סיפור חייה של השחקנית והקומיקאית מאיה אב־גיא (54) בנוי מחומרים סופר דרמטיים, חריגים בכל קנה מידה, וגדולים מהחיים. סיפור מהסרטים. אלא שנדרשו לאב־גיא ארבעה עשורים ויותר, עד שאזרה אומץ והחליטה להעלות לבמה את המופע "הסיפור שבי - נוצה ברוח", שעובר בין תחנות חייה בסיפור, מוזיקה והומור.

המופע נפתח בערב סוער בחורף 1978 בבית ההורים במושב משמר הירדן, שזעזע ועיצב את חייה של הילדה בת ה־11 שהייתה. "אבא עמד ליד דלת הבית, אמא מיררה בבכי בחדר השינה וכל העת אנשים באו ויצאו מהבית. התחלתי להבין שקורה משהו", היא משחזרת.

מאיה אב-גיא, 1978. צילום פרטי
מאיה אב-גיא, 1978. צילום פרטי

בערב הדרמטי ההוא, השמועות שרחשו מזה זמן מתחת לפני השטח, הפכו לעובדות. האב בן ה־42, ניהל רומן עם בדואית בת 18. כעבור יום־יומיים חיסל האב את עיסוקיו במושב, מכר את עדר הכבשים, סגר את המסגרייה שלו ונעלם עם הצעירה הבדואית. "בן־לילה הפכנו לחסרי כל. היינו משפחה חקלאית, אבל לא היה מי שיעבוד במשק. שני אחיי הגדולים היו בפנימיות. ואני, הבת הקטנה, נשארתי בבית עם אמא שנפלה לדיכאון עמוק. מרגע הנטישה של אבא, גידלתי את עצמי", היא מספרת.

עוד מעגל נסגר

הוריה של מאיה אב־גיא נולדו במרוקו. האב, מאיר אבגי, עברת את שמו לאב־גיא, ועלה בגיל 14 במסגרת עליית הנוער לקיבוץ אושה. הוא היה ציוני, לוחם בצנחנים, אתאיסט וקומוניסט חבר ברק"ח. האם, לוסיין ועקנין, בת למשפחה דתית, עלתה מקזבלנקה עשר שנים אחריו היישר לקיבוץ מעוז חיים. "אבא בא לבקר את אחותו ופגש את אמא שהייתה מבוגרת ממנו בעשר שנים. הם התחתנו כשהיא הייתה בת 37 והקימו בית במושב משמר הירדן", מספרת אב־גיא.

באילו נסיבות אביך פגש את הצעירה הבדואית?
"המאהל של המשפחה הבדואית היה בוואדי ליד המושב. לא פעם היו לאבי עימותים על שטחי המרעה של עדר הכבשים שלנו ושלהם. אני זוכרת שהם גם גידלו טבק, והנערה עבדה לעתים במטעי המושב שאבי ניהל. באותו ערב אחותה הגדולה של הנערה הבדואית התעמתה עם אבא שלי בביתנו, וברגע מסוים הוא נתן לה אגרוף והיא נפלה. זה היה רומן אסור ומסוכן בין גבר יהודי לנערה בדואית מוסלמית. לא מדובר בסיפור נוסח לוסי אהריש וצחי הלוי. לכן זה היה בלתי נמנע שהם יברחו וייעלמו".

מה חשבת על הרומן של אביך עם נערה שמבוגרת ממך בשש שנים בלבד?
"הם התחתנו בקפריסין ונולדו להם שישה ילדים, שגדלו כיהודים. אבא דאג לה עד יום מותו. אבל כאישה פמיניסטית ואמא לשתי בנות, אני חושבת על הנערה בת ה־18 מהוואדי שנקלעה למצב אבסורדי ואסור".

במשך השנים המידע על אביה זרם אליה בקילוחים דקים. "פתאום מישהו זורק לך: 'מזל טוב, נולד לך אח', וזה נוחת עלייך כמו פצצה", היא משחזרת.

אחרי שחרורה מהצבא איתרה אב־גיא את אביה, ועד מותו קיימו קשר מקוטע. "בפגישה הראשונה שלנו, אחרי שלא ראיתי אותו עשר שנים, היה לו דחוף להכיר לי את ארבעת ילדיו", היא משחזרת. "בהמשך נולדו לו שניים נוספים. כשהתחתנתי ב־1991 הזמנתי אותו, אבל יום לפני החתונה הוא הודיע שלא יבוא, כדי לא לעורר מהומות. קיוויתי שכך יקרה. כשהתגרשתי ב־2001, חידשנו שוב את הקשר. פעמיים בשנה, כשנסע לנופש עם משפחתו בכנרת, בנותיי בילו איתם".

סלחת לו?

"התגעגעתי לאבא ורציתי שיהיה לבנותיי סבא. כשניסיתי לדבר איתו על השבר בחיינו, הוא, כביכול, לא הבין מה אני רוצה ממנו. רק במהלך ימי השבעה על אחותו, כשנפגשנו מדי יום, הוא פתח הכל. סיפר שידע שהוא נטש אותנו, שלא תפקד כאבא. הוא טען להגנתו שרצה לראות אותנו אבל אסרו עליו. לצערי הרב, ההתקרבות בינינו נקטעה אחרי חודש. אבא מת בפתאומיות משבץ מוחי בגיל 73. למרות זאת, אני מרגישה שסגרתי מעגל. סלחתי לו".

עשור אחרי נישואיה, התגרשה אב־גיא. אחרי ארבע שנים, בגיל 40, התאהבה באישה. "האירוע שטלטל את ילדותי, השפיע עליי מאוד", היא מספרת. "שאלתי את עצמי אם אני פוגעת בבנותיי, למרות שלא נטשתי אותן. אבל הייתה בושה ומצבים לא נוחים. אבל אני, כמו אבי, העזתי וגם גידלתי את בנותיי להיות מי שהן".

אב־גיא מתגוררת כיום במושב ליבנים, והיא בוגרת בית הספר למשחק יורם לוינשטיין. את השם חיה שנתנו לה הוריה, שינתה לפני 15 שנה למאיה. "העזתי לשנות רק כשיצאתי מהארון", היא אומרת.

היא הקימה את תיאטרונצ'יק, במסגרתו היא מריצה הצגות לילדים, מופיעה כליצנית, מעבירה סדנאות משחק וג'אגלינג, ומרימה במקביל את ההצגה "מסעודה", שכתבה על זהותה כבת למשפחה מרוקאית שגדלה במושב משמר הירדן שרובו עולי מרוקו.

מה דחף אותך לחשוף את סיפורך על הבמה?
"ההצגה פרצה ממני החוצה. אני מופיעה איתה במקומות שונים, בחוגי בית ואולמות קטנים. במשמר הירדן עדיין לא הופעתי, אבל אני מאמינה שזה יקרה בקרוב. גם האחים שלי ובנותיי טרם צפו בו. הם מתפתלים עם החשיפה. בסוף המופע אני משיאה משואה לזכר אבי ולתפארת אמי בת ה־96, ואחיי היהודים והערבים. למופע שבו אני חושפת את הטלנובלה של חיי, קראתי 'הסיפור שבי - נוצה ברוח'. כמו נוצה שעפה ברוח, עולה ויורדת, ואז ברגע של שקט היא נוחתת בקלות וברכות. כך קרה גם לי. אחרי הרעש והסערות, אני חיה בהשלמה עם מה שהיה ועם מי שאני. נחתּי בקלות וברכות".

"הסיפור שבי - נוצה ברוח"; 15 בינואר, רביעי, 20:00, מלון נוף גינוסר, קיבוץ גינוסר; 3 בפברואר, יוניקורן, פרדס חנה; 5 בפברואר, מטולה