יומיים אחרי הטבח בעוטף עזה, משה דוידוביץ', יו"ר פורום קו העימות וראש מועצת מטה אשר, הבין שאין לו ברירה. אם הוא לא יקבל את ההחלטה לפנות היישובים צמודי הגדר ומיד, גורלם של התושבים בגבול הצפון עלול להיות כמו זה של הנרצחים בדם קר בדרום. בלי לבקש אישור מהצבא או פיקוד העורף, הוא ביקש מהם להתפנות, ותוך יומיים כבר לא נשאר בהם כמעט איש. במקביל קרא לראשי המועצות האחרות לעשות כמוהו.
הוא אומר שכשראה את הטנדרים הלבנים שועטים על הכבישים ודרכי העפר והמחבלים יורים לכל עבר, חשב שזאת רק מכת הפתיחה, "ואנחנו הבאים בתור. מיד קראתי לכיתות הכוננות להיערך, כשביישובים צמודי הגדר חניתה, ראש הנקרה, ואדמית, יש לכל כיתת כוננות רק שני נשקים, כי כל השאר נמצאים בצה"ל בגלל פחד מגניבות".
אין ממשלה
"שבוע התחננתי לתת להם נשקים. רק ביום ראשון חיילו את צמודי וסמוכי הגדר מהר בצווי 8 והם קיבלו נשקים, אבל אני יודע שביישובים שרחוקים משם רק כמה קילומטרים, כמו כברי או נתיב השיירה, מרחק שאפשר לעבוד בטנדר תוך כמה דקות, אין לי כלום. אפס נשקים. ואז אני קורא את ראשי היישובים צמודי וסמוכי הגדר לישיבה ומבקש מהם להתפנות. אנא מכם – צאו. כולם מבינים את גודל האירוע ובתוך השוק וההלם, הם יוצאים לפנות תושבים".
ומה אומרים לך בצה"ל?
"אומרים שכרגע אין הנחיה מהממשלה, אבל מוסיפים 'עשית טוב ודבר עם העמיתים שלך שילכו בעקבותיך'. זה הדרג הבכיר בפיקוד צפון".
בפקודות המבצע של כיתות הכוננות שלכם, הצבא הכין אתכם ללחימה עצמאית של 72 שעות, ולמלא את מקומו של הצבא. בקשה אבסורדית כשאין לכם נשקים וציוד.
"המשמעות המקורית הייתה לתת לצבא את הזמן להיערך, אבל לא למלא את מקומו. אנחנו לא בנויים להגן על האוכלוסייה, אלא לעכב ולתת הגנה היקפית עד שצה"ל מגיע - ולא מפני תרחיש שאלפי מחבלים רצים פנימה, כמו שקרה בעוטף עזה.
"בשלוש השנים האחרונות מעמד הרבש"צים הלך ודולל. תנאי העבודה שלהם היו מחפירים, חשבו שהמשרה שלהם בצפון ובעוטף היא בכלל מיותרת. כמו גבהות הלב וחוסר ההערכה לאיום, כך התייחסו אל הרבש"צים וכיתות הכוננות – אנחנו גדולים וחכמים, יש לנו מצלמות משוכללות, משת"פים, צבא איכותי, אתם רק מסתובבים בין הרגליים ומפריעים".
הערבים נוהרים
צריך להודות ביושר, שמאז קום המדינה היחס של ממשלות ישראל לתושבי הצפון ובעיקר לאלה שגרים על הגבול, הוא כמו לכלבי שמירה שקשורים לכבל, שמאבטחים את הגבול ומסתפקים בקצת אוכל ומים. מדי פעם זורקים להם עצם קטנה, וירטואלית, בצורת תוכנית גרנדיוזית ל"חיזוק הצפון", "בניית הצפון", ושאר סיסמאות, שמה שנשאר מהן אלה התמונות מההכרזה החגיגית במעמד שרים בכירים ואפילו ראש הממשלה, שממהר לשאת שם נאום חוצב בזלת כיאה לנוף הנשקף של הרי הגולן.
כשהתריעו שהם שומעים מישהו חופר להם מתחת לרגליים, נפנף אותם שר הביטחון דאז בוגי יעלון בזלזול ואמר שהם שומעים "רקיעות של פרסות סוסים". בסוף התברר שהיו שם חמש מנהרות ארוכות שחפרו מחבלי חיזבאללה, שנחסמו ונסתמו. כשאני שואלת את דוידוביץ' אם הוא יכול לומר בוודאות שאין יותר מנהרות משטח לבנון לישראל, הוא צוחק.
"במסגרת תוכנית מגן לצפון הצבאית, עדכנו אותנו שיותקנו על חומת המגן מצלמות משוכללות ואמצעים לזיהוי חדירות. אלא שהחומה לא הושלמה וכולי תקווה שלא קיימות עוד מנהרות, כי אחרת אנחנו צפויים לאירועים מורכבים ביותר. זה יכול להיות 'על השחיטה' אבל הרבה יותר גרוע, כי אין לנו מיגוניות. חסרות לנו מאות מיגוניות בקו העימות לכיתות הכוננות, ומאז תחילת המלחמה את אלה שהציעו אפשר לספור על אצבעות שתי ידיים.
"הסטנו מיגוניות ממקומות פחות רלוונטיים, כמו המרכולים, כי היישובים עכשיו ריקים, לשערים בשביל כיתות הכוננות. בימי שגרה מספיקות שתי מיגוניות בכל יישוב, היום כדי שאהיה מסודר, פחות או יותר, אני צריך לפחות ארבע־חמש ויש לנו 32 יישובים, אז תעשי חשבון. מה גם שביישובים ממטה אשר ועד הגליל העליון יש 2,000 בתים שלא התפנו וברובם אין ממ"ד. כן, עדיין ליותר מ־60% מהתושבים שגרים צמוד וסמוך לגדר אין מיגון".
איפה הכסף
הוא בן 48, נשוי ואב לשלושה, גר בבוסתן הגליל. היה קצין חימוש בשריון, למד לתואר ראשון במשפטים ובמקום לעסוק בעריכת דין, בחר בעשייה ציבורית והתמנה לעוזר מנכ"ל עיריית עכו. במשך כמה שנים היה חשב מלווה בחצור הגלילית, ניהל את הרשות לפיתוח הגליל ואחר כך את המועצה האזורית מטה אשר. ב־2018 נבחר לתפקיד ראש המועצה ומונה ליו"ר פורום יישובי קו העימות.
גילוי נאות: דוידוביץ' ואני מכירים כבר כמעט שבע שנים. הוא מתראיין בתוכנית שלי ברדיו צפון על בסיס שבועי ובעיתות מלחמה אף בכל יום, ועם הזמן הפכנו לחברים. לחמנו ביחד על תקצוב המיגון ליישובי הצפון, מתוך הבנה שברגע האמת התושבים יהיו בלי הגנה בסיסית. בשנת 2018 כשהכריזה הממשלה על תוכנית "מגן הצפון" לבניית ממ"דים וחיזוק העורף האזרחי מול לבנון וחיזבאללה, חשבנו שהמאבק הסתיים, אבל התברר שהוא רק התחיל.
הממשלה אומנם הקצתה למיגון הצפון 5 מיליארד שקל למשך עשר שנים, חצי מיליארד לשנה, אבל הכסף התעכב, הבירוקרטיה הקשתה ועד היום נבנו בסך הכל 1,000 ממ"דים מתוך כמה עשרות אלפים שחסרים. בתקציב האחרון, ולמרות האיומים לפתיחת חזית מצפון, החליטה הממשלה להעביר בשנתיים הקרובות רק 200 מיליון שקלים, במקום מיליארד.
"כשראינו את הרקטות בקו 0־7 בעוטף, הבנו שאנחנו בבעיה", הוא נזכר. "קראו לזה טפטופים, אבל מושבים וקיבוצים חטפו אש ורק אחרי שהגישו בג"ץ הם זכו לתקציב לבניית ממ"דים. כשהבנו אז, שהסיטואציה שם קורית עם רקטות וטילים לא מדויקים, ואצלנו מדובר בסיפור אחר לגמר, דרשנו מביבי, מליברמן ומכחלון למגן גם אותנו. לחצנו ולחצנו ואחרי שנה וחצי עברה ההחלטה בקבינט. הבטיחו שהכסף עובר ומתחילים לעבוד.
"צריך להבין, שב־100% מהבתים שנבנו לפני שנת 82', אין ממ"ד, כי רק אז נכנס חוק התכנון והבנייה לתוקף וחייב בניית חדר ביטחון. לכ־60% מהיישובים צמודי וסמוכי הגדר אין ממ"דים ובמועצה האזורית מטה אשר 40% אינם ממוגנים. המשמעות היא או לנטוש את כל היישובים, לאו דווקא צמודי גדר, כולל קריית שמונה שכבר פונתה ונהריה, או להתפלל לאלוהים, כי אין איפה להסתתר, לא רק מאיומי טילים, אלא גם מחדירות של מחבלים כמו בעוטף.
"הבטיחו לנו שחברת עמידר הפרויקטורית של התוכנית מתחילה לעבוד בכל הכוח, ושום דבר לא קרה. ב־2021, כשנבחרה הממשלה, מיכאל ביטון מצא שיש רזרבה תקציבית של 100 מיליון לעניין הזה ואמר בואו נתחיל. ב־2022 קיבלנו עוד 250 מיליון. השנה ובשנה הבאה היינו אמורים לקבל בין 350 מיליון לחצי מיליארד, ושוב קיצצו את התקציב. בקצב הזה, במקום לסיים את המיגון בעשר שנים, זה ייקח 50 שנים. אני כבר לא אזכה לראות את זה".
הימין זכה בניצחון סוחף בצפון. בקריית שמונה הצביעו לליכוד כמעט 50%, לש"ס 12%. איך אתה מסביר את ההתעלמות של הממשלה מכם?
"שר האוצר הוא לא ליכוד ולא ש"ס והשליטה נמצאת בידיו. לכן התקציבים מוסטים לאן שהוא רוצה ולא לאן שהליכוד וש"ס רוצות. בתחילת השבוע סוף־סוף, ואחרי מאבק, המדינה החליטה לפנות את היישובים במרחק 2־5 ק"מ מהגדר, ורק אחרי שאיימנו שנחזיר את התושבים שיצאו מהם בחזרה. אצלנו הפינוי פשוט יותר מפינוי של עיר כמו שלומי או קריית שמונה. ביישובים ברמה סוציואקונומית יותר נמוכה, עם קואליציה לעומתית, לא פשוט לתפקד לבד".
בוא נהיה כנים. לא רק בממשלה הזאת לא סופרים את תושבי הצפון. ההתעלמות מהמצוקות בפריפריה בכל המישורים, בריאות, חינוך, ביטחון, תעסוקה, חוצה את כל ממשלות ישראל.
"כי כולם לקו בסימפטום העיוורון. משנת 2006, הגבול הצפוני היה אחד השקטים, לכאורה, במדינה. אנחנו תמיד ראינו את אנשי החיזבאללה מתצפתים עלינו ומתחמשים, אז אמרו לנו שהוא מורתע. אבל מסתבר שבשנים האלה הוא צבר ניסיון, התחזק, הפך למיומן, פי כמה מחמאס שראינו בעזה.
"האירוע במגידו, שבו מחבל חדר עם מטען לתוך שטח ישראל אמר שמשהו קורה פה. גם לפניו היו פה הברחות של אמל"ח וסמים, ואם אפשר להבריח, אפשר גם לחדור והאירוע במגידו הוכיח עד כמה זה קל. במשך שנים הם שלחו לפה עשרות מהגרי עבודה שהסתובבו אצלי שעות ומי שתפס אותם היו האזרחים.
"כמה פעמים היו הכרזות של ראש הממשלה: הגיע זמן צפון, כמה מסיבות עיתונאים וביקורים חגיגיים? אבל לפי הלמ"ס מצב הבריאות בצפון הוא הגרוע ביותר בארץ, ההשקעות פר תושב הן הכי נמוכות, בכלכלה, בחברה, אנחנו האחרונים בתור".
לא חסינים
בשבועות האחרונים אין לו ימים ואין לו לילות. הוא מסייר בשטח, יושב בחמ"ל, נמצא בקשר הדוק עם הצבא, עם בכירים בממשלה, באוצר, במשרד הביטחון, עם ראשי הרשויות, דואג לתושבים, סוחב את כובד האחריות על חיי אדם.
"עוצמים עין לשעה שעתיים ומתכננים מה הלאה. קברנו במטה אשר קצינים וחיילים, בנים ובנות, שנקטפו בדמי ימיהם. מאותו בוקר מזוויע אני לא עוצם עין כמעט. שתיים מהבנות שנרצחו וחוללו, הם בנות כיתה של התאומים שלי, אחת מהן הייתה חברה של הבן עד לפני שלוש שנים".
דוידוביץ' מתמודד שוב לראשות המועצה בבחירות שנדחו בשלושה חודשים. כשאני שואלת אותו אם הוא מתכוון לרוץ אחרי האינטנסיביות המשוגעת של המלחמה, הוא אומר שבוודאי, שרק סיים קדנציה ראשונה, והוא מתכוון לעשות כל שביכולתו לשרת את הציבור ולהפיח רוח חיים בדיכאון שנפל על כולם.
ומה יקרה אחרי שהכל ייגמר, אני שואלת, והוא לא משתמש במונחים של "נגמר". "הלך דאע"ש, בא חמאס ב', או איך שקוראים לו. אין ואקום. מדינת ישראל חייבת לשנות את התפיסה השגויה שאנחנו חסינים, אלא להבין שאנחנו חיים במזה"ת משוגע. יש לנו זכות לחיות פה ולהיות בטוחים שהממשלה עושה הכל כדי להגן עלינו, ולא באמצעים קיברנטיים וטכנולוגיים מתוחכמים. צריך לחזור לעיפרון ולדף ולראות אין חיים פה בביטחון".