים סגורים, משמשים מחוסר ברירה לתחרויות (חוקיות) אשר לא לגמרי עומדות בהגדרה של ספורט מוטורי. לכן רוב הנהגים הצעירים ששואפים לעסוק בספורט מתקדמים הלאה מהבסיס הזה. השלב הבא, שהוא כאמור הבסיס הרחב והחשוב ביותר למרוצי מסלול, הם קארטים חזקים ומהירים בהרבה, בעלי מנועי שתי פעימות. עכשיו, בהיעדר מסלול חוקי ומסודר בישראל, בוצעה בשנתיים האחרונות סלקציה כלכלית אכזרית שאפשרה רק לנהגים מבוססים לעסוק בספורט הזה.

כ־15־20 נהגי קארטינג ישראלים השתתפו במספר אירועי נהיגה - אימונים ותחרויות - על מסלולים ביוון ובאיטליה. אלא שעלות השתתפות באירוע כזה בחו"ל מתחילה ב־15 אלף שקלים ועשויה להגיע בקלות למחיר כפול בהתאם למספר המלווים, סוג האירוע והמסלול שעליו הוא מתקיים, מה שמרחיק אפילו את הבסיסי מבין ענפי הספורט המוטורי מהישג ידם של רובנו.

המסלול בבית שאן אומנם לא מגיע לרמה של אותם מסלולים בחו"ל, אבל בהחלט עומד בהגדרות החוקיות של מסלול ארעי, וכך זכה לאישור של הרשות לנהיגה ספורטיבית. מעתה והלאה אפשר לקיים בבית שאן את שגרת האימונים והתחרויות שנחוצה לענף הקארטינג בישראל כמו אוויר לנשימה. להערכת העוסקים בתחום צפויים להיערך במהלך 2016 בין שישה לשמונה מרוצים, ולפחות מספר דומה של אימונים, ועד לסוף השנה ינוע מספר הספורטאים הפעילים בין 30 ל־60.

עסק יקר

במהלך השנים, בתקופה שקדמה לחקיקת חוק הספורט המוטורי (חוק הנהיגה הספורטיבית), יובאו לישראל כ־200 קארטים דו־פעימתיים, ובין 25%־50% מהם ניתנים עדיין להשמשה לצורך אימונים ותחרויות. מחירו של קארט חדש בחו"ל נע סביב 30 אלף שקלים, ועלות ההשכרה של קארט כזה למרוץ או אימון בארץ תנוע בין 3,000־5,000 שקלים. כלומר בכל מקרה מדובר בספורט לא זול, אבל אלה עדיין סכומים נמוכים יחסית לענפי ספורט מוטורי אחרים.

אחד היתרונות הגדולים של קארטינג הוא היכולת לגלות ולשפר באמצעותו כישרונות נהיגה צעירים כמעט בתנאי מעבדה, ומכאן להריץ אותם הלאה אל סדרות מרוצים בחו"ל.

שניים מתוך שלושת הנהגים הישראלים הבולטים בשנים האחרונות במרוצי מסלול בחו"ל - אלון דאי וירין שטרן - החלו את דרכם המוטורית בקארטינג (רוי ניסני, לעומתם, נאלץ לעשות את רוב הקריירה שלו בחו"ל), וכמותם יכולים לצמוח בישראל רבים וטובים נוספים, אם רק תהיה להם אפשרות להתאמן.

נכון להיום יש לנו לפחות שני כישרונות צעירים, בני 15־16, שראויים לטיפוח, ובהנחה ששנת 2016 תהיה שנת התקומה של ענף הקארטינג בישראל מאוד סביר שבקרוב יצטרפו אליהם גם מתמודדים חדשים.

בסוף נובמבר נערכה פגישה בין שרת התרבות והספורט מירי רגב, האחראית גם על הספורט המוטורי בארץ, לבין כמה מהמובילים את התחום הזה בישראל. לאחריה נחלקו הדעות בין מי שכבר שבעו מהבטחות לא ממומשות של פוליטיקאים לבין מי שסבורים שדווקא רגב תהיה מי שתחלץ את העגלה מהבוץ (בהנחה שתישאר בתפקידה לאחר סבב התיקים בליכוד בעקבות פרישת סילבן שלום), ותאפשר לספורטאים לתת גז.

הרשות לנהיגה ספורטיבית, שנמצאת תחת אחריותה הישירה של רגב, סופגת בשנים האחרונות לא מעט ביקורת לנוכח האטיות הרבה שבה היא פועלת, למשל בכל הקשור לקידום יוזמות בתחום הקמת מרכזים מוטוריים נוספים. אלא שהמסלול בבית שאן, ועונת מרוצי הקארטינג שתתקיים עליו במהלך 2016, עשויים לפתוח את התיאבון, ואולי גם לזרז הקמת מתחמים מוטוריים נוספים.