הצגה החדשה "צל של אישה" בבימויה של שירלי עודד, שעוסקת באלימות נגד נשים, גרמה לשחקנית טלי שרון שמככבת בה להגיע לתובנות לגבי מערכות יחסים שהיו לה בעבר. "הייתי במערכת יחסים – לא זוגית אלא חברית - של התעללות נפשית", היא מגלה. "זה לא היה קיצוני, משהו מהתחום האפור. מישהו גורם לך להרגיש שאת לא בסדר, מקטין אותך, מסרס אותך. מה שקוראים לו היום גזלייטינג".
ההצגה, שתעלה מחר בשעה 20:30 ביד לבנים באשדוד, ובה יככבו לצד שרון גם אסתי זקהיים, שירי גדני, אדוה עדני, שני חיים ורן דואני, נכתבה על ידי שירלי עודד ומתרחשת בדירת מסתור לנשים נפגעות אלימות. "זה נכתב על בסיס תחקיר שהמחזאית עשתה הרבה שנים", מספרת שרון. "בדירה יש מפגש של נשים ממקומות שונים, כל אחת עם מנטליות אחרת, ומתפתחות ביניהן מערכות יחסים מעניינות. דיברתי עם נשים כאלה והן אומרות שלא אומרים 'נשים מוכות', אלא נשים נפגעות אלימות, כדי לא לקבע תפיסה שגויה לגבי הנשים הללו שהן החלשות. אלה נשים שנמצאות בסכנת חיים ונאלצות להתחבא מבני הזוג המכים. חלקן עוברות שינוי זהות, משנות שם, עוברות למקום אחר בארץ, רובן עוברות לחו"ל וממש נאלצות להמציא לעצמן חיים חדשים".
שרון מגלמת בהצגה את דמותה של מיכל, קרייריסטית שנשואה למנצח תזמורת מוערך שמכה אותה. "הוא גבר שרמנטי ואהוב ואף אחד לא חושב שהוא יכול לעשות דבר כזה", היא אומרת. "מדירת המסתור שלה מיכל רואה את הקונצרט שהיא הגתה, כשהוא מנצח ומקבל את הכבוד ומחיאות הכפיים, והיא מבינה את האבסורד. היא מבינה שזה לא הגיוני, שמשהו מאוד מעוות. כמו שהבנתי משיחות שערכתי עם הרבה נשים, הפוגע ממשיך את החיים שלו, ממשיך את העבודה שלו, והרבה מהחברים שלהם לא מאמינים, והיא צריכה לשלם המון מחירים בזמן שהפוגע ממשיך בחייו. היא לא מצליחה לקבל את זה ועושה טעות וחוזרת אליו. זה גם מראה שאלימות נגד נשים חוצה מגזרים, זה משהו שקורה בכל מקום".
יצא לך להכיר את הנושא מסביבתך?
"התנדבתי בעמותת 'רוח נשית', ושם רואים נשים מכל שכבות האוכלוסייה. אלימות היא משהו שלא רק קשור למצב הסוציו־אקונומי או לפריפריה. יש כל מיני סוגי אלימות – למשל כשהגבר לא מכה פיזית, אבל מתעלל נפשית; אלימות כלכלית, כשהוא לוקח לאשתו את הכרטיס אשראי או מרחיק אותה מהעבודה שלה. יש אלימות בכל מיני מקומות, ולוקח לאנשים שנים להבין שהם נפגעי אלימות. זה לא רק נשים, זה גם גברים. בשנים האחרונות עלו לשיח נושאים שבעבר לא הייתה אליהם מודעות. קמפיין 'מי טו' פתח מקום לעוד נושאים שלא היו על סדר היום, ומאוד חשוב לדבר על הדברים האלו. אני שמחה שזו תקופה שבה יש שיח על הדבר הזה. אף אחד לא צריך להרגיש אשם על שהוא נמצא במערכת יחסים מתעללת".
איזה חיבור אישי יש לך לדמות?
"כמוה, אני רואה את עצמי כאישה חזקה, קרייריסטית, אני בעשייה, אני בתחושת שליטה. אישה שאתה יכול להסתכל עליה ולומר: 'אין מצב שתראה אישה כזאת במקלט לנשים נפגעות אלימות, איך הגיוני שהיא הייתה במערכת יחסים כזאת?'. אבל אני יכולה להבין את המקום הזה שבו את מדחיקה. את נמצאת במערכת יחסים שהיא לא נכונה לך, והרבה פעמים יש אשליית שליטה שגורמת לך לא לראות את המציאות כמו שהיא. אבל את לא יכולה לשנות בן אדם שלא רוצה להשתנות. מהמקום הזה אני יכולה להזדהות. לא הייתי במערכת יחסים זוגית מתעללת, אבל מתוך פחד, כנראה, להישאר לבד או פחד לשחרר – כן נשארתי במערכת יחסים שלא הייתה נכונה לי, מתוך תחושה שאני אולי יכולה לשנות את הבן אדם. זו לא תפיסה נכונה של מערכת יחסים. בסופו של דבר, זוגיות היא עבודה משותפת, הרבה פשרות. השוני הוא שהדמות שלי הייתה במערכת יחסים שהיא הייתה צריכה לברוח ממנה, ואני לא חוויתי מערכת יחסים כזאת".
עצירה והתבוננות
שרון, 43, פרצה לתודעה כששיחקה בטלנובלה "מיכאלה" בתחילת שנות האלפיים. אחריה קיבלה את התפקיד הראשי ב"טלנובלה בע"מ", תפקיד שהזניק לה קריירה פורייה שכללה שלל תפקידים על המסך הגדול ובדרמות ישראליות כגון "סרוגים", "בטיפול", "בני ערובה", "ילדות סכסכניות" ו"פגע וברח" הבינלאומית, שיצרו ליאור רז ואבי יששכרוף לנטפליקס. "עדיין מזהים אותי מ'טלנובלה בע"מ' ו'מיכאלה'", היא מספרת. "באים אליי אנשים בוגרים ואומרים לי שהם גדלו עליי. אני מרגישה קצת זקנה. על התפקיד ב'סרוגים' אומרים לי: 'הודיה עזרה לי, גם אני יוצא בשאלה'. זה נורא חזק בעיניי, הכוח של זה, שאנשים מקבלים לגיטימציה לרגשות שלהם דרך דמות. אני מרגישה שזה מאוד משמעותי וזה נותן לי כוח".
איך הייתה החוויה לשחק ב"פגע וברח"?
"הייתה חוויה מאוד חדשה וכיפית. הפקות ישראליות רגילות להיות במצב הישרדותי, אנחנו מייצרים תוצאות באפס כסף, היה כיף לעבוד עם במאי אמריקאי והלוואי שיהיו עוד".
זה עשור ששרון מנהלת את "סדנאות משחק טלי שרון" שאותן ייסדה. "יותר ויותר אנשים נפתחים לזה בשנים האחרונות", היא מספרת. "הקורונה עשתה משהו, יש המון אנשים שנפתחו למקום של לפתח את עצמם, לא רק להיות עבדים של עבודה ולימודים. זה לפעמים הרבה יותר חזק מטיפול פסיכולוגי. אני לא מזלזלת, אני בעצמי הולכת לטיפול, אבל בסדנאות עוברים תהליך של שחרור מנטלי, פיזי. אין אדם שלא עבר משהו בתקופה הזו, איזושהי עצירה והתבוננות על עצמו, מה אני רוצה, מה אני צריך, מה אני באמת רוצה לעשות עם עצמי. אנשים הבינו שהם רוצים עוד משהו מהחיים האלו, לא להיות על אוטומט, בריצוי ועשייה למען האחר. זה מבורך".
השנה החולפת הייתה מטלטלת עבור שרון, שבחודש אוגוסט האחרון התגרשה מהשחקן אסף סולומון, אחרי עשר שנות נישואים. השניים הורים לשלוש בנות משותפות. "הייתה לי שנה מטורפת", היא מודה. "אני ממש בטרנספורמציה של חיים חדשים מכל מיני אספקטים, שאני צריכה להתרגל אליהם, לבנות אותם. כמו נחש שמשיל את עורו. זו תקופה מאוד מרגשת עבורי. שנה מאוד מטלטלת, מאוד סוערת. אבל בקטע טוב, משהו שהוא הזדמנות להתחדשות וצמיחה. אי אפשר לעבור שינוי אם לא עוברים דרך, כאב ומהמורות, שהן לאו דווקא נעימות, אבל זה מצמיח ומלמד".
עניין של מזל
לדבריה, נושא ההצגה החדשה הופך רלוונטי יותר עבורה כאמא. "מאז שנהייתי אמא, הפחד נהיה יותר גדול", היא אומרת. "נשים מספרות לי שהן לא הולכות בסמטאות חשוכות. לי לא היה אכפת להסתובב, אמרתי 'מה הסיכוי שכשאני פה יבוא מישהו שרוצה לעשות לי משהו רע'. כנראה שהיה לי הרבה מזל. חייתי בתחושה שאני אישה חזקה שיכולה לעשות מה שהיא רוצה. אבל הידיעה שיש לי שלוש בנות שתלויות בי ואני צריכה להיות שם בשבילן ולשמור על עצמי - גולשת לפחדים. הפחדים זוקפים את ראשם. אני משתדלת להישאר עם התחושה של חופש וחוסר פחד כי אני לא רוצה שזה ינהל אותי ואני רוצה עדיין להיות סקרנית".
יצא לך לחוות הטרדות מיניות?
"היו דברים קטנים, לא יודעת אם זה נחשב. איזה שחקן שדחף את הלשון שלו בנשיקה, לפעמים זה עבר גבול מסוים, אבל לא מעבר לזה. בסופו של דבר זה עניין של מזל. הרבה נשים סביבי חוו דברים איומים ונוראים, ואין לי מה להגיד חוץ מאיזה מזל יש לי. הבנות שלי יגדלו לתוך עולם שבו דברים שהיו לגיטימיים בעבר לא יהיו לגיטימיים יותר. כשאני גדלתי הגבולות לא היו ברורים, חשבנו ש'ככה זה צריך להיות'. ברור שמדי פעם מטרידים מינית, ברור שמדי פעם זורקים מילה שיש לה קונוטציה מינית, וזה לא מחמיא לי, זה מקטין אותי. אין אישה שלא חוותה הטרדה מינית בחיים שלה".
שרון מספרת כי היא מוטרדת מהרכב הממשלה החדשה ומחוקים שהיא עלולה להעביר, כמו למשל התיקון השנוי במחלוקת לחוק האפליה, שאמור לאפשר לבית עסק פרטי להימנע מלספק שירות או מוצר בשל "אמונה דתית". "אנחנו נכנסים לתקופה פוליטית מפחידה בהקשר הזה", היא אומרת.
"אותי זה מאוד מפחיד. לתת לגיטימציה חוקית לגזענות והומופוביה, לבסס אותן חוקית. לתת לגיטימציה לאי־השכרת צימר ללהט"ב. זה חותר תחת חוקי היסוד של המדינה. נכון שרוב הרופאים לא ישקלו אם לטפל באדם, ולא מעניין אותם מאיזה אוכלוסייה הוא, אבל מה עם אלה שכן? ברגע שנותנים להם את האוקיי ללכת עם החוקים החשוכים האלו, נותנים להם לגיטימציה. אני לא יודעת מה אבי מעוז יעשה במשרד החינוך, אני יודעת שהמנהלת בבית הספר של הילדים שלי לא תיתן לדבר הזה להיכנס, אבל מה יהיה אם יש מנהל שכן יסכים או מנהלות שהן יותר חלשות?".
את חושבת שיש מחיר שאת משלמת על כך שאת לא במדורי הרכילות, בהשקות, בריאליטי?
"זה משהו שלא כל כך מעניין אותי. לכל דבר יש מחיר. אני פחות חושפת ויש לי את הפרטיות שלי שהיא יותר חשובה לי. אני בוחרת איפה לשים את הדגשים בחיים שלי, בבית שלי ובצמיחה האישית שלי. אין לי שום עניין בלהגדיל את כמות הלייקים, אין לי תשוקה לזה. אני לא יודעת אם זה חשוב, יש פלטפורמות אחרות של תקשורת, אני כמה צעדים מאחור. פעם קיבלתי הצעות לריאליטי, אבל נראה לי שהסוכנת שלי התייאשה ממני. יכול להיות שיום אחד ארצה לעשות את זה כי יש בזה המון כוח, אבל אני עדיין לא שם"