בעוד כמה שנים, לא רוצה להתחייב על תאריך מדויק, יגיע היום שבו כולנו נסתכל על רכבים חשמליים בפיהוק ממושך כמו שמסתכלים היום על קורקינט ממונע. אנחנו כבר נהיה בענייני רכבים מעופפים, מיניאטוריים, אווירודינמיים בעלי מהירות שיא. על חשמליים יגידו "אתם כל כך 2018, שזה פשוט פתטי".

אני עדיין מתייחס לרכבים האלה ביראת כבוד. אולי כי שנת הייצור שלי היא באמצע הסיקסטיז ובתמונות האלבום ניתן לראות אותי ליד רכבי אספנות שאז היו חמים, ישר מהניילון.

נכנסתי אל האאודי A3 e-tron, שמעכשיו תכונה "אי–טרון", בכפפות של מנתח. כשהסוללה שלה מלאה, אחרי שכמובן חיברתם אותה לחשמל, לטעינה של כשלוש שעות, היא יכולה לעבור כ–50 ק"מ רק באמצעות המנוע חשמלי. כמובן, אל תשתוללו עם דוושת הגז, ואל תצאו לעקיפות פתאומיות, כי במקרה הזה מנוע הבנזין יבקש להתערב, ואת זה אנחנו כרגע לא רוצים. כל מה שאנחנו מבקשים זה את הרחש החשמלי הממכר.

אאודי הציגה את קונספט האי–טרון כבר ב–2009. הרעיון היה מכונית חשמלית בלבד. כזו שיכולה לנסוע לטווח של 240 ק"מ ולהגיע לשיא מהירות של 222 קמ"ש. אלה כמובן נתונים מרשימים, פריצת דרך, אבל ב–2013, אחרי בניית עשרה אבי–טיפוס, החליטו מהנדסי אאודי לזנוח את הרעיון השאפתני, משום שלא הצליחו לעמוד במרחק שאליו כיוונו.

באותה שנת ביטול הודיעו בחברה שהם הולכים על הגרסה הנוכחית, רכב פלאג–אין הכולל סוללת ליתיום–יון נטענת ומנוע בנזין בנפח 1,400 סמ"ק. על פי נתוני היצרן, המכונית צורכת ליטר בנזין על כל 58.8 ק"מ. טווח הנסיעה עד התדלוק הבא הוא יותר מ–900 ק"מ. אני תמיד מסתכל על הנתונים האלה בעין חשדנית. היצרניות עורכות את המבדקים האלה בתנאים סטריליים, ביום אופטימלי. אין סיכוי שתשיגו את המספרים שלהן בכוחות עצמכם.

אבל אותי עניין במיוחד הנושא החשמלי. עזבו לרגע את המומנט וגם את העובדה שהרכב מהיר מאוד: מגיע מ–0 ל–100 קמ"ש ב–7.6 שניות. הרעיון פה הוא הנהיגה החשמלית. העובדה שאם אתם לא גרים רחוק מדי ממקום העבודה, למשל וילה בהרצליה והייטק בסביוני רמת החייל, אתם יכולים - אחרי טעינה - לנסוע ולחזור הביתה רק על כוחה של הבטרייה.

באי–טרון יש גם אפשרות, בלחיצת כפתור, להשהות את פעולת המנוע החשמלי, להשתמש רק בבנזין, ובכניסה לעיר לחזור לחשמל, משום שברחובות הפקוקים צריכת הבנזין גבוהה יותר ושם עדיפה הסוללה.

נכנסתי לרכב, הנעתי בלחיצת כפתור. כמו שתכננתי, לא השתוללתי עם נעיצתה של דוושת הגז עד הרצפה, לא מיהרתי לשום מקום. יש צג ועליו הנתון מה המרחק שנותר לנו לנסוע רק על אופציית החשמל. אם אינני טועה, הצלחתי לעבור 46 ק"מ לפני שמנוע הבנזין התערב. זה לא רכב הפלאג–אין הראשון שנהגתי בו, אבל אלה היו כמעט 50 ק"מ ללא צריכת בנזין. במדד זיהום האוויר - ואאודי יודעת לא פעם להעמיד רכבים עוצמתיים - הרכב נמצא באגף האקולוגי, ליד הצבע הירוק והספרה 2.

נהיגה באי–טרון, לפחות אצלי, איכשהו הרגיעה את האדרנלין ואת הדחף הקדמון לאתגר את הרכב. אני מת על ההנעה הזו שאין בה רעש של מנוע שנפתח, אוהב נסיעה שכמעט לא נשמעת באוזן. רק שזו עדיין אאודי. אחרי 46 ק"מ של חיוך רגוע על הפנים אתם מבינים שאפשר לסיים את הסייסטה. באמצעות בורר מצבי הנהיגה עוברים לנסיעה דינמית, ספורטיבית.

מלבד המנוע החשמלי, ברכב מונח אחד ממנועי ה–TFSI, שאאודי פיתחה. טורבו בהזרקת דלק ישירה. מתמקד במומנט גבוה ובעל הספק רצחני. כמה שנסעתם על חשמל ושמרתם על הסביבה, יש כאן בהחלט אפשרות נוחה לשחרר את החיה. לאי–טרון עם ההנעה הקדמית יש 35.7 קג"מ שמופיעים כבר ב–1,500 סל"ד. כשמשלבים את כוחותיהם של שני המנועים, ומוותרים רק על העזרה החשמלית, יש בארסנל 204 כוחות סוס שאותם בהחלט תרגישו. אם תחפשו השוואה, אז תקבלו תחושה של ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד.

ביום השני, אחרי הניסוי החשמלי, כבר חרשנו את הגליל באמצעות שימוש בבנזין טהור. אגב, כשהבנזין עובד, תוך כדי נסיעה הסוללה נטענת. העברתי את הנהיגה לצד חבר שהחלום שלו הוא A3, חובב ותיק של אאודי, והשילוב עם חשמל קסם לו במיוחד. אין הרבה מה לחדש בנוגע לפנים הרכב. כמו תמיד תקבלו את הניקיון האירופי המדויק. העיצוב הגרמני החף משטיקים מצועצעים, אלא אם כן מסך המולטימדיה המתרומם עם הנעת הרכב ממש מרתק אתכם.

ארבעה אנשים ירגישו בנוח, יהיה להם מרווח, אבל לא לשכוח שמיקום הסוללות מגיע על חשבון גודלו של תא המטען. אנחנו מדברים על תא קטן המכיל 280 ליטרים, בערך חצי ממה שיש לכם בסקודה. מתאים?

#

נהנינו מאוד ביום הנהיגה. האי–טרון הוא רכב נינוח. מערכת המתלים לא באה לאתגר את הישבן. אחרי יום ארוך, מהבוקר עד הערב, בנוף הירוק של החורף ההולך ומסתיים, בכבישים הצרים מפקיעין לראמה, יצאנו ללא כאבי גב ופריצות דיסק. אולי זה גם בגלל האופי ההיברידי, שלא ממש בא לאמץ. אולי גם משום שאם משווים את המשקל לאחותה נטולת החשמל, האי–טרון שמנה ביותר מ–300 ק"ג ואכן תרגישו פחות היפראקטיביים במחיצתה.

האי–טרון מצוידת במערכת בטיחות מתקדמת. בקרת סטייה מנתיב, זיהוי כלי רכב בשטח מת, בקרת שיוט אדפטיבית ובלימה אוטומטית בזמן חירום. מניסיון אישי, מערכת הבלימה עובדת, היא אפילו לא שאלה אותי. ציון האבזור הבטיחותי גבוה: 6.

החבילה הכוללת מרשימה בהחלט. זו האיכות הגרמנית המוכחת, עם החיסכון בדלק, זיהום האוויר המופחת והכל ברכב קומפקטי ויוקרתי. מי שהמחיר - יותר מ–200 אלף שקל - לא מפחיד אותו, כדאי שינסה. בטח כל עוד רכב חשמלי הוא כמו סרט מדבר בשנות ה–20 של המאה הקודמת. עוד חמש שנים כנראה שגם מול האי–טרון נסיים בפיהוק אחד גדול. 

גלגלים רזרביים

כלמוביל, יבואנית מיצובישי, השיקה השבוע את האקליפס קרוס, רכב הפנאי–שטח הראשון שלה מתוך שישה שהיצרנית אמורה להוציא עד 2020. הרכב מצויד במנוע בנזין–טורבו בנפח 1,500 סמ"ק. יש לו תיבה אוטומטית בעלת שמונה הילוכים, והוא מאיץ מ–0 ל–100 קמ"ש ב–9.3 שניות. על פי נתוני היצרן, בנסיעה משולבת הוא צורך ליטר בנזין על כל 14.9 ק"מ. מחירו מתחיל ב–149 אלף שקל.

וכמעט באותו מחיר, 150 אלף שקל, רצפתי במיוחד עבורה, לקסוס מביאה ארצה את הרכב הקומפקטי ההיברידי CT 200H. מדובר ברכב קלאסי לנהיגה עירונית. 435 ס"מ אורך, 260 ס"מ בסיס גלגלים, 375 ליטרים תא מטען. הוא מחזיק מנוע בנזין בנפח 1,800 סמ"ק ומנוע חשמלי, מערכת הנטענת תוך כדי נהיגה. על פי היצרן, המכונית מסוגלת לעבור 700 ק"מ עד לתדלוק הבא, 23.8 ק"מ לליטר בנזין.

פיג'ו חושפת את הריפטר, הדור השלישי של הפרטנר, רכב העבודה והמשפחה של המותג. הוא מיוצר במפעל בוויגו, ספרד, ויוצג לראשונה בתערוכת הרכב הקרובה בז'נווה. ההשקה בעולם: ברבעון האחרון של השנה. הרכב יגיע עם מנוע 1,500 סמ"ק דיזל או 1,200 סמ"ק בנזין. הוא יופיע עם תיבה אוטומטית בעלת שמונה הילוכים ומערך מתלים חדש. בפיג'ו מתגאים בכך שתא הנוסעים שודרג במרחב ובאפשרויות ההעמסה. אגף הבטיחות כולל 19 מערכות אקטיביות.