"השיא היה באוסטריה", סיפרה בריאיון לפני עשור השחקנית הוותיקה דבורה קידר, שתיזכר תמיד, לא מרצונה, כאמא של בנצי בסרט "אסקימו לימון" והלכה לעולמה שלושה שבועות לפני יום הולדתה ה-99. "כשנסענו, המשפחה, לפסטיבל מוצרט בזלצבורג, מכיוון שהמלונות שם היו יקרים, התמקמנו בצימר בכפר סמוך. כשקמנו בבוקר לקפה, מה הראו בטלוויזיה? - כמובן, את 'אסקימו'. בעלי הבית השתגעו לראות אותי אצלם באותו רגע. איזו סנסציה, סטארית מישראל! מהר קראו לעיתונאי ולצלמת. מזל שלא ביקשו ממני להצטלם ברפת שהייתה צמודה לבית..."

פרידה מ"אמא של בנצי": השחקנית דבורה קידר הלכה לעולמה

למעשה, תפקיד סוניה, אמו של בנצי בסרט הלהיט של בעז דוידזון, לא היה אלא גרגיר בקריירה ההפכפכה רבת השנים של קידר - "בהתחלה תסכל אותי שמכל מה שעשיתי כשחקנית זיהו אותי עם האסקימו, אבל למדתי לחיות עם זה" - שהתאפיינה בפריחה מאוחרת, כשתפקידים ראשיים התנתבו אליה בגיל שבו שחקנים הם בדרך כלל מעבר לשיאם.

"אני לא יכולה להסביר איך זה בא לי כל כך מאוחר", אמרה קידר, שבאחרית דרכה בתיאטרון כיכבה בהבימה בהצגות כמו "מועדון האלמנות העליזות", "מלכת היופי של לינאן", "מה עושים עם ג'ני?" ו"החותנת". "אולי היו לי תקופות לא טובות שבהן ישבתי בבית בגלל שאף פעם לא ידעתי לבקש תפקידים ולהוכיח שמגיע לי, כשמשום מה נראה היה לי ששחקן שבא לבקש עבודה הוא לא כל כך שווה. מעולם לא דרשתי. תמיד קראו לי ובכל תיאטרון - ואני שיחקתי בכל התיאטרונים כאן חוץ מגשר כי זה רוסים - התחלתי מהתחלה. כעת, זה אחרת, כשבהבימה מחבקים אותי בחום ובאהבה כפי שאף פעם לא חיבקו אותי".

"ברוב התיאטראות שבהם שיחקתי אף פעם לא ניתן היה לי לתת את הכל כשחקנית, מה שגרם לי לחשוב שאולי אני לא מסוגלת", הוסיפה. "לא כן עכשיו בהבימה. לפעמים אני מגיעה עייפה לתיאטרון - מה לעשות, הגיל -  וחוששת שההצגה לא תהיה טובה. אבל איך שאני עולה על הבמה, אני מתמלאת באנרגיה שאני לא יודעת מאיפה היא באה".

קידר עלתה כתינוקת מליטא. כילדה ניגנה בפסנתר לפי תכתיב של הוריה ו"מה זה קינאתי בילדים ששיחקו בהצגות". היא אהבה קולנוע וכאלופת ההתפלחויות למוגרבי, כדבריה, לא אחת הייתה מתנגבת מסרט לסרט עד שפעם, כשבוששה לחזור, הזעיקו הוריה את המשטרה...

יום אחד היא הבחינה בהתגודדות ברחוב וכך נקלעה למבחני הכניסה לסטודיו של הבימה בניהולו של צבי פרידלנד. היה זה ברטונוב הקשיש שהבחין בכשרונה המתפרץ ו"די בזכותו נהייתי שחקנית". פעם באו אליו הוריה ואמרו לו שבתם, ילדה מבית טוב, לא בשביל הקונצים האלה ועליה להשלים תחילה את לימודיה ב"תיכון חדש". "אם היא מוכשרת, זה לא יעזור לכם", אמר להם ברטונוב קשישא. "אבל אם היא לא מוכשרת, זה לא יעזור לה".

לאחר תקופת ביניים, שבה עבדה כעוזרת לגננת, קידר החלה את מסכת נדודיה בין התיאטרונים השונים בתיאטרון "המטאטא". "זה היה תיאטרון סאטירי יוצא מהכלל", ציינה. "זה לא היה כמו הבידור של היום, שמבחינת הרמה בו נכנסנו לבור עמוק. משנה לשנה זה נהיה יותר נמוך. החומר זול. האנשים לא מקצועיים. הרי היום קומדיה זה רק העוויות ומילים גסות".

הסאטירה נמהלה לה ברומנטיקה, כשהתאהבה בתאורן "המטאטא", יצחק הלטר ונישאה לו. "כתיאטרון קטן, היינו יחד, שחקנים ועובדים", העירה קידר, אמם של דן, איש-מחשבים ושל טלי, עורכת סרטים. "זה לא היה פשוט כששני ההורים עבדו בתיאטרון. לא פעם הייתי חוזרת מאוחר בלילה, במיוחד בשנים שלי בתיאטרון חיפה וקמה מוקדם בבוקר כדי להכין סנדביצ'ים לילדים".

שנים שיחקה בקאמרי בתפקידי-משנה כמו העיראקית הגזעית ב"אגדות לוד" וכמו המאדאם ב"מלאך האבן" ולאחר מכן נדדה מתיאטרון לתיאטרון והופיעה בסרטים רבים - כולל "נקמתו של איציק פינקלשטיין", סרטו של אנריקה רוטנברג, שהביא לה את פרס שחקנית המשנה -  שמכולם גנבה את ההצגה הופעתה ב"אסקימו לימון". "בעז דוידזון הוא במאי מוכשר ששם בכיס הקטן רבים מהבמאים כאן", קבעה. "יום אחד הוא בא ואמר לי שהוא הולך לעשות סרט על חייו ורוצה שאשחק את אמא שלו עם יפתח קצור הנחמד בתור הבן שלו. והשאר היסטוריה..."