נורמליזציה כמו בהסכמי אברהם עדיין אין עם סעודיה, אבל בתקופה האחרונה אנחנו רואים פה ושם דיווחים וביקורים לא רשמיים של ישראלים שמזכירים לנו את התקופה שקדמה לשיתוף הפעולה עם האמירויות. הדור הבא של השליטים באזור המפרץ החליט כנראה להתקרב אל המערב בצעדי ענק, להניח את המחלוקות בצד ולשתף פעולה.
וישראלים, כמו שרק ישראלים יודעים, כבר מתחילים לגשש את דרכם לא רק באמירויות אלא גם באחת המדינות העשירות במפרץ, סעודיה. איש העסקים יריב פישר, יו"ר ובעלים של חברת התיירות פלייאיסט ושל חברת הפינטק גלובל רמיט, החליט לא להמתין לנורמליזציה שמתמהמהת להגיע, ובימים אלה הוא מקדם מיזמי תיירות ייחודיים בסעודיה העוסקים בצליינות נוצרית.
פישר, עובד כבר למעלה משני עשורים עם האמירויות, קטאר, עומאן, ירדן, ג'יבוטי והפיליפינים, וכעת גם עם הסעודים. בימים אלה הוא מקיים ביחד עם שותף מצרי המייצג משפחת עסקים סעודית גדולה ועשירה, מיזמי תיירות ייחודיים עבור תיירים נוצרים בסעודיה, וזאת כחלק מהחזון פורץ הדרך של יורש העצר המקומי מוחמד בן סלמאן לפתוח את סעודיה כלפי העולם באמצעות השקעות עתק בקידום התיירות במדינה.
החיבור של פישר לעולם הזה הגיע אחרי שירות במשרד הביטחון ובמנהל האזרחי, ופיקוד על גשר אלנבי במהלך שירותו הצבאי. הוא דובר ערבית שוטפת ואף שניסה להתרחק מהתחום הביטחוני, הוא עבד בשיתוף עם אנשי מוסד ושב"כ מיד אחרי הטיול הגדול שעשה באוסטרליה. "שלחו אותי לעקוב אחרי איזו פיליפינית שהייתה חייבת כסף לאחד מאנשי הביטחון, וגיליתי עולם שלם בתחנה המרכזית. זה מה שהוביל אותי לפתוח בעצם את עסק הפינטק הראשון מול בנק פיליפיני שעבדתי מולו לפני בדיוק 20 שנה". לעסק הזה קוראים היום גלובל רמיט, ויש לו מחזור של מיליארד וחצי שקל בשנה, ולמעלה מ־ 350 עובדים.
אבל זה לא נגמר בכך, אלא המשיך לעסקי התיירות, אז הוא התקשר לחברת גולף אייר שהייתה אחת החברות הגדולות במפרץ והסביר להם שיש בישראל הרבה עובדים זרים שרוצים לטוס הביתה. "תפרנו אוטובוס לירדן, וככה זה התחיל. אלפי עובדים זרים טסו איתנו ללא הפסקה. ומכרטיס שעלה בזמנו 1,600 דולר, הצלחנו להוזיל את הכרטיס ל־600 דולר בלבד להודו ולפיליפינים". אחד מהקולגות שלו, תת־אלוף ששמו שמור במערכת, אמר לו משפט ששינה את חייו. "הוא אמר לי, תן לי רגע לבדוק, אם הם נותנים לישראלים לבוא דרכם אני לא רואה סיבה שאנחנו לא נוכל. אחרי שעתיים הוא התקשר ואמר: אוקיי, בואו נעשה פיילוט".
"פתחנו הסעה לישראלים לירדן והתחלנו למכור כרטיסי טיסה באונליין. אני זוכר שנרשמה לטיסה הראשונה בחורה אחת והחלטנו שאנחנו לא מבטלים. התקשרתי אליה בלילה אמרתי לה, תשמעי זו רק את לבד ושמעתי את הפחד בקול שלה, אבל אמרתי לה אל דאגה אני אלווה אותך. ליווינו אותה מרכבת ארלוזורוב עד שדה התעופה בעמאן, העלינו אותה על המטוס, נשארנו לאכול חומוס ופלאפל וחזרנו לארץ, ומכאן התחיל המבול".
פישר מספר שכשהוא מגיע לפגישות במעברי הגבול באלנבי, או בקטאר או באמירויות, אל־ג'זירה או אל־ערבייה תמיד פתוחים. "אני זוכר שכשיצאתי לסיבוב עסקים ביום של הנאום של סמוטריץ' זה היה בלשון המעטה יום לא טוב לצאת לשם. זה היה יותר גרוע מיום שיש בו פיגועים או אלימות. הם בגדול שואלים מה עובר עלינו. הם העריכו פעם את ביבי כי מבחינתם הוא היה איש מאוד חזק, אבל היום הם מבינים שהסיפור שונה. ואין ספק שכמדינה שמאוד חזקה באסטרטגיה, אנחנו מגיעים בזמן הזה עם חולשה מאוד גדולה להסכם עם הסעודים וזה חבל. לכלכלה שלנו זה יהיה חלום אם זה יקרה".
"הם עשו צעד מאוד אמיץ והם מצפים לקבל את ההכרה מסביב. עצם המעבר בין המדינות לא ירד למעמד הביניים שלנו, לא לאנשי עסקים מהמעמד הבינוני, חברות הייטק, וחבל מאוד. זה לא קורה רק בגלל הממשלה, אלא בגלל שגם אנחנו בתור אנשי עסקים לא מסתכלים בעיניים כמו שצריך. באנו, ביקרנו, היה מגניב, שמנו חליפה ויאללה המדינה הבאה. עסקים עם העולם הערבי זה לטווח ארוך. צריך להיות מאוד סבלנים, שיסמכו עליך וזה עניין של שנים וזה פחות מתאים למנטליות הישראלית. הייתי בטוח שבגלל אל־אקצא יהיה פה הרבה יותר פוש, אבל זה עוד לא קרה".
התרעות פיקוד העורף