אם אנשים הפסיקו לקרוא ספרים, מדוע שהספרים לא יקראו אותם?

השאלה הלא בלתי הגיונית הזאת היא בסיס להזנק טכנולוגי בדיוני ומהפכני שאמור להמציא מחדש (ולמעשה להחריב) את עולם הפסיכולוגיה (אגב, “בסין יש עניין רב בטיפול נפשי, מאחר שפסיכותרפיה לא הייתה מקובלת ואף אסורה שם במשך שנים. זה שוק בתול לחלוטין". הידעתם?); ובסיס לרומן הביכורים מעיף המוח הזה, כמילותיו של יזם בדמות סטיב ג'ובס, “זה גאוני, המוח שלי כבר מתפוצץ מפיצ'רים אפשריים (...) נוכל להציע לך לשתף באופן פומבי חלקים אטרקטיביים מהנפש שלך".

אפרופו מהפכות, ולפני שנרחיב בעניין הזיקוקין דינור המוחיים וגם הרגשיים שהספר מציע, והחלקים הקצת פחות אטרקטיביים של נפש האדם שהוא חושף בתאוותנות, קבלו עוד הפוגת מהפכה בעוד שבוע שבו בערו הרחובות. “'פרחי המהפכה' היו פעם הדבר החדש והבועט, נדמה לו שגם אסרו לשידור ברדיו שיר שבו צעקו שהם משתינים על המדינה המזדיינת. כנראה שמאז עברו לנתיב רווחי יותר. שבע מאות אלף ביקש הסוכן שלהם להופעה וערן הוריד אותו לחמש מאות חמישים פלוס מע"מ".

ובמסגרת פינת “הידעתם" שנוסדה כאן זה עתה, הידעתם כי “פרסומות ייעודיות לחולים המרותקים למיטתם נהנות משיעור הקלקה גבוה פי עשרה מאשר אלה המופנות לאוכלוסייה הכללית?". טוב, לשאלה האחרונה לא חייבים להתייחס ברצינות. אולי אפילו להפך. חייבים להתייחס אליה בחוסר רצינות, כי היא שייכת ליזם ה־19 ברציפות שמטריד את הדמוי סטיב ג'ובס ברעיון לסטארט־אפ מנצח בעת ביקורו של הטייקון בישראל.

אבל בואו ננסה להתמקד. בלשון התקציר הרשמי של “משאבי אנוש", ההמצאה שבמרכז הספר “מבקשת לפענח בכלים של בינה מלאכותית את נפש האדם, ועושה זאת באמצעות מיטב הספרות העולמית. שהרי אם האדם הוא בסך הכל פונקציה מתמטית שממירה רגש למילים, אז הרומנים שנכתבו עד כה הם מאגר בלתי נגמר של רגשות אנושיים מקודדים במטאפורות ודימויים. ככל שיותר ספרים נקראים על ידי צוות החברה, ככל שיותר בני אדם מתמסרים לשיחה עם האלגוריתם, האנושות מתפענחת בקלות. מכאן הדרך אל ריפוי ונחמה, שיבוש שוק הפסיכולוגיה העולמי, וכמובן אל האקזיט, הופכת ברורה ומובטחת".

הרעיון מבריק ללא ספק, ומתכתב ישירות עם הנושא המדובר של הרגע - הבינה המלאכותית, סכנותיה והשלכותיה. אבל רעיון לבדו הוא יצור חמקמק, כדברי אחד הגיבורים. הכל תלוי במימוש ובביצוע, ושחר קמיניץ - סטארטאפיסט שמאחוריו שני אקזיטים נאים - מפתיע ומפעים ביכולתו להרים את האתגר העצום ולהפיק ממנו מעשה ספרותי הקרוב לשלמות.

חגיגת ההפוך על ההפוך ברומן מעוררת חמרמורת מהסוג הטוב, כזה שרק שמפניה יקרה במיוחד יכולה לחולל. מצד אחד הבינה המלאכותית שקמיניץ מאייר, ששמה אנה, על שם אנה קארנינה, היא כמעט דמות בפני עצמה, וכזו שאפשר להתאהב בה ולרצות להתכרבל בחיקה לעולמים, אף על פי שנולדה בחטא, כמהתלה סאטירית מובהקת. מצד שני ברור עד כאב (ושוב - כאב בקטע טוב) ששום בינה מלאכותית, גם כזו שמבוססת על כמעט שני מיליון יצירות פרוזה, כמו במקרה של ההזנק הקרוי “אינסטמיינד", לא תוכל לברוא עולם ספרותי עשיר, מרהיב ועמוק כל כך, עם משפטים זוהרים ביופיים ובחוכמתם ודמויות עגולות ומלאות שאכפת לך מכל אחת ואחת מהן - מאמו “אשת הספרות" של הגיבור הראשי (אביו מכונה “רפי רוורס", ויש חתיכת הסבר) שמבשלת פתיתים בנתניה ו"מעולם לא רצתה להתרחב מעבר לנפח שהיא תופסת" ועד לזו של ראג'ש, איש שירות טלפוני שיושב בהודו, משתכר שכר עבדים של 12 רופי (20 סנט) לשעה, מזדהה כ"סטנלי" לטובת אנשי המערב וסופג עלבונות למכביר, ואף מואשם בהיותו רובוט - שרק בן אנוש מוכשר במיוחד יכול להקים ולתזמר. והגיבור הראשי עצמו, פניו “מבעבעות מרוב כמיהה להיות מובן". כמה נפלא.

הבינה המלאכותית בספר מציעה בין היתר “חבילת צער עמוק" ותובנות יפהפיות כמו “הטלת צל על עולמם המואר של בני כיתתך, ובכלכלת השוק האכזרית של הילדות, היה מוצר ההצללה הזה חסר ביקוש" ו"מעולם לא הצלחת להשתחרר מהמשפחה שאליה נולדת. כמו מהגר ששומע ניגון נשכח ממולדתו ההרוסה, משפט אקראי יכול להצית בך פתאום געגועים אל הבית שגדלת בו, אותו בית המלא בחשד ודאגות, שמסתכלים בו בתמונות במקום זה בזה". פלא שהדמות שקוראת את הדברים (ערן) מתאהבת אוטומטית בדמות שאליה הם כוונו (הדס)? אם כי הדס תחשוב שערן סטוקר דוחה, ועוד נשוי, אבל הוא יסביר ש"אנחנו פולי", מלשון פוליאמוריה (שיחד עם קורלציה ופרדיגמה המופיעות שוב ושוב, יכולה להקים שלישייה עליזה בנוסח “שוקולד מנטה מסטיק") - ואת זה לא יכולה לארגן שום בינה מלאכותית, תסלחו לי מאוד.

ומה באשר למשפט מוחץ כמו “שעה מוקצבת ליותם להבין מי היא, משימה שבה כשלה היא עצמה כל חייה"? תשכחי מזה, בינה (את מרשה לי לקרוא לך בינה, נכון?). בעיצומם של “קרבות החתולים הקורעים את דממת הלילה של כפר סבא" (מכירה כפר סבא, בינה?), מישהו מהרהר ש"כמה מוזר שאנחנו ממשיכים להביט בעולם בתיווכן של מילים כושלות, בוגדניות, במקום מספרים, העולים עליהן מכל בחינה". ובכל זאת, מילים הן הכוכבות של הרומן המלהיב הזה. מילים משומשות, מילים חדשות, מילים קטנות, מילים גדולות. מספרים הם לא פונקציה, ובגידה אינה אופציה.

ומה דעתך על הפסקה הבאה, בינה? “הוא יתחיל לספר לה את החלומות שלו, יביא אותם אל פתחה בחגיגיות של חתול עם מנחת ציפור מתה בפיו, הם יהיו משעממים כמו החלומות של כל אדם אחר, ושאלה תנקר כל העת במוחה: בשביל מה? לא בצדק יצא שם רע לבדידות. האהבה נראתה לה מעניינת רק בראשיתה ובסופה".

“אין מנוס מהרצון לדעת את סודותיו של הזולת, גם אם יוליד פורענות", ממשיך קמיניץ לנסח בדיוק עילאי את טבע האדם. אין לך חפץ באהבה החלולה, אומרת הבינה המלאכותית לטייקון דמוי ג'ובס. “החיבה, שדווקא אותה אתה חומד, נעדרת יוקרה ויחסי ציבור, ודורשת נימוקים". אני, לעומת זאת, לא מחבב את “משאבי אנוש". אני אוהב אותו. ואם זו אהבה חלולה, תקפצי לי, בינה. 