וולוו XC90 T8 היא הזלאטן איברהימוביץ' של הרכבים. מצטער, לא מצאתי הגדרה אחרת, מבטיח שאמשיך לחפש אופציות נוספות. איברהימוביץ', למי שלא מכיר, הוא כדורגלן שוודי שכבר שנים נחשב לאחד הטובים בעולם, אבל בשוודיה הוא חצי אלוהים בכבודו ובעצמו. יש אפילו מילה במילון על שמו. הבחור יודע לבעוט, לנגוח. הוא הכל־יכול האולטימטיבי. הוולוו הזו בנויה בול לפי מידותיו של החלוץ הענק. היא גדולה, חזקה, יוקרתית. יש לה מנוע רגיל ומנוע חשמלי. היא משוכנעת שאין רכב באזור שהיא לא יכולה לתת לו פייט, בדיוק כמו השחקן.

אז נכון שוולוו היא לא ממש שוודית כמו במקור. היא כבר כמה שנים בבעלות סינית, אבל כך גם ההורים של זלאטן - אמא שלו קרואטית ואביו בוסני. ממש נועדו זה לזה.

מדובר ברכב מרשים. נראה שהשוודים, הסינים אם תרצו, חשבו על כל פרט לפני שהציבו אותו על המדף. אם כבר איכות אז שהנהג ירגיש שהוא טס במחלקה ראשונה, ולא ישכח לספר למכונאי שהוא ארז לבד.

כורסאות עם זיכרון למצבי ישיבה, גימורים של עור ואלומיניום, שום דבר לא צעקני, כיאה למשפחה בעלת שורשים נורדיים. הכל בטוב טעם. מלפנים מונחת מערכת שמע של באוורס אנד ווילקינס בעלת 19 רמקולים. אני לא יודע מה איתכם, אבל כשאני נכנס לרכב ומקבל אותי סאונד כל כך צלול, החיוך מיד מתיישב על הפנים והעיניים מתעוררות. אני יכול לראות את עצמי עומד בפקק בלי שממש אכפת לי אם יש שעה של עיכוב בלו"ז, או אפילו יומיים. תגבירו את הווליום.

זהו רכב ענק, שבעה מקומות מרווחים. הוא מואר, יש דגש חזק על אור. אתם מבינים, השוודים (סינים) רגילים שבשטוקהולם יש להם שמש רק אם בא לה להציץ מבעד לעננים, אז הם יצרו סאן רוף לכל אורך התקרה. אולי בסקנדינביה זה מרשים את ערימת הבלונד שמשתרעת במושב האחורי, אבל לא אצלנו, כשיולי ואוגוסט מחממים מנועים. אבל לא מדובר בביקורת, חלילה. להפך, את הגג תמיד אפשר לסגור ולחכות שיהיה מעט סגרירי.

שני מנועים

ממבט ראשון הוולוו נראית כמו הטנקים שבקרוב ימחצו את הפיאט 127 ואפילו לא יעצרו להתנצל. המשקל שלה הוא יותר מ־2,300 ק"ג והאורך קצת פחות מחמישה מטרים. פעם אם רכב כזה רק היה משתעל בפאתי ראשון לציון, היו סוגרים את יבנה מחשש לזיהום.

אלא שהוולוו, המילה האחרונה, ספינת הדגל של היצרנית, היא גם "פלאג־אין" וגם היברידית. ביום טוב היא יכולה להתנייד ברחובות תל אביב כשמסביבה אין ספור מזהמים והיא נוסעת על חשמל בלבד. ירוקה, מצוחצחת. סמל ומופת של המשרד להגנת הסביבה.

למעשה היא עובדת על שני מנועים. ההנעה הקדמית מגיעה ממנוע בנזין, ארבעה צילינדרים, נפח 2,000 סמ"ק שמשווק 320 כוחות סוס. מאחור יש מנוע חשמלי שמוסיף לנהג עוד 87 כוחות סוס. אני אומנם די חלש בחשבון, אבל המחשבון טרח ומצא שיש לנו עסק עם 407 כוחות סוס, וזה רק מדגיש לכם איזו עוצמה יש לזלאטנית הזו כשהיא רוצה להפציץ.

אבל היא לא תמיד רוצה, הכל כמובן נתון לבחירתו של האיש השולט בכיפה. מצדו השמאלי של הנהג יש גלגלת כסופה ואלגנטית שבעזרתה הוא יכול לברור לעצמו חמישה מצבי נהיגה.

הראשון הוא נהיגה רגילה. השני נהיגה על חשמל בלבד. המצב השלישי הוא ההיברידי המשלב בין שני המנועים. יש מצב ספורטיבי, עצבני, אם השוודי קיבל את הג'ננה. והמצב החמישי הוא אוף רואד. אם במקרה הגעתם לשטח, עצרו בבקשה בשוליים, לחצו על כפתור, הרכב יגביה את עצמו במעט כדי שלא תעבדו קשה מדי כדי לצלוח את אדמת הטרשים.

אותי עניין יותר מכל המצב החשמלי. ברכבים עוצמתיים וגדולים כבר נתקלנו לא פעם, אבל לא בכאלה שהם "פלאג־אין", גם היברידיים. היום, כשמדברים על חיסכון בדלק, ובטח על זיהום אוויר, רכב כזה יכול להיות הבשורה.

בוולוו מספרים שישראל קז, מבעלי קבוצת מאיר, יבואנית וולוו, נוסע על רכב כזה. הוא מטעין אותו בעמדת הטעינה שהותקנה בביתו, נוסע למשרד בתל אביב, מטעין שוב את הרכב במהלך יום העבודה ואחר הצהריים מצפין ליישובו. 2,000 ק"מ הוא כבר עבר בלי למלא מכל דלק.

העברתי למצב הנהיגה הנדרש כדי להרגיש כמו קז. קודם כל, חייבים להגיד שהרכב הזה הוא חרישי. יש בו בידוד רעשים שמאפשר לך לשמוע את הנשימות הכבדות של קרדית האבק שהתנחלה בכיסא הסמוך. במצב חשמלי לא שומעים כלום. וגם אי אפשר לנסוע יותר מדי. בוולוו אומרים שהמכונית יכולה לנסוע עד 42 ק"מ, אני כבר אחרי 20 שמעתי את מנוע הבנזין מציע עזרה.

וולוו XC90 T8. צילום: יח''צוולוו XC90 T8. צילום: יח''צ

בכל מקרה, אם אתם גרים בעיר ועובדים בה, או ממש בסביבתה, ויש לכם אפשרות הטענה, סביר להניח שלא תבזבזו הרבה על דלק. ואם בא לכם, תמיד אפשר לעבור למצב ההיברידי שמשלב בין שני המנועים, חסכוני ולא מזהם.

הסתכלתי על צריכת הדלק והיא הייתה משהו כמו ליטר על כל 25 ק"מ. בנתונים הרשמיים וולוו מפרסמת שבנסיעה משולבת הרכב צורך ליטר בנזין על כל 47 ק"מ. בהחלט מרשים, בטח יחסית לגודל ולמשקל.

הנסיעה של וולוו רכה מאוד. בלי הרעשים, ובמצב חיסכון, אתה לפעמים שוכח שאתה נוהג. אבל כשיוצאים מהעיר ובא להעיר אותה מהתרדמה, היא מתייצבת מיד לפקודה בדום מתוח.

העברנו את מצב הנהיגה לפאוור כדי לקבל את המכונית במיטבה. לחיצה על הגז הבהירה לנו מהר מאוד למה היא מסוגלת. חשמלית ביום, נמרה בלילה. כמובן שלא עברנו את המהירות המותרת ונסענו לפי כל הכללים, אבל כדאי שנספר שהיא מאיצה ל־100 קמ"ש תוך 5.6 שניות, ושמונת ההילוכים מסייעים היטב במלאכה. לא הספקתם להגיד "פרארי", וכבר עקפתם את טור המכוניות הרגילות שלכביש החוף יש להציע. אם היא רוצה, היא יכולה להגיע ל־230 קמ"ש, אבל בבקשה, אל תנסו את זה בבית.




קורס נהיגה

אם בכל זאת התפתיתם, וולוו דאגו לבטיחות הנוסעים, שחס וחלילה לא יקרה להם משהו, הם הרי שילמו כמעט 600 אלף שקל עבור התענוג. כל זרד שנופל מעץ בשולי הכביש מפעיל התרעה ברכב הזה. כל רגע נדלקת נורה, נשמע צליל שממליץ על תשומת לב יתרה.

מערכות הבטיחות כאן יודעות לזהות חיות גדולות, הולכי רגל, רוכבי אופניים, רכבים שמתקרבים יותר מדי לפגוש. היא יודעת לעצור כשצריך, כמובן אם לא מגזימים במהירות. היא יודעת לשמור על הנתיב באופן אוטונומי ולהחנות אם במקרה יש לכם בעיה. יש בקרת שיוט אדפטיבית, כך שזו מכונית שכמעט יודעת לנהוג לבד.

למעשה המכונית כל כך מתוחכמת, עד שלפני שלקחתי אותה, הבחור מוולוו שאל אם קראתי את הספר בלילה שלפני. חייכתי במבוכה. ספר? אין איזה סרט במקום? בערך 80 עמודים של פרוספקט מקבלים את פנינו, כי הרכב הזה לא רק יוקרתי, הוא גם מצריך הרבה הסברים.

מסך הטאץ' לשירות הנהג הוא בעצם טאבלט יוקרתי, שמאפשר לכם לדעת הכל על מהלך הנסיעה. כל כך הרבה מידע זורם שם, עד שלפעמים אתה שואל את עצמך אם הנהג באמת צריך את כל הטוב הזה. הוא הרי נוהג לעבודה בהרצליה, טרוד בישיבת דירקטוריון ולא מנווט במרוץ הראלי פריז־דקר.

אני חייב להגיד שבהתחלה חששתי מהמפגש הצפוי עם גברת וולוו. לא רק בגלל עודף הכפתורים והטכנולוגיה, אלא גם בשל הגודל והיוקרה. תנו לי מכונית מיני קטנה וחצופה, ואני מסודר עד הגג. אבל זו פשוט זלאטנית מעוררת התפעלות. איפה אני, ואיפה היא.

אחרי היום הנפלא שבילינו ביחד, כל הפחד נעלם והמחסומים הוסרו. לא שמתי לב וכבר הייתי בחיפה, חתכתי ליקנעם. זה היה רומן עמוס התרגשות. מתחת למראה המאיים, השוודית הזו יודעת לספק נוחות, יוקרה ומהירות. כמו שלוש מכוניות שונות באריזה אחת.

זה הכי מחלקה ראשונה שיכולתם לבקש. רק אחרי רבע שעה נזכרתי שלא ארזתי לבד, אבל איפה לעזאזל השארתי את המזוודות?