מתברר שזה הפך כבר ממש למכת מדינה: ניצול אישורי מחלה לשם היעדרות מהעבודה, מה שגורם נזק רב למעסיקים. התופעה הזאת הופכת לשכיחה ומקבלת נפח גדול יותר בתקופה החגים, כאשר עובדים רבים "מייצרים" לעצמם אישורי מחלה כדי להרוויח גשר בין חג לחג.

פסק דין נדיר יחסית שניתן לאחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע כי אם העובדת יכולה הייתה לנפוש בבית מלון בעת תקופת ה"מחלה", היא יכולה הייתה גם להתייצב לעבודה. ומכיוון שנעדרה מהעבודה היא גזלה את כספי המעסיק. הטענה של העובדת, שלפיה לא יכולה לגשת לרופא בגלל מצבה הפיזי, לא התיישבה עם טיול משפחתי בצפון שפרסמה ברשת החברתית.

בתיק הזה קבע בית הדין כי הקלות הבלתי נסבלת שבה ניתנים אישורי מחלה היא תופעה פסולה, שבסופו של יום את מחירה משלמים המעסיקים. אף שכמו במקרה זה, בתי הדין לעבודה נותנים את דעתם לתופעה הפסולה, בקרב עורכי דין המייצגים מעסיקים בתיקים כאלו ישנה תמימות דעים כי מערכת המשפט והחוק רתומה יותר להגנה על העובד מאשר על המעסיק בסוגיית ימי המחלה.

טענת המעסיקים לחוסר איזון בחוק בסוגיה זו מתבססת על תיקון לחוק הגנת השכר, המחייב את המעסיק לפרט בתלוש השכר את יתרת ימי המחלה הצבורה של כל עובד. יתרה צבורה זו נמחקת ברוב מקומות העבודה עם סיום תקופת ההעסקה ואינה ניתנת לפדיון, ולפיכך "קורצת" לעובדים, שיודעים שאם הם לא ישתמשו בימי המחלה - הם יימחקו.

מאז תיקון החוק לפני כשנה נראה כי קיימת מגמה של עלייה בהיעדרויות עובדים בשל מחלה. התיקון לחוק קובע גם כי לא ניתן לפטר עובד בתקופת מחלתו ועד לתום התקופה המעוגנת בחוק (עד 90 יום) או תקופה ארוכה יותר, אם נקבע אחרת בין הצדדים.

עוד קודם לכן תוקן שיעור דמי המחלה בחוק ונקבעה חובה לשלם דמי מחלה החל מיום ההיעדרות השני (בעבר החובה חלה מהיום הרביעי בלבד). זאת ועוד, לפני מספר חודשים הופץ חוזר מנהל משרד הבריאות, שלפיו רופא מוסמך להנפיק תעודות מחלה עבור עובד עד 30 יום למפרע וניתן להנפיק תעודות מחלה גם ללא ביקור במרפאה. נוסף לכך, בהתאם לחוזר, גם אין צורך לפרט את סיבת המחלה בתעודת המחלה.

אישה יושבת מול הרופא, אילוסטרציה. קרדיט: אינג אימג'

אחרי התיקונים לחוק הגנת השכר שקיבלה הכנסת החלה גם התופעה שמעסיקים מכנים "וירוס השימועיטיס" או "מחלת השמעת", הנפוצה אצל עובדים שמקבלים זימון לשימוע. במקרים אלה, ה"וירוס" נמשך גם, במקרה, 90 יום.

הפריצה בחוק מאפשרת גם את אותם אירועי "התחלוּת המונית" או "מגפות" שאנחנו רואים בסכסוכי עבודה כמו של נהגי הקטר ברכבת, טייסי אל־על ועוד. בעניין הרכבת, פסק בית הדין לעבודה כי מדובר באקט מתואם במסגרת שביתה, וחייב את העובדים להתייצב לבדיקה אצל רופא מטעם הרכבת, והפלא ופלא כולם הבריאו בן ליל. בעניין אל־על הטייסים חלו כולם בו זמנית במהלך סכסוך עבודה עם המעסיק. אולם במקרה זה נפסק כי לא הוכח שהמחלות היו מדומות.

לוקחים סיכון

זכות העובד לחיסיון רפואי מאפשרת אומנם למעסיק לזמן את העובד לבדיקת רופא מטעם המעסיק כדי "לאתגר" את אישור המחלה, אולם לשם כך נדרשת הסכמת העובד. אם הוא מסרב, מה שנשאר זה לבלוש אחריו, מ"ריגול" ברשתות החברתיות ועד שכירת חוקר פרטי. זאת כדי להצדיק מניעת זכויות ופיטורים לאלתר ולהגיע לבית הדין עם ראיות.

כך או כך, מדובר בשיטות שלא תמיד מוכיחות את עצמן בבתי הדין כקבילות, משום שעל המעסיק להיזהר ולפעול במסגרת חוק הגנת הפרטיות ולבלוש אחר העובד רק במרחב הציבורי הלגיטימי.

עו"ד עמית גרוס, שותף מייסד במשרד "דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות'" ומנהל מחלקת דיני עבודה, דיני הגירה ורילוקיישן לישראל, מייצג רבות מקבוצות המסעדנות הגדולות בישראל, שבשל התחלופה הגבוהה של עובדים בתחום מתמודדות עם התופעה יותר מאשר בענפים אחרים.

"הפסיקה של בתי הדין בנושא הזה היא לא עקבית ולא חד־משמעית וחבל", הוא אומר. "השינוי צריך לבוא או מבתי הדין לעבודה או משינוי החקיקה בכנסת. זכותו של מעסיק לפטר עובד - משום שהוא לא מספיק טוב, בגלל יחסי עבודה עכורים או בעקבות קיצוצים והתייעלות. לא ייתכן שלעובד המפוטר, או כזה שנמצא בסכסוך עם המעסיק, יהיה הכוח הבלתי סביר להזיק לחברה בהתחלות שפוגעת בסדר התקין של העבודה בה".

שותפתו של גרוס, עו"ד רותם ניסים, מדגישה: "אם רופא המשפחה הוא מטעם קופת חולים מוכרת ולא רופא פרטי, חוק דמי מחלה קובע כי לא ניתן לערער על תעודת מחלה שהוא מנפק. כדי שניתן יהיה, הכנסת צריכה לשנות את החוק. המעסיק לא יכול לחייב את העובד לבדיקה נוספת מטעמו". היא מוסיפה כי "בכל הנוגע לניסיון של המעסיק להוכיח שהעובד משקר, כל עוד הוא שומר על הגנת הפרטיות והשימוש הוא לגיטימי, כמו בחשבונות רשתות חברתיות של העובד, אלה ממצאים שיכולים להוות ראיה קבילה בבית דין לעבודה. מה גם שבתי הדין לעבודה פחות כפופים לדיני הראיות ודנים בכל תיק לגופו".

גרוס מוסיף: "במקרה של ה'שמעת' הכוח הוא בידיים של העובד, והמעסיק כביכול צריך לקבל כגזירה משמיים שלושה חודשים שבהם עובד תופס לו תקן ולא מופיע לעבודה כשהוא למעשה כופה את עצמו על המעסיק. רוב המעסיקים בישראל הם קטנים וחסרי אמצעים להיאבק על זכותם מול עובד. הכנסת צריכה לתת את הדעת על הנושא, כדי לספק הגנה כוללת על המעסיקים במשק. לא מדובר כאן רק בחברות גדולות שבהן העובדים בלאו הכי מאוגדים לא פעם. דווקא המעסיקים הקטנים זקוקים יותר להגנה הזאת".

פסיקות קודמות של בתי הדין לעבודה קבעו כבר כי שימוש כוזב באישורי מחלה הוא עבירה חמורה, ובאחד התיקים הללו בית הדין אף התיר פיטורים של חברי ועד עקב כך. באותו מקרה נפסק שגם כאשר העובד מיצה את כל ימי המחלה שלו והוא ממשיך להיעדר ללא זכאות לתשלום - הוא חייב להביא אישורים. אולם במקרה אחר שמתארים עורכי הדין גרוס וניסים, המעסיק שייצגו חויב בתשלום פיצויים לעובדת, אף שהוכיח מעבר לכל ספק כי רימתה ב"שמעת" לאחר שתועדה עובדת בחברה מתחרה, לא פחות, עוד במהלך "מחלתה".

הפיל שבחדר

הפיל שבחדר, שאף אחד לא מדבר עליו, הוא רופאי המשפחה בקהילה. אותה ברית קדושה בין העובדים הפציינטים לבין רופאיהם האישיים, המשתפים פעולה בשקט עם התרמיות הקטנות והמזיקות הללו. עד עתה לא באה לאוויר העולם יוזמת חקיקה שתחייב רופא משפחה בדין וחשבון לקופת החולים על ימי מחלה ותסכן אותו. כך שאין כל חובה מקצועית ואתית בחקיקה על הרופאים לוודא שהם אינם משתפים פעולה בניצול לרעה של ימי מחלה או חובה על קופות החולים לאכוף זאת.

"לגישתי, הסנקציה של שימוש לרעה באישור מחלה צריכה להיות קשה יותר, בדומה לעבירה שעלולה לשלול מהעובד זכאות לפיצויים והודעה מוקדמת כמו גניבה ממעביד. משום שזאת גניבה לכל דבר", טוען עו"ד גרוס. "אם בפסק דין שבו מוכח מעבר לכל ספק כי העובד רימה ובכל זאת זכויותיו לפיצויים נשמרות, עולה השאלה איזו תרבות בשוק התעסוקה מעודדות החלטות כאלו ואיזה מסר מעבירים בתי הדין לעבודה לעובדים בישראל".