קשה להאמין, אך עברו 30 שנה מאז שיצא מותחן המדע הבדיוני “פארק היורה", המגולל את סיפורו של גן חיות של דינוזאורים מהונדסים גנטית. אומנם רוב העולם נפל מהכיסא כשהוא ראה את הסרט לראשונה, אבל מבקר הקולנוע האמריקאי האגדי רוג'ר איברט דווקא לא. "הסרט מקיים את ההבטחה שלו להראות לנו דינוזאורים. אנחנו רואים אותם מוקדם ולעתים קרובות, והם אכן ניצחון של אמנות האפקטים המיוחדים", כתב איברט בביקורת שלו אז. "אבל לסרט חסרות תכונות אחרות שהוא צריך אפילו יותר, כמו תחושות יראה ופליאה, וסיפור אנושי חזק".
הסרט "פארק היורה" נוצר על פי ספרו של הסופר האמריקאי המנוח מייקל קרייטון. "התחלתי את הפרויקט הזה ב־83' ושמתי אותו בצד, קודם כל כי לא היה לי סיפור", סיפר הסופר ב־1993, עם צאת הסרט.
"בנוסף, בשנת 83' היה טרנד דינוזאורים מטורף באמריקה. לילדים היו בובות של דינוזאורים והיו מצעים של דינוזאורים ובגדי דינוזאורים. חשבתי: 'אני לא הולך לכתוב משהו שנראה כאילו הוא מנסה לעלות על הגל של הטרנד הזה'. אבל הטרנד מעולם לא נעלם ואני מניח שהוא תמיד היה שם. וזה ככה כבר עשר שנים. אני לא מבין את זה. זה בכל מקום. זה באיטליה, גרמניה, סין, יפן. כשהבת שלי הייתה בת שנה וחצי, בדיוק סיימתי את הספר והתכוננו ללכת לגן החיות.
"אמרתי: 'איזה חיות אנחנו הולכים לראות בגן החיות?', היא אמרה: 'היפופוטמים, זברות, דינוזאורים'. ואני אמרתי: 'לא, אין דינוזאורים'. היא הסתכלה עליי במבט שאומר: 'אני יודעת שיש חלק בגן החיות עם דינוזאורים ואתה לא הולך לקחת אותי אליו'. היו לה צעצועים של דינוזאורים, והם היו אמיתיים עבורה כמו כל חיה אחרת".
הרומן "פארק היורה" של מייקל קרייטון פורסם ב־1990, אך סטיבן ספילברג רכש את זכויות ההסרטה תמורת 1.5 מיליון דולר רק על בסיס הרעיון, עוד לפני שהספר פורסם. ארבעה אולפנים רצו לקנות את הזכויות לסרט, וספילברג בחר באולפני יוניברסל. אחר כך קיבל קרייטון עוד חצי מיליון דולר כדי להשתתף בכתיבת התסריט. בסך הכל עלתה הפקת “פארק היורה” 63 מיליון דולר. עד היום הוא הכניס כבר מיליארד דולר.
הימור בטוח
הסרט "פארק היורה" מתרחש על אי בדיוני ליד קוסטה ריקה ומספר על מעין גן חיות של דינוזאורים מהונדסים גנטית, שנוצרו בידי מדענים שהצליחו להוציא DNA קדום של דינוזאורים מגופם של יתושים פרה־היסטוריים. כמובן שבמהלך הסרט המדענים מאבדים שליטה על הפרויקט ונאלצים להילחם על חייהם. התמה של הגולם הקם על יוצרו כמובן לא חדשה, וגם לא הייתה חדשה בשנות ה־90, אך נדמה שהיום, על רקע התפתחות הטכנולוגיה וההנדסה הגנטית, המסרים של הסרט אקטואליים מתמיד.
1993 הייתה שנה גדולה עבור ספילברג, שביים בצמידות שני סרטים: "פארק היורה", ודרמת השואה "רשימת שינדלר". באותה תקופה ספילברג כבר היה הימור בטוח של האולפנים. הוא כבר יצר שלל שוברי קופות ענקיים כמו “מלתעות” (הסרט הכי רווחי בארצות הברית ב־1975), “מפגשים מהסוג השלישי” (הסרט השלישי הכי רווחי בארצות הברית ב־1977) ו”אינדיאנה ג’ונס ושודדי התיבה האבודה” (הסרט הכי רווחי בארצות הברית ב־1981), וכמובן את המאסטרפיס האלמותי שלו “אי.טי” (הסרט הכי רווחי בארצות הברית ב־1982).
אלא שעם “פארק היורה” שבר ספילברג את השיא של עצמו: “אי.טי” עמד בראש רשימת "הסרטים הרווחיים ביותר בכל הזמנים" במשך לא פחות מ־11 שנה, עד ש"פארק היורה" עקף אותו.
"פארק היורה", שבו כיכבו סם ניל, לורה דרן, ג'ף גולדבלום וריצ'רד אטנבורו, היה לא רק הצלחה קופתית, אלא גם זכה בלא מעט פרסים. הוא גרף את כל שלושת פרסי האוסקר שהיה מועמד אליהם – לאפקטים המיוחדים, לסאונד ולעריכת הסאונד – שלושה תחומים שתרמו לחוזקתו הגדולה: סצנות דינוזאורים אמינות, מפחידות ומרהיבות.
למרות שלרוג'ר איברט היה נדמה שהסרט כולו שורץ חיות פרה־היסטוריות, למעשה רוב הדינוזאורים שאנחנו רואים בסרט הם בובות אנימטרוניות, כלומר בובות מכניות גדולות, הכוללות שלד רובוטי שאפשר לשלוט בו מבחוץ. שש דקות של דינוזאורים נוצרו באנימציה ממוחשבת. "ניכר כי ספילברג הקדיש את רוב מאמציו ליצירת הדינוזאורים", כתב איברט. "הדמויות האנושיות הן חבורה סמרטוטית של אישיויות מגובשות למחצה, שקיימת בעיקר כדי לצעוק, להשמיע אזהרות קשות ולהערים על המפלצות".
ואכן, אם בשנים מוקדמות יותר, בסרטים כמו "מלתעות" או "אי.טי", גדולתו של ספילברג הייתה בשילוב בין אפקטים מיוחדים מרשימים לבין דרמה אנושית שאפשר להזדהות איתה, "פארק היורה" הוא בעיקר תרגיל באפקטים מיוחדים ומחשבות פילוסופיות גדולות.
אבל אם תשאלו את ספילברג, הוא רצה לעשות עוד מותחן עם יצורים על מנת לייצר סרט המשך טוב ל"מלתעות" – הפעם ביבשה – כשאחת ההשפעות הגדולות שלו הייתה סרטי "גודזילה" היפניים על מעין מפלצת פרה־היסטורית שדומה לדינוזאור. בניגוד ל"גודזילה", ספילברג לא רצה להציג את הדינוזאורים כמפלצות, אלא כבעלי חיים. למטרה זו אפילו שכר את שירותיו של פליאונטולוג אמיתי שישמש כיועץ.
סיבוב נוסף
הסרט מיד הוליד סרט המשך שגם אותו ספילברג ביים. בהמשך הוא הפך לסדרה שלמה, כאשר החל מהסרט השלישי ספילברג כבר לא היה הבמאי, אבל כן היה חתום כמפיק. אחרי שלושת הסרטים הראשונים בסדרה, אמרו ש"פארק היורה" יישאר טרילוגיה. עם מותו של מייקל קרייטון בסוף 2008, הסיכוי שסרט נוסף בסדרה יקרום עור וגידים היה נראה קלוש מתמיד. אך אחרי הפסקה של 14 שנה מהסרט השלישי, פתאום הסדרה חוותה החייאה וחזרה לחיינו לסיבוב נוסף.
עד היום יצאו במסגרת הזיכיון שישה סרטים באורך מלא, שאותם ניתן לחלק לשתי טרילוגיות: טרילוגיית "פארק היורה" וטרילוגיית "עולם היורה". בנוסף יצאו שני סרטים קצרים, סדרות טלוויזיה, משחקי מחשב, מופע חי, הוקמו פארקי שעשועים ברוח הסרט ועוד. בשנה שעברה יצא הסרט האחרון בסדרה עד כה, "עולם היורה: עולם חדש". ההתרגשות סביב הסרט הייתה גדולה שכן זו הייתה הפעם הראשונה שג'ף גולדבלום (המגלם את המתמטיקאי המומחה לתורת הכאוס, ד"ר איאן מלקולם), לורה דרן (המגלמת את חוקרת הצמחים הפרה־היסטוריים ד"ר אלי סאטלר) וסם ניל (המגלם את הפליאונטולוג ד"ר אלן גרנט) הופיעו ביחד על המסך מאז "פארק היורה" המקורי.
כמו כל סרט שכבר הפך לקלאסיקה ונהיה חלק בלתי נפרד מהתרבות הפופולרית, קשה מאוד לדמיין את "פארק היורה" עם שחקנים אחרים. אבל גם במקרה הזה, כמובן, היו עוד כוכבים על הפרק. השחקן הניו־זילנדי סם ניל לא היה האופציה הראשונה לגלם את חוקר הדינוזאורים בעל השם העולמי ד"ר אלן גרנט. לתפקיד נשקלו שלל כוכבים, בהם טים רובינס, הריסון פורד, קורט ראסל וריצ'רד דרייפוס. נכון לרגע זה אין דיבור קונקרטי על המשך הסדרה, אך אף אחד כמובן לא יופתע אם סאגת הדינוזאורים הזו תמשיך לנצח.