“באים אלינו בעילה של התייעלות. אני במשך שלוש שנים עובד מצטיין, עם מכתבי הוקרה מפה ועד לונדון, אז איזו מין התייעלות זו אם רוצים לפטר עובד כמוני? התוכניות שלהם באות לרמוס אותנו”. נפתלי בן־הרוש, עובד במפעל תרכובות ברום, עמד אתמול עם מיקרופון בכיכר המרכזית של העיר ערד ודיבר מדם לבו אל מול מאות מחבריו, עובדי כי”ל, שמרגישים את חרב הפיטורים על הצוואר.
“תקשיב, עידן עופר. יש לי קול בס חזק והוא מגיע לכל מקום”, הרעים בן־הרוש לקול התופים והמשרוקיות שבאו לבשר את גודל המחאה. “אם אתה פוגע פה בעובד אחד בנגב, שום דבר לא שווה. אבא שלך (סמי עופר ז”ל), שהיה איש יקר, מתהפך בקבר ולא מוצא מנוח. תבוא, תרד אל העם, אלה שבונים לך את המיליונים ואת האימפריות. שמעתי במו אוזניי את אחד הבכירים אומר ‘לא שיערנו שזו תהיה מחאה כזו גדולה’. היום הם כבר מבקשים שלא נשפיל אותם, אבל אנחנו נוריד אותם על הברכיים”.
קשה לדווח על מחאה סוחפת, אמוציונלית, כמו שחשבנו שתהיה. אומנם המשטרה נערכה קילומטרים לפני הכניסה לערד והזהירה מהבלגן הצפוי, אבל בכיכר היו כמה מאות בלבד - רובם כבויים, כמעט אדישים. נראה שאצלם, לפחות, מעמד הפועלים כבר נרמס.
ערד היא עיר מוכה. מפעלים נסגרים פה על ימין ועל שמאל. האחרון שבהם, מגבות ערד, שחרר עוד מסה גדולה של מובטלים לרחוב, והפחד הוא שבסוף האחרון יכבה את האורות - וישכור דירה בת”א. ראשת העיר, טלי פלוסקוב, שבבחירות הקרובות תתמקם במקום השישי במפלגת כולנו של כחלון אמרה לנוכחים: “זו קטסטרופה כלכלית־חברתית שמחר תגיע לגוש דן. אני קוראת לעובדים לא לוותר, להילחם עד הסוף וגם להשתמש בתקופת הבחירות. לדרוש מהאנשים שהיום מקבלים החלטות ולא עושים דבר למען הנגב, תוכנית להצלת הדרום”.
את מרב הרעש עשו חניכי הנוער העובד והלומד שהגיעו מצוידים היטב. הרוב נותר דומם בצד, חיכה לפקודות. שלשום הם היו בדימונה, אתמול בערד, היום בבאר שבע, בחמישי הם בתל אביב. בן־הרוש ביקש להגביר קצב בכדי שאלה שצופים בהם מהחלונות הגבוהים לא יוכלו להתעלם. היום, בהפגנה בבאר שבע, הוא מתכוון לקרוא את מגילת אסתר החדשה שבה יככב מנכ”ל כי”ל, סטפן בורגס. בן הרוש עשה חישוב גימטרי ויצא לו ש”מנכ”ל כי”ל סטפן בורגס” (670) שווה ל”המן הרשע” (670). מעמד הפועלים הקלאסי מול המנהל שמרוויח 1.4 מיליון דולר בשנה, לא כולל הטבות.
“לא יעלה על הדעת שבכי”ל, שמרוויחה במשך חמש שנים 6.5 מיליארד דולר, דורשים לייעל. המפעלים האלה מחזיקים את הדרום”, אמר אתמול יוסי הובר, יו”ר מרחב הנגב המרכזי בהסתדרות, “לפנינו עוד מערכה קשה וארוכה. צריך סבלנות וסובלנות”.
לא ברור אם לאנשים האלה יהיה את הכוח לעמוד מול המנהלים הנחושים. חמש דקות לאחר פיזור ההפגנה כבר לא היה שם איש, ועובדי הניקיון העלימו את הראיות האחרונות. יותר מדי מסודר, פחות מדי כואב.