הדבר הוודאי היחיד בחייה של ג'וי בת ה־10 הוא אי־הוודאות, והיא מאוד אוהבת את זה: באי־הוודאות גלומה הציפייה לבאות. היא בת למשפחה שלעולם לא משתקעת במקום אחד. אמה אומרת שאינה מסוגלת לראות את בני משפחתה “תקועים במקום אחד, בקופסה, עם עוד קופסאות זהות, ממוסמרות לרצפה". העולם הוא בית הספר של ג'וי, והחיים שלה עטופי דימויים מלאי דמיון: היא מקשיבה ל"נשיפות ולשאיפות של הים", את אחותה הגדולה והחייכנית, קלוד, היא מתארת כבעלת ריח של דובדבנים ואוהבת להיות “אניצים של סביון סבא ברוח".
יום אחד ההורים מבשרים על מעבר לבריטניה, לבית הסב הנוקשה. על ג'וי ועל אחותה נגזר להשתלב במסגרת בית ספרית, ובעוד אחותה משתלבת לא רע, היא עצמה מרגישה כמו “דג מחוץ למים, מפרפרת ומכה בסנפירים על קרקע יבשה". אלא שלא אחת כמו ג'וי תתייאש. היא למדה בגילה הצעיר כיצד למצות את הפוטנציאל החיובי גם ממצבים לא נעימים, ועל זה בדיוק הספר הנוגע ללב, מלא הדמיון והחמלה: על הכרת הטוב.
“ילדה ושמה ג’וי" מאת ג'ני ולנטיין.
איורים: קלריס לפבר. מאנגלית: טליה פירון. הוצאת טל־מאי. מחיר: 78 שקלים