ליד מטה אופל ברוסלסהיים שבגרמניה יש בית ספר תיכון. כשהפעמון מצלצל, יוצאים הבוגרים שבהם ונכנסים למכוניות. רוסלסהיים היא עיר צווארון כחול, שבה המפעל שצמוד למטה אופל, הוא מעסיק משמעותי. התלמידים בני המזל ייסעו הביתה באופל אדם או קורסה ישנות, רבים באופל קורסה או מוקה חדשות, וחלקם אפילו בגרסאות החשמליות שלהן. בעוד הם נוסעים, התלמידים הצעירים יותר מביטים בהם בקנאה.
ואז הם מבחינים באופל רוקס־e חדשה שעומדת בסביבה. בתוך שניות התלמידים והתלמידות מקיפים את החשמלית הזעירה. רובם מצחקקים, חלקם מבקשים סיבוב, וכולם שואלים כמה היא עולה. ביחס לעובדה שזאת לא הרוקס הראשונה שמסתובבת כאן, התגובה של התלמידים מפתיעה.
אבל יש להם סיבה טובה להתלהב. בגרמניה קובעות תקנות התעבורה שאם הם הגיעו לגיל 15, התלמידים יוכלו להשאיר את האופניים בבית ולהגיע לבית הספר ברכב החשמלי הקטנטן. לקרוא לו מכונית זה כבר מעט מוגזם.
בתקינה האירופית, וגם בישראלית שהעתיקה ממנה, יש קטגוריה שנקראת "אופנוע בעל 4 גלגלים", או קוואדרוסייקל. מה צריך להיות בשביל לזכות בהגדרה? משקל של פחות מ־425 ק"ג (לא כולל הסוללה), מנוע בהספק של עד 8.2 ומהירות מרבית שמוגבלת ל־45 קמ"ש. בגרמניה ילדים מגיל 15 יכולים לנהוג ברכבים האלו עם רישיון נהיגה מיוחד. בצרפת מגיל 14.
הרוקס היא גרסת אופל לסיטרואן AMI, שקולעת בדיוק להגדרה. מרצדס סמארט נראית כמו היפופוטם לידה. האופל/סיטרואן, שהושקה בשנת 2020 וקיבלה את שמה של סיטרואן קטנה משנות ה־60, קצרה מהסמארט הנוכחית כמעט ב־30 ס"מ, צרה ב־27 ס"מ ונמוכה רק ב־3 ס"מ. ההבדלים באורך דומים לפער שבין מכונית מיני לסופר־מיני. למכונית הצרפתית־גרמנית אורך של 2.41 מטר, רוחב של 1.39 מטר וגובה של 1.52 מטר, הנתון היחיד שדומה לזה של מכונית רגילה.
המפגש עם האופנוע מרובע הגלגלים מפתיע הרבה יותר ממה שכל תמונה תספר. האופל קטנה בהרבה מכל מה שתוכלו לדמיין. ממש קופסת בנטו על גלגלים. היא מרובעת, מלאה בסטייל, ואם לא תשימו לב לפרטים, תוכלו בקלות להתבלבל בין החזית לזנב.
למרות הממדים, מבפנים היא דווקא די מרווחת לשניים שיושבים זה לצד זה. יש מקום לנהגים גבוהים עם מרווח מעולה לרגליים ולראש. המושב עצמו הוא שדרוג מתון לכיסאות כתר, ורק זה של הנוהגים ברכב מתכוונן למרחק. תא מטען? יש שניים - אחד קטנטן מאחורי המושבים ועוד אחד למזוודה קטנה לפני הנוסע, זהו. נפח של 260 ליטר בלבד. ביחד.
הממשק אל מול פני הנהג לא מאוד מתוחכם. יש לוח מחוונים פשוט להחריד שכולל טווח נסיעה, מד מהירות ומצב סוללה שנמדד ב־10 קווים. כפתורי תפעול? אורות יש תמיד, אז לא צריך כפתור; על מוט האיתות יש תפעול למגבים, וישנם עוד 3 כפתורים: אוורור, מפשיר אדים ואורות אזהרה. מתגי ההילוכים ממוקמים בין הנהג לדלת.
ומה בנוגע לאבזור? אל תצחיקו אותנו. כניסה והתנעה ללא מפתח? יש שני מפתחות - אחד לדלתות והשני להתנעה. מערכת מולטימדיה? יש מחזיק לטלפון הנייד, וגם הוא בתוספת תשלום. מוזיקה? יש מקום (גאוני) לרמקול בלוטות' מאחורי לוח המחוונים. מראות צד חשמליות? בקושי יש מראות. חלונות חשמליים? יותר בכיוון של חלונות הנפתחים כמו במכוניות משנות ה־50. מזגן? אפילו חימום יש רק לחלונות. מה כן יש? יציאת USB אחת וגג פנורמי. ברצינות.
המכונית הזו לא נועדה לכם, כי זו אינה מכונית. הרוקס נועדה להחליף קטנוע 50 סמ"ק. כמה סנטימטרים של אזור ריסוק הם אמצעי הבטיחות הכי משמעותי במכונית הזאת, וזה - יחד עם עוד שני גלגלים - פשוט טוב יותר מאופנוע.
שנייה לפני שיוצאים לנהיגה: דלת הנוסע נפתחת לכיוון הנכון, דלת הנהג נפתחת לכיוון ההפוך. אנשי המקצוע קוראים לזה דלת התאבדות, אבל עם מהירות מרבית של 45 קמ"ש גם בני נוער אובדניים יחזרו הביתה בשלום.
וברגע שיוצאים לדרך מתחיל הכיף. המכונית הקטנטנה נותנת תחושה שהיא זריזה מאוד. עד 30 קמ"ש היא נמרצת ומיידית, ואפילו נתנה פייט קצר לג'ימני ידני. מיד אחר כך הכוח אוזל במהירות. יש לזה יתרונות רציניים. מתי בפעם האחרונה מעכתם את דוושת התאוצה כשעברתם מצלמת מהירות? מתי ראיתם 46 קמ"ש על מד המהירות והרגשתם שדפקתם את המערכת? זה לא באג, זה פיצ'ר.
התחושה היא שהמכונית הקטנה בטוחה גם כאשר הילדים נוסעים בה מהר (יחסית). הסוללה הקטנה בנפח של 5.5 קילוואט מספיק כבדה כדי להציע מרכז כובד נמוך ששומר אותה מלרכון בסיבובים. ההגה הארוך מציע יכולת תמרון מופלאה.
רשמית מדובר על טווח של 75 ק"מ. את הרכב קיבלנו בלי סוללה מלאה ועם 68 ק"מ. בפועל המכונית גמעה כ־80% מהטווח שאותו היא הבטיחה. נתון מוצלח, בטח בשביל יום מבחן קפוא. אבל הרבה יותר מדליק הוא המטען החשמלי. בתא קטן מאחורי דלת הנוסע מסתתר כבל חשמלי ארוך עם תקע רגיל, כמו של הקומקום בבית. את התקע אפשר לחבר לכל שקע ולטעון את הסוללה הקטנטנה בתוך ארבע שעות.
אופל רוקס־e - או רוקסי, כמו שקוראים לה אנשי אופל - היא מכונית מושלמת לצעירים ולהורים שלהם. היא יכולה להיות גם מכונית שיתופית עירונית נהדרת, שאתה מוצא ברחוב, משלם סכום נמוך לשעת שימוש ומוצא בקלות חניה שבה היא תמתין לשוכר הבא.
באירופה אנחנו פוגשים עכשיו גל של חשמליות קטנטנות. סמארט וטוויזי של רנו הן דוגמאות מיצרנים מוכרים אבל סטארטאפים חדשים כמו מיקרולינו המהממת, סיטי טרנספורמר הישראלית וקארבר - כולם מציעים פתרון עירוני קטן וחשמלי שיעניק חוויה טובה בהרבה. ומה עם ישראל? בגרמניה עולה רוקס־e בין 8,000 ל־8,800 יורו, מה שאומר מחיר ישראלי של כ־50 אלף שקל. כמו של קטנוע תלת־גלגלי. בלובינסקי, יבואנית סיטרואן ואופל, דווקא מגלים עניין, אבל עד שיימצא פתרון לסוגיית המזגן, לא ניתן יהיה למכור אותה בארץ. חבל.