נדב איל, עורך חדשות החוץ בחדשות 13, שוחח הבוקר (חמישי) עם ניסים משעל וגיא פלג על העלייה המשמעותית במספר החולים, ואמר: "אין ספק שאנחנו נמצאים בשיא של תחלואה. לשאלה הנבונה לגבי מספר החולים קשים, לפני חודש בדיוק חודש היו כ-350 חולים קשים, עכשיו יש 450 לערך, אבל בין היתר זה נובע מתמותה מוגברת בימים האחרונים". הוא ציין ב-103FM כי עשרות רבות של אנשים שמתים, וזה בעצם ממש רואים כניסה לתוך העמודה של הקשים ויציאה משם".
לדבריו, אם השאלה היא שאלה של קריסת מערכת הבריאות - המומחים שסובבים את גמזו עדיין חושבים, קבינט המומחים, שיש עוד זמן. "אבל הבעיה היא אחרת, הבעיה היא שישראל כמו שאמרתי בשיחה הקודמת לא עושה שום דבר כדי להוריד את התחלואה. אין שום צעד היום", טען העורך, "השאלה היא אם העלייה בתחלואה תתרגם את עצמה לעליה בחולים הקשים, או שמי שיהיו חולים יהיו בעיקר ילדים שלא מפתחים כמעט אף פעם מחלה קשה".
יש סבא וסבתא, יש את ההורים, המחנכים.
"אני מנסה לראות את נקודות האור, אבל המצב הוא מאוד לא פשוט".
איל הוסיף כי "אני לא משוכנע שכדי להשיג את התוצאות צריך ללכת בהכרח לסגר, אבל צריך להסתכל על מספרים. יש היום יותר מחקרים בעולם שמסבירים מה גורם לירידה בתחלואה". הוא אמר: "אנחנו יודעים לדוגמה שהדבר הכי חשוב שגורם לירידה בתחלואה, חד משמעית מניתוחים של מטא־דאטה מכמה מדינות, הכי חשוב זה מניעת התכנסויות מעל ל-10 אנשים. זה יותר חשוב מלהגיד לאנשים לא לצאת מהבית, שהרבה פחות יעיל, ומכל דבר אחר. בישראל התחילו לבלף את זה, לסבן את זה ולחשב וזה אחד הדברים שממש לא נשמרים בישראל".
לטענתו, גם בהתכנסויות המותרות כיום בישראל, בכול מקום כמעט יש יותר מעשרה אנשים. זה הדבר הכי יעיל לעשות ויכול להיות שעדיף לעשות את זה לפני שעושים סגר. סגר זה כישלון. "אנחנו חייבים לעבור משאננות לפאניקה", הדגיש איל, "שלא נהיה במקום הזה שכל מה שנשאר לעשות זה סגר, כי זה באמת דבר נורא. מה שהיה צריך להדגיש פה זה בדיוק את זה - כדי שלא נגיע לסגר צריך לשמור כל הסחר־מכר הפוליטי ומעשי הרמייה כדי לא לציית להגבלות המינימליות שגמזו רוצה".
"אומרים על בני ברק שהיא על סף האדומה אבל עוד לא החלטנו כי זו בני ברק, וצריך לעשות על זה דיון מיוחד, כי זה סוגיה פוליטית. כל הדבר הזה, אני פשוט לא מכיר את זה משום מקום בעולם. חוץ ממדינות מרכז ודרום אמריקה, זה המקום היחיד בו כל הזמן נעשים שיקולים שפשוט לא מן העניין", הסביר איל, "בנוסף, יש את הדבר הזה של לנוע בין פאניקה לשאננות, ואני מוסיף לזה כל מיני בתקשורת סוג של טפטוף קבוע כזה ש'בעצם אין שום דבר'. כמה אנשים צריכים למות בעולם? כמה מקומות בעולם צריכים לקחת את זה בחשבון כעניין רציני כדי כל מי שכל הזמן מריץ תמות באמצעות עיוות מידע, מידע סלקטיבי, לפעמים אפילו סתם שרלטנות כדי שאנשים יבינו שזה עניין רציני שדורש טיפול רציני ולא היסטרי – רציני".
אנחנו מבקרים את מקבלי ההחלטות והציבור אבל בסוף אתה שומע את הדברים שמיוחסים לרב קנייבסקי שהוא מנהיג ציבור גדול מאוד, וכשאתה נתקל במנהיגי ציבור שפועלים כך ונותנים הנחיות כאלה לציבורים של עשרות אלפים אם לא מאות אלפים, מה יכול לעשות גמזו? מה יכול לעשות רה"מ ומה יכולה הממשלה לעשות?
"זה אירוע הרבה יותר מאתגר לדרג מדיני מאשר מלחמה, במובן הזה שבמלחמה יש צבא והצבא מקבל פקודות וכל המדינה נמצאת בתוך גיוס לאומי. כאן כל השברים של החברה האזרחית־הישראלית נפתחים וכל הבעיות של חלקים שלמים בחברה הישראלית; בוא נקרא לילד בשמו, בעיקר החברה החרדית, יש בעיה עמוקה של הקשר והציות וקבלת דין מלכות בתוך המקומות האלה. כל זיהוי של חולשה מוביל לפסיקות אחרות. הרב התחיל את הסיפור הזה לפני כמה חודשים באמירה אחרת, ואז היה צריך לבוא רב אחר והוא היה צריך לכתוב את הפסיקה המשמעותית".