רומן גארי, שבחר לסיים את חייו, חתם את מכתבו האחרון במילים "השתעשעתי כהוגן. תודה ולהתראות". סגירה קלאסית, מדויקת ועטופה בשנינות יתרה, אליה מהדהד ספרה החדש של ד"ר מאיה גז.
ד"ר מאיה גז היא מרצה, חוקרת, עיתונאית וסופרת, שנולדה בתל אביב ובסיום לימודי התואר הראשון נסעה לצרפת, שם השתקעה. בהתבוננות מהירה על קורות חייה ניתן להסיק שגז היא הכל ולא שום דבר. בראיון עם גז היא סיפרה בעבר, "כשהייתי בת 12 התחלתי ללמוד צרפתית וכבר בשיעור הראשון הבנתי מה לא בסדר איתי. נולדתי בארץ אבל עמוק בלב אני צרפתיה". ניכר, שממש כמו רומן גארי, גם מאיה גז משועשעת מהחיים שיצרה לעצמה, והבחירה בשם הספר שנתנה למושא הערצתה, רומן גארי, תמיד היתה שם. משום שרומן גארי הוא פרויקט חייה.
הספר "השתעשעתי כהוגן – הדיוקן היהודי בספריו של רומן גארי" הינו ספרה הרביעי של ד"ר גז. ספרה הראשון על גארי ראה אור בצרפתית בהוצאת אוניברסיטת ליל, אחריו פרסמה שני ספרי ילדים בעברית, ובקרוב יראה אור ספר פרוזה שכתבה בעברית.
בעודי צוללת לקריאה, ניסיתי לחשוב כיצד לתאר את הספר והגעתי למסקנה שהוא נע בין שתי הגדרות: הראשונה מהווה ביוגרפיה מדויקת של גארי, חסרת תיווך ונטולת חנופה והתנצלות. השניה כוללת את השזירה של גארי בחייה של גז, והקרקוע שלו שם. הספר נפתח בהקדמה שמתארת את תהליך כתיבת הדוקטורט שלה, שכלל גניזה של החומר הראשוני והליכה איטית, צעד אחר צעד, לצד חיטוט עמוק בעולמו העשיר ובארכיון הפרטי של גארי. הכניסה לעולמו של הסופר כללה מסע פיזי ברחבי צרפת ומסע אינטלקטואלי שהכיל הרבה סבלנות ומעט עבודת מרפקים להשגת החומרים שכתב. יומנים, עדויות, מכתבים שהוטמנו בארבעים ארגזי קרטון שהופקדו בארכיון פרטי בצרפת.
לצד כל זאת, ספרה של גז בנוי מרשת אלגוריות שמסמלות מחד גיסא את גיוון הזהויות של גארי ומאידך את החיבור הכמעט קוסמי בין גז אליו. ואם לא די בכך בכדי להגדיר את הספר ולהבין את התחושות שעולות מקריאתו, היותו מדריך פרשני ליצירות ספרותיות בכלל וליצירותיו של גארי בפרט - אומרת הכל.
תלמידה מצטיינת
גז שיצאה למסע מעמיק על מנת להבין את המתחולל בדמיונו הבלתי נדלה של גארי, מייצרת לרגעים את התחושה כי המסע הוא קודם כל בתוכה. כאשר היא מתייחסת לבניית דמותה של לילה, דמות נשית בספרו האחרון של גארי, "עפיפונים", היא כותבת שלילה "מייצגת נשיות יוצאת דופן שנישאת על גבי השאיפות הגדולות שלה". מספר שורות לאחר מכן היא מוסיפה "במובנים רבים ברא גארי את לילה בצלמו ובדמותו".
מכאן עולה ההבנה כי הדרך להבין את אודותיו של הסופר הדגול מתחילה דווקא אצלנו הקוראים. גארי מבצע מהלכים ערמומיים ואילו גז מצליחה להנכיח אותם בכתיבתה שלה. לאורכו של הספר חוזר ונשנה משבר הזהות של גארי אשר מלווה אותו עד ליום מותו. גז מצליחה להנכיח זאת בין המילים כאשר היא משלבת ריבוי של שפות המתאחדות לאחת ובכך מייצרת את האווירה הסוערת המתחוללת בתוך גארי עצמו.
באשר לדימויים האנטישמיים כותבת גז: "גארי עושה את מה שסופרים אחרים בתקופתו לא העזו לעשות. הוא מציג סטריאוטיפים אנטישמיים מוכרים שהנאצים הגדירו. הקורא מוצא את עצמו מול שורת ייצוגים קולקטיביים של הדמות היהודית כפי שהוא מכיר מהקריקטורות ומהתעמולה הנאצית. דמות היהודי של גארי מייצגת את התת־מודע הקולקטיבי של תרבות התקופה". עוד מוסיפה גז לכתוב על הסופר האהוב עליה: "גארי מציג שתי פנים של קיום יהודי", וכך היא עושה גם בספרה שלה על אודותיו.
גז מציעה את הספרות בשני פנים כאשר הראשון הוא ללא ספק היצירה עצמה על אודותיו של גארי, פרשנותה אותו ואת ספרותו, ואילו הפנים האחרים הם השימוש ביצירותיו של גארי כמדריך פרשני ליצירה והבנה של יצירות שונות. מכאן שספרה של גז קשור וסבוך באלגוריות אשר מחיות את המידע ההיסטוריוגרפי ומייצרות רקע עשיר לצלילה עמוקה על אודות רומן גארי בכלל והספרות עצמה בפרט.