אם אתם משקיעים בחברות שנסחרות בבורסה האמריקאית, ודאי כבר נחשפתם לדוחות שנת הכספים הקודמת (2023) וסביר להניח שלא ירחק היום בו תקבלו לכל הפחות תמצית מדוחות הרבעון הראשון של 2024. אבל אם אתם משקיעים בחברות שנסחרות בבורסה הישראלית, ככל הנראה תיאלצו לחכות לדוחות עד הרגע האחרון. לפחות חמישית מהחברות הציבוריות שנסחרות בבורסה הישראלית מפרסמות את דוחותיהן ביום-יומיים שלפני התאריך האחרון שקבוע בתקנון הבורסה. וזה חוזר על עצמו בתדירות מטרידה למדי.
התופעה הזאת די ייחודית ואופיינית לחברות שנסחרות בבורסה הישראלית והיא לא מפתיעה את המשקיעים הישראלים, אבל די מטרידה אותם. בתוך 24-48 שעות מתמלאת "מאיה" - מערכת המידע של הבורסה בעשרות דיווחים, לעתים מאות, לרוב בשעות המסחר כך שאין אפילו שהות מספקת כדי לעיין בהם טרם ישפיעו על השוק. מי מדבר על ניתוח של ממש כפי שאמור כל משקיע לעשות להשקעות שלו ארבע פעמים בשנה ולכל הפחות בסיומה של כל שנה.
כמה מאות חברות נסחרות בבורסה בתל־אביב ומספרן הולך וגדל משנה לשנה ככל שמצבה הכלכלי של ישראל מתחזק. כמה עשרות מגישות את הדוחות הרבה לפני הזמן. "הרבה" משמעותו עד שבועיים לפני המועד האחרון. מאות אחרות מגישות את הדוחות בשבוע האחרון וכחמישית מגישות את הדוחות ביומיים האחרונים. רובן ביום האחרון ובשעות האחרונות. אבל למה זה כך? איך זה שחברות בכל העולם מצליחות לפרסם את הדוחות הרבה לפני הרגע האחרון? איך זה שחברות ישראליות שנסחרות דואלית מפרסמות את דוחותיהן בוול־סטריט הרבה לפני שמישהו פה בישראל חושב לעשות זאת באחוזת בית?
מי יודע, אולי יש חברות שהדוחות שלהן "לא משהו" בלשון המעטה והן מנסות לבלבל את המשקיעים באמצעות פרסום ברגע האחרון בעת שחברות רבות מפרסמות את דוחותיהן, מתוך תקווה שהדיווחים השליליים ייבלעו בצונאמי הדוחות האדיר. לא. מה פתאום. לא יכול להיות.
אז מה הסיפור של החברות הישראליות? ההסבר עשוי להיות טריוויאלי ואפילו לא נעים לקריאה. כי זה מי שאנחנו. לצערנו, לבושתנו. זו התרבות הישראלית. למה להקדים אם אפשר לדחות. למה להזדרז אם אפשר להגיע ברגע האחרון. אפשר לראות את זה גם בסלחנות בה מתקבלים "איחורים" לפגישות עסקיות. אפשר לראות את זה בקצב העבודה על פרויקטים של תשתית. בזמן שנדרש כדי לצלוח את הבירוקרטיה המקומית המתישה. הכל נובע מאותה תרבות בעייתית.
מה הפתרון? ביום בו יעדיפו המשקיעים להשקיע את כספם אך ורק בחברות שאינן פועלות בהתאם לקוד התרבות הזה אז, ככל הנראה, נתחיל לראות שינוי. הדברים אמורים גם לגבי הגופים המוסדיים שכבר למדו להתמודד עם הררי הדוחות של הרגע האחרון. אבל הם יכולים לשנות את המציאות הזאת אם רק ירצו.
אגב, מבדיקה שטחית באתר הבורסה ומעקב לאורך מספר שנים, אפשר לראות שהשוק, כלומר המשקיעים, דווקא מתגמל חברות שלא מחכות לרגע האחרון. אבל עדיין לא מדובר במסה קריטית של משקיעים שתשנה לחלוטין את המגמה הזאת. ואם נחזור למה ש"לא יכול להיות", הרי שגם אם נצא מנקודת הנחה שלא מדובר חלילה בניסיון להסתיר נתונים "בעייתיים", עדיין ברור שהבחירה לפרסם רגע לפני פקיעת המועד האחרון מעוררת סימני שאלה ומדליקה הרבה מאוד נורות אזהרה.
דניאל שבקס הוא מנכ"ל ’הירשוביץ פיננסים'. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ השקעות, המלצה או חוות דעת באשר לכדאיות השקעה במוצרים פיננסיים מכל מין וסוג שהם.