לא אוכל להאשים אתכם אם מאסתם בחדשות. המציאות מייצרת פה אייטמים בקצב ש"האנטומיה של גריי" מייצרת עוד עונות וריבוי המגישים, המהדורות, המבזקים והפוש-נוטיפיקיישנס בהחלט יכולים להתיש. גם כאן, בדומה לתחומים רבים וטובים בעולם – מגיעים הפודקאסטים ומשפרים את המצב. 

למעשה, ז'אנר פודקאסטי האקטואליה מוכר מאוד בעולם, וניתן לראות לא מעט מהם בצמרת מצעדי ההשמעות (בין היתר "The Daily"). הפודקאסט היומי של הניו-יורק טיימס או "POD Saves America" שדן ברחשי הפוליטיקה האמריקאית ומשודר פעמיים בשבוע). בארץ, לצערי, על אף שמדובר במדינה תוססת וגדושה באירועים, כמות פודקאסטי האקטואליה יחסית נמוכה – ומתוכם, כמעט ובלתי אפשרי למצוא כאלה שאינם שייכים לגוף תקשורת כלשהו. קצת אירוני כשלכל אחד ברחוב יש מה להגיד על המצב, לא? 

אז בין אם אתם מחפשים שלוק אקטואליה קצר או דווקא להתעמק בדברים שלא שומעים עליהם בטלוויזיה ובעיתונים, קבלו ארבעה פודקאסטים שיעשו לכם קצת סדר וישמרו אתכם מעודכנים בריצה, בדרך לעבודה או סתם כשמחכים שהאוכל יהיה מוכן:

למחפשים זווית הסתכלות שונה ומיוחדת על מה הולך פה: "הצוללת" / "גלובס"

מכירים את זה שאתם פותחים את המהדורה ושומעים את אותם דברים שמדברים עליהם כבר שבוע שלם? אז הבשורה הרעה היא שהנוסחתיות של המהדורות והמבזקים כנראה לא תשתנה בקרוב, אבל מזל ש"הצוללת" כאן כדי לגוון לנו את האוזן:

נבחרת הכתבים של "גלובס" מתכנסת כבר יותר משנה כדי להעלות לשיח נושאים חברתיים-כלכליים חשובים ומרתקים אשר מסיבות כאלה ואחרות (ברובן לא מוצדקות) – לא מקבלות מקום במיינסטרים הטלוויזיוני.

כך למשל עוסק הפרק "הכל ממש לא אוקיי, בומר" בהפגנות בבלפור אבל מזווית לא שגרתית, בעין בוחנת על הצעירים בני ה-20 שיצאו למחות ועל ההבדלים בינם לבין דור ה-X (פרק מעולה שמזכיר את פרקי השטח של "The Daily" האמריקני) או פרק 34 העוסק באלוהים החדש שלנו, אפליקציית זום, ובסכנות המגיעות איתה, שעה שהיא מותקנת על כל מכשיר אלקטרוני ברשותנו.

ל"הצוללת" שני יתרונות המבדילים אותה מאחרים בתחומה: האחד, היא שופכת אור על סוגיות מרתקות והכרחיות, תוך העברת מסר נוקב ונקיטת עמדה הכרחית סביב נושאים שלא תמיד מקבלים את תשומת הלב הנדרשת (פרק 70 הסוקר באופן מופלא את האופן בו הקורונה פגעה בנשים הוא הוכחה לכך). שנית, התמהיל האנושי המרכיב את נבחרת הכתבים העומדת מאחוריו יוצרת גיוון קולי ונעים, אפילו מפתיע, ששומר על ריכוז ויוצר קרבה נעימה בין המגישים למאזינים. מומלץ בחום.

הצעה לשיפור: הפרקים ש"יורדים בהם לשטח" מצוינים ואותנטיים, כדאי להעלות את התדירות של ביצוע פרקים מסוג זה ובמקביל להפחית לעתים אורך תשובות של מומחים, הנוטות לפעמים להיות חזרה על דברים שנאמרו לפני ומאטים את קצב ההתקדמות של הפרק.

רון טוביה, אורי פוסבסקי והילה ויסברג (צילום: באדיבות ''גלובס'')
רון טוביה, אורי פוסבסקי והילה ויסברג (צילום: באדיבות ''גלובס'')


לדעתנים והמתפלספים שאוהבים להעמיק:

"זו דעתי על כל פנים" / עומר בן יעקב ומיכל צורן

שלושה דברים שאתם צריכים לדעת על עומר בן יעקב ומיכל צורן:

1. הם בני זוג
2. השניים כותבים במקצועם
3. יש להם דעה כמעט על כל דבר

עכשיו, קחו את כל אלה ושלבו מגפה, סגר ומיליון אירועים שאפשר לחוות עליהם דעה – וכנראה שקיבלתם המון מלל, דעות ופרספקטיבות שחיפשו את דרכן החוצה. בסוף הן מצאו דרך, וככה נולד הפודקאסט. מזל טוב.

"אנחנו זוג כותבים ופתאום היינו תקועים ביחד בבית בגלל הסגר והקורונה. אכלנו את הראש אחד לשנייה, התווכחנו על פוליטיקה, תרבות וכל מה שרבים עליהם לרוב במערכת חדשות – רק שהפעם הוויכוחים התנהלו בסלון ובמטבח." מספר עומר, "הרבה זמן רצינו לעשות פודקאסט ביחד ואחרי שלל רעיונות מסובכים ומורכבים, הלכנו בסוף על הפורמט הכי פשוט וגילינו שזה כיף בטירוף להקליט ביחד. אנשים לא מאמינים לנו אבל השיחות שלנו נשמעות בדיוק כך".  

למעשה, שני דברים הכניסו את "זו דעתי על כל פנים" לרשימה המצומצמת הזו: ראשית, הדינמיקה הזוגית שלהם נוסכת בהסכת אותנטיות שאי אפשר לבדות, וגם אינטימיות שקשה לברוח ממנה. שנית, הם לא מחזיקים באותן דעות (בדרך כלל) ולכן, הקונפליקטים שנוצרים מגוונים את ההאזנה וחושפים את המאזינים לקשת של דעות והשקפות שלא תמיד חושבים עליהן. בלי קשר כמובן לעובדה שהם אינטליגנטיים להפליא, וזה תמיד יתרון.

כן, זה לא פודקאסט 'מקצועי' כהלכה: ישנן בעיות בסאונד והפרקים לעתים ארוכים מדי, אבל תחושת "הבוטיקיות" והתשוקה האמיתית לאקטואליה, לחדשות וכמובן לפודקאסט עצמו שבולטת מבעד למילים הופכת את הפודקאסט הזה לשונה בנוף. האמת, כולי תקווה שהוא יסחף אחריו אנשים פרטיים נוספים לחוות דעה ולייצר שיח חכם, מקבל ומרתק.

הצעה לשיפור: בעיות הסאונד חייבות להיפתר (יש מקטעים שלא שומעים את עומר כמעט בכלל) ועריכה מוזיקלית מינימלית תשפר את ההסכת פלאים, לדוגמה במעבר בין נושאים או סגמנטים. בנוסף, אירוח של אדם נוסף מדי פעם עשוי להיות מרענן ולייצר קונפליקטים נוספים. אם עושים זאת טוב (וכמובן, דואגים לסאונד בהתאם..) זו יכולה להיות הצלחה.

''זו דעתי כל פנים'' (צילום:  ג'סטין בלטנר)
''זו דעתי כל פנים'' (צילום: ג'סטין בלטנר)




לעסוקים שמחפשים צ'ייסר קטן ומדויק של אקטואליה:

"עושים כותרות" / אטילה שומפלבי ("עושים היסטוריה", YNET)


לכל אורך ההאזנה שלי לפרקים של "עושים כותרות", המילה "קפסולה" לא יצאה לי מהראש. נכון שבתקופה כזו היא כנראה לא יוצאת לכולנו מהראש, אבל אם נשכח מהקונוטציה ה'קורונית' שלה – "עושים כותרות" היא פשוט קפסולה של אקטואליה: קומפקטית, ממוקדת, תמציתית. בפרקים קצרים שנעים בין 15-30 דקות מוביל אותנו אטילה שומפלבי, הכתב הפוליטי של YNET, בין הכותרות המעניינות שקרו בימים האחרונים כשהוא מתבל את הדרך בשיחות עם מומחים וידענים בתחום. 

ניסיונו העיתונאי של שומפלבי שומר אותו ממוקד ורציני, דעתו האישית כמעט ולא נשמעת אבל הנושאים שבליבת העניינים מקבלים את הזרקור ומועברים באופן ברור, קוהרנטי ומעניין, כשמדי פעם מגיחים גם 'פרקי בוטיק' העוסקים בנושאים שתמיד מעניינים ושופכים עליהם אור, כדוגמת סודות המודיעין הישראלי או איומי הטיקטוק. היכולת לתמצת גודש של תוכן לכדי זמן קצר היא מוערכת במיוחד, ובה מצוי סוד הקסם של "עושים כותרות".

הצעה לשיפור: כדי לאתגר ולמקד אף יותר, הייתי תוחמת את הפרקים לזמן מוגדר וקבוע – כדוגמת "15 דקות של אקטואליה". הייחוד שבקונספט עשוי לקרוץ לקהל יעד רחב יותר שכמה להתעדכן באקטואליה אבל מאס בחפירות.

למי שחייבים שיעשו להם סדר, ושיהיה מצחיק אם אפשר:

"יואב על החדשות" / יואב רבינוביץ' ("כאן")

בדרך כלל אני משתדלת לא להכניס לרשימה הסכתים שנמצאים בהפוגה/שביתה וכיו"ב, אבל "יואב על החדשות" שווה את החריגה מהמקובל – בעיקר משום שהקליעה לקהל היעד כאן היא מדויקת להחריד. אין מה לעשות, כשיש מסה עצומה של אירועים הקורים בו זמנית – קשה לפעמים לעקוב, ועבור אלה – מי שכן מתעניין באקטואליה אבל מרגיש שהוא מפספס לפעמים מאורעות די משמעותיים בשיח הישראלי, נולד "יואב על החדשות".

בפרקים שנעים בין 30-45 דקות מארח יואב רבינוביץ', קומיקאי ותסריטאי במקצועו, קומיקאי אחר כדי לדון בדברים המעניינים שקרו השבוע. מההסכם עם איחוד האמירויות דרך סערת התקציב השנתי וכמובן הפלונטרים הפוליטיים – אף נושא לא חומק מפיו של רבינוביץ' ובאופן משעשע אבל ברור וקוהרנטי – הוא והאורח/ת בפרק מסבירים את הסוגייה ודנים בה.

הדינמיקה בין רבינוביץ' לאורחים המצחיקים שלו יוצרת כבר מבסיסה שיח קליל ונעים, שונה לרוב ממהדורות החדשות בהן דיונים מתלקחים תוך שניות לסערה מיותרת, וכמובן שהמטרה שלשמה התכנסנו – הבהרת הנושא מתבצעת באופן מוקפד ומקיף, תוך הצגת מספר דעות – וזהו לא עניין של מה בכך בפודקאסטי אקטואליה. אז אם אתם מוצאים את עצמכם מחוץ ללופ באחד מהנושאים שהסעירו את ישראל בחודשים האחרונים, מצאו את הפרק הרלוונטי וסגרו את הפער באופן תמציתי ומהנה הרבה יותר מהאלטרנטיבות.

הצעה לשיפור: לחזור לשדר, בגדול. הפרק האחרון עלה לפני כחודשיים ומאז הפודקאסט יצא להפסקה שסיבתה לא ברורה. נכון שבישראל סוגיות לא נפתרות כל כך מהר, ואירועים שהסעירו אותנו לפני חצי שנה עדיין רלוונטיים (ראו ערך: 'תקציב לשנת 2020-2021') אבל העם דורש המשך.