בעולם הדינמי והמשתנה שבו אנו חיים, המונח "עקרת בית" נהפך לריק מתוכן כמעט. למרות פערי שכר מקוממים בין גברים לשנים, יותר ויותר נשים עובדות לפרנסתן ולפרנסת משפחתן - ונדמה כי פרט למגזרים שמרניים, חלפו מהעולם הימים שבהם הגבר יוצא לעבודתו בבוקר, רעייתו מטפחת את הבית ומטפלת בילדים - וכששב המפרנס לביתו כבר עולים מהמטבח ריחות של תבשילים. יכול להיות שיש קוראים שמחייכים עתה לנוכח התיאור הארכאי, אבל במבט לאחור, זה מצב שהיה חלק מנוף ילדותנו, ולא לפני המון שנים.
בשורה התחתונה: המטבח, שהיה פעם טריטוריה נשית, נהפך למוקד לכלל דיירי הבית. זאת ועוד: תוכניות הבישול, רשתות השיווק בשיתוף אושיות הרשת - שמציגות לנו כל היום קולינריה ססגונית ומספרים לנו שבכל אחד ואחת מאיתנו טמון שף פוטנציאלי - גרמו לכך שבשנים האחרונות נהיה המטבח לאבן שואבת עבור המשפחה כולה.
עד שנהפוך כולנו לשפים, נתמקד ברשותכם בפרקטיקה: ארוחה חמה במינימום זמן ומאמץ. בשנת 1953 השיקו בארה"ב ארוחות מוכנות, באקט שהוצג אז כשחרור האישה. הכוונה היא למנות שנמכרות קרות, נשמרות במקפיא או במקרר, עוברות חימום (בהתחלה בתנור, ואחר כך במיקרוגל, שנכנס לכל בית) ומוגשות חמות.
לפני יותר משלושה עשורים השיקה חברת אסם את המוצר "מנה חמה" בישראל, והוא נהפך מהר מאוד למותג גנרי. הייתה זו חדשנות שאומצה בידי הצרכנים אם כי קוטלגה מיד פחות כפתרון ביתי לשימוש יומיומי, ויותר כפתרון לטיול, לשירות מילואים ולעוד סיטואציות שבהן קשה יותר ליהנות מאוכל "רגיל".
אולם גם השוק הזה השתנה והשתכלל. אורח החיים שלנו והמלחמה המתמדת על המשאב שהופך ליקר (תרתי משמע) יותר מיום ליום, הזמן, מכריחים אותנו למצוא פתרון שינסה לשלב שני אלמנטים שנראים מנוגדים לכאורה: מהירות (אינסטנט) ואיכות (מהטעם ועד לערכים התזונתיים).
השינוי בהרגלי הצריכה ובאורחות החיים הביא להתפתחות סגמנט הארוחות המוכנות במקפיא ובמקרר לא רק מעבר לים. גם אצלנו התרבות הזו החלה לתפוס תאוצה בשנתיים האחרונות, ואנו רואים יותר ויותר תמונות ושמות של שפים מפורסמים על מוצרים ומנות שמאוחסנות במקפיא. הארוחות המוכנות מגוונות - החל בפיצה לתנור, תחליפי בשר כגון שניצל תירס, סדרות השניצלים המוכנים שאנו מכירים ממותגים כמו עוף טוב ומאמא עוף, קציצות בשר או דגים, וכלה במרקים מוכנים של סנפרוסט: רק חמם והגש בבית, במשרד, או כפתרון לחימום עצמי בידי הילדים כאשר אנחנו בעבודה.
מווינה באהבה
שניצלים, האהובים על הצרכן הישראלי, ובעיקר על ילדים, נתפסים כמנה בשרית ביתית, והם הפכו לפופולריים במיוחד בסגמנט זה. הם נחלקים לסוגים שונים ולרמות שונות - מנתחי עוף מעובדים ועד לחזה עוף נקי בציפויים ובטעמים שונים. כמה דקות בתנור ויש לכם שניצל מוכן לאכילה.
בדקנו ברשתות השיווק את המחיר הממוצע לשניצל אמיתי מאמא עוף ביתי 100% במשקל 700 גרם, המחירים נעים בין 30 שקל לאריזה ברשת ויקטורי ל־49.90 שקל ברשת אלונית, אך המחיר הממוצע ברשתות השיווק לק"ג מוצר הוא 43 שקלים, ויש לנו ק"ג שניצל שכתוב על האריזה שלו "אמיתי" ואפילו "ביתי".
גם המחיר ידידותי: אומנם המחיר של חזה עוף פרוס לשניצל עולה לנו בממוצע 35 שקל לק"ג, אך בשביל להכין ממנו שניצלים אנו זקוקים לשתי ביצים בעלות 1.90 שקל ואריזת פירורי לחם שעולה 3 שקל. שניצל דורש טיגון בשמן, על כן נצרוך כ־150 מ"ל שמן, שיעלה לנו כ־1.50 שקל - והנה הגענו לעלות של 41.40 שקל לק"ג שניצל לפני עבודה והכנה, זאת כזכור לעומת 43 שקלים לק"ג שניצל מוכן למחצה. פער זניח (מבלי להביא בחשבון את עלות הזמן שלנו) לטובת מוצר שכל ילד יכול לחמם בעצמו בתנור ולשבוע.
כשרות וטבעונות
כאמור, עולם הארוחות המוכנות כולל כבר הרבה יותר מפיצות ושניצלים. טובי השפים "מביאים" לנו מנות הביתה. כך למשל השיקה שטראוס השנה ארוחות מוכנות תחת המותג "דלישס", עם סדרת מוצרים שמתחילה במאפים ובפיצות, וממשיכה למנות אסיאתיות כגון אורז בקארי בסגנון הודי או נודלס בסגנון מלזי, לצד מנות איטלקיות של פסטות מגוונות ותבשילים של אורז או קינואה - שש דקות של חימום, ויש לנו ארוחה.
שלומי קורן מנהל תחום מכירות וסחר בחברת שטראוס עלית מספר לנו שהתחום, שנמצא בישראל בתחילת דרכו, אינו חדש בעולם ושהוא מתפתח בצורה דינמית. לדבריו, שטראוס בחנה היטב את הסגמנט ואת הדרך להשיקו, ולא התפשרה בדרך על האיכות והטעמים, שכן הצרכנים הישראלים הם אניני טעם ואיכות, ואם המוצרים לא יקלעו לחך הישראלי, הם ייכשלו. על כן, כך הוא מספר: "שם שמנו את הדגש העיקרי, רכיבים, מתכונים וטכנולוגיות ייצור גבוהות, שנועדו לתת מענה ולהוביל את תרבות הצריכה בתחום קדימה. אני מאמין שהפתרון יתרחב לתחומים נוספים ואף ייתן מענה גם לצרכני האוכל המוכן לארוחות חג ושבת. יתרון נוסף שהצגנו במוצרים הוא שהמנות הן ללא רכיבים מן החי ומתאימים גם לטבעונים ולצמחונים וכן עומדות בכשרות גבוהה שמתאימה לרוב האוכלוסייה".
רשת סופר פארם זיהתה אף היא את הצורך, והיא פיתחה והקימה סגמנט מכירה חדש ורשת חדשה שנקראת "דיילי'ס", בפורמט של רשת מזון מוכן עצמאית ובפורמט של "חנות בתוך חנות", כמו שאנו מכירים מרשתות הענק בחו"ל. ברשת דייליס, הנדבך העיקרי הוא למעשה קפטריה שמציעה מנות מוכנות ומשולבות כגון: מנה עיקרית ותוספות, כריכים ומגוון רחב של מזון טרי ומשלים. רוב המוצרים נמצאים בקירור מצונן, ובשונה מהסגמנט של מוצרים קפואים שנמצא במרכולים, המיתוג והאריזות משדרים איכות ומייצגים קו חדשני. למרות זאת, מתבקשת הערה בנוגע לתמחור: המחירים אינם שווים לכל כיס ומכוונים מראש אל הפלח הגבוה של עובדי המשרדים. אומנם מדובר במחיר נגיש יותר מזה של ארוחת צהריים במסעדה, אבל אם נשווה לרשתות הזולות יותר של בתי הקפה, או למוצר חליפי בפיתה, נגלה שהאופציה האיכותית של דיילי'ס אינה זולה כלל ועיקר.
יתכן שלעולם לא ניישר קו עם אירופה וצפון אמריקה. אנחנו ישראלים, ומטבע הדברים אנו משפחתיים וביתיים יותר (בהכללה כמובן). קשה לנו לוותר על בישול ביתי – וגם כאשר מדובר בצריכה יומיומית של בני הבית, ההעדפה הראשונה שלנו היא לבישול של אוכל ביתי שאפשר לשמור בקירור ולחמם לאורך כל השבוע. ולמרות ההסתייגות הזאת, דרכם של חידושים מערביים היא להיטמע גם בקרב הישראלים: אולי לא נהפוך לדמות הרווק האמריקאי מהסרטים, שמלבד מקרר יש לו בבית רק מכונת קפה ומיקרוגל, אבל אין ספק שגם בישראל ילך התחום ויתפתח בשנים הבאות.
הכותב הוא מנכ"ל המכון לחקר הקמעונאות