יולי 2011, שבת בבוקר, אוהל קטן בשדרות רוטשילד פינת הבימה. אף אחד לא האמין שככה מתחילים מחאת ענק. מחאה שתטריד בהמשך  את ראש הממשלה בנימין נתניהו. זה התחיל בהמון כוונות טובות, האם קרה מאז משהו משמעותי? דרמטי? בואו נראה ב' זה בית - הסמן העיקרי של המאבק, מחירי הדיור היקרים - קפצו מאז פי שניים ויותר. חלום הדירה נשאר בגדר חלום לזוגות הצעירים, מחירי השכירות, למרות החוק המקוצץ לשכירות הוגנת, כבר מזמן עשו חור בתקרה, זכאי הדיור הציבורי, האמהות החד הוריות, מחכים לנס של שר האוצר משה כחלון וצוותו שעמל שעות בנושאי הדיור, בינתיים ללא הצלחה מרשימה.

 

מחירי המזון יקרים בהרבה לעומת מדינות רבות באירופה, ובדרך ספרנו גם את "מהפכת הקוטג' ", ואת חוק הקורנפלקס שאמור להוזיל מחירי מזון יבש, ובינתיים היישום שלו הפך לכלי משחק בין משרד הכלכלה למשרד הבריאות.


ומה עם חינוך חינם מגיל שלוש? עדיין בחיתולים. ובכל זאת, הייתה מחאה אדירה. מאות אלפים בכל הארץ גדשו את הרחובות, לאחרונה אף נטען כי גלעד שליט הרוויח את החופש שלו בגלל שראש הממשלה רצה להשתיק את המפגינים.
 
נוחי דנקנר, יקיר השכונה התרסק לקרקע ביחד עם השיטה אחרי שהבנקים אפשרו לו להמריא... ובכל זאת, למדנו לא להיות פראיירים בסופר, לא לקנות שטויות, הבנו שהון קונה עיתון, קונה שלטון, ועם זה צריך להסתדר, עד למחאה הבאה.

 איפה הכסף עם ענת דוידוב, א-ה, 16:00-17:00 ברדיו ללא הפסקה, 103FM