קובי מחט הוא תסריטאי, במאי, שחקן ומנחה. בין הסדרות שכתב: הקומדיות ״זבנג״, ״כוכבי השכונה״ ו״שמש״. בשנת 2000 החל להנחות בערוץ הילדים את ״ששטוס״, ובהמשך הנחה עוד תוכניות רבות בערוצים שונים, כגון ״אסיפת הורים״, לצדו של פרופ' עמוס רולידר, ותוכנית הבוקר ״לחיות טוב״ עם אפרת אנזל.

מחט שיחק בסדרות מצליחות דוגמת ״הפיג׳מות״, ״השמינייה״, ״עספור״, ״אליפים״ ועוד. ב-2011 ביים והפיק את תוכנית הילדים ״המכולת של הדוד חיים״ ואת קלטת הילדים ״מיקי״, ומאז המשיך בעשייה זו גם בסדרות ״רוי בוי״, ״יניב המגניב״ ו״מאיה פפאיה״. בימים האחרונים עלה לאקרנים סרטו הראשון, ״גויאבות״, שאותו ביים וכתב עם אלון גור אריה.

האם לאור ניסיונך ישנן יצירות מוקדמות שהיית שב אליהן בדיעבד ומשנה, מוסיף או גונז?
״אני כותב לטלוויזיה ולקולנוע כבר מעל 15 שנים, ומביים מעל שבע שנים. יצרתי כל כך הרבה, שללא ספק הייתי משנה המון דברים. אין לי חרטות על יצירות שיצאו תחת ידי, אפילו שלא כולן היו נכנסות בהבלטה לקורות החיים שלי, אבל לפעמים הכסף שיחק תפקיד, לפעמים הניסיון, שנראה מדהים על הנייר אבל תורגם על המסך למשהו קצת פחות זוהר, ועוד שלל סיבות פרקטיות כאלו ואחרות.

דוגמה מצוינת היא הסדרה 'פיק אפ', שעם כותביה נמניתי גם אני; הכסף היה נחמד, מעולם לא התנסיתי בסוג כזה של כתיבה לפני כן, השמות היו נוצצים, וחשבתי שיהיה נחמד לנסות. לשמחתי לא כתבתי הרבה דיאלוגים לפרקים רבים מדי, התוצאה לא הייתה משהו שאני בהכרח הייתי צופה בו, והסדרה שקעה בתהום הנשייה. אם הייתי גונז? לא ממש. אמנות זה מצוין, והיום אני עושה מאמצים להוציא פרויקטים בוטיקיים שאני גאה בהם יותר. עם זאת, אנחנו חיים במדינה שכדי לייצר בה תרבות צריך להביא כסף מבית או מגורם מסחרי או מפילנתרופ שהוא במקרה גם קרוב משפחה, ואין לי כזה; ולכן, פה ושם יהיו גם פרויקטים כאלה, ואני חי איתם בשלום״.

"פיק אפ". צילום: יוסי צבקר

"אני משתעמם מהר"

בעוד מחט מדבר על תרבות ואמנות, התדמית שלו היא דווקא זו של ״המנחה מערוץ הילדים״. ״האמת היא שאני מעדיף להפתיע״, הוא אומר. ״מין משהו כזה שמלווה אותי מילדות. הייתי תלמיד די שובב, הרבה מהילדים החדשים בכל בית ספר חדש שאליו הגעתי רצו לעשות איתי שטויות. ועם זאת הייתי תלמיד מעולה, אלא שאת זה גילו רק בסוף השליש או הסמסטר בגילים מאוחרים יותר, בנקודה הזאת כבר ביקשו להיות איתי בקבוצות למידה. לא נלחמתי כדי שיכירו בעובדה שהייתי תלמיד טוב או אינטליגנט, אני מעדיף לתת לעבודות שלי לדבר בעד עצמן. אני גם לא מנסה לחנך בעשייה שלי, עשייה תרבותית מהסוג שאני עוסק בו היא בראש ובראשונה בידור, אלא שבין השורות אני משתדל להכניס גם איזה ערך מוסף או שניים, ולהשתמש בעברית שימושית אבל תקינה ומאתגרת לפרקים, או מסרים חשובים. ב'גויאבות' למשל אחד המסרים העיקריים הוא התמודדות עם השלטון - בעוד אנחנו, המבוגרים, נוטים לקבל את הדין ומשלמים עוד מסים או שותקים כאשר מעלים לנו את מחירי החלב, בסרט האזרח הכי קטן והכי נמוך - ילד - מחליט שאסור לקבל את הדין ויוצא להפגנת יחיד שסוחפת אחריו את ההמונים; עוד מסר עיקרי בסרט הוא כוחן הגדול של הנשים״.

אולי הגיע הזמן להפריד או שאתה כבר לא מסוגל?
״אני לא בטוח. כאיש תקשורת שמנסה לעשות בידור לצד תרבות, אני מתמודד מול אתגרים לא פשוטים לפעמים, ונאלץ להסכים ללא מעט פשרות, אבל אני לא רואה בבידור מילת גנאי. כצרכן ספרים כפייתי, אני אמשיל את העניין לעולם הספרות ואומר שאני מאוד אוהב לקרוא את ספרות הקאנון, ורומן גארי הוא הסופר האהוב עלי, אבל מדי פעם אני נהנה גם מהרלן קובן. אסקפיזם בא בכל מיני צורות״.

טוב שמישהו מספיק כן כדי לומר זאת בפומבי. יש לזה מחיר?
״מחיר כן. פשרות כואבות פחות, אבל אני משתדל לא לעשות דברים שהמחיר עליהם יהיה כזה שאני אצטרך להשתמש בשם עט מפוברק כדי לא להיות מזוהה איתם״.

מה הדבר שעשית והביך אותך?
״לא קרה לי. אבל בראשית דרכי הטלוויזיונית, כשעוד הייתי סטודנט וחשבתי שיום אחד אהיה פסיכולוג, התגלגלתי איכשהו עם חבר לכתוב לסדרה 'שמש'. במהלך העונה השנייה קיבלנו הצעה ליצור את תוכנית הטלוויזיה 'זבנג', והעדפתי למשוך את ידי מ'שמש', תוכנית מאוד מצליחה מבחינת רייטינג ומבחינת שכר הכותבים, ללכת על משהו חסר תקציב ולכתוב את הפיילוט ל׳זבנג', שלשמחתי גם ראה אור והתממש. לא שחשבתי ש'שמש' לא טובה, אבל בהחלט חשבתי שאם השיקול הוא לא כלכלי, אני מעדיף לעשות פחות פשרות וללכת על סדרה שאני בין יוצריה״.

היית שותף בעשיית דברים איכותיים רבים, אך כששמך עולה, מיד חושבים על מנחה בערוץ הילדים. בעייתי?
״ראשית אני לא מצטער לרגע על כך שערוץ הילדים עולה בראש כשחושבים עלי. אני גאה בהמון דברים שעשיתי שם, בידוריים ובעלי ערך כאחד: 'הדיבורית', תוכנית דגל שבה שוחחתי עם ילדים על דברים שמטרידים אותם באופן מאוד ייחודי, בזמנו לפחות, ואפילו ששטוס. אבל כן, אנחנו אנשים שונים בכל רגע נתון, בטח כשמדובר על תקופה שנפרשת על כמעט שני עשורים, ויש מי שזוכרים לי דווקא תוכניות תרבות שהנחיתי, תוכניות אדריכלות, או תוכניות ייעוץ להורים עם פרופ׳ הולידה. אני מקבל הכל בברכה. הטלוויזיה היא אומנם דו־ממדית, אבל מאז ומתמיד השתדלתי שלא יצמצמו גם אותי רק לשני ממדים. יש בי לפחות שלושה, אם לא יותר. זה נחמד שיגלו בכל פעם ובכל תקופה עוד פן באישיות ובעשייה״.

עידן חדש? פותח דך חדש? מה יהיה בו?
״עוד סרטים בשאיפה. בימוי וכתיבה. ואני ממש לא מתכוון לומר שלום למסך הקטן, לפני או מאחורי המצלמה. בתור אדם סקרן שמשתעמם מהר, מהר מדי לפעמים, אני מוכרח לעשות הרבה דברים כדי להישאר ערני״.

מה אתה הכי - כותב, מגיש, תבריטאי?
״את כל הדברים הללו אכן עשיתי ועושה כבר תקופה ארוכה למדי, כך שהיה לי זמן רב להתמקצע ולהתמחות בכל אחד מהתחומים. אני שונא את הביטוי מולטי טאלנט, ולכן אציין כמה דברים שאני ממש לא טוב בהם: ציור, סריגה, ישיבה במשרד, גיהוץ, ויש עוד הרבה; בכמה דברים שאני כן טוב בהם אני משתדל גם להתעסק״.

מתוך הסרט "גויאבות". צילום: יח"צ

כבר שנים בקלחת

גם בסרטו החדש, ״גויאבות״, הוא לא מתרחק מעולם הילדים. ״ברמת היצירה לילדים אני עושה את זה כבר שנים בבימוי, הפקה וכתיבה״, הוא אומר. ״ואני לא מדבר על היצירות הזוטרות שבהן אלא על הכוכבים הכי גדולים -יובל המבולבל, מיקי, הדוד חיים וכר. כך שאני נמצא בקלחת כבר שנים. לגבי הקולנוע, אנחנו הראשונים, אבל ממש הראשונים. יונייטד למשל מעולם לא עשתה סרט כזה, בטח לא מיוזיקל. למעשה שום חברת הפקה והפצה אחרת לא הרימה מעולם את הכפפה הקולנועית. אנחנו עד כדי כך ראשוניים בתחום הזה בארץ, שהנענו את גלגלי התעשייה לכיוון, ומיד אחרינו התחילו לקרום עור וגידים הפקות נוספות שניסו לחקות אותנו. אחת מהן תצא באוגוסט השנה כמדומני, ואחרות מתוכננות לפסח לדעתי, וכולנו נרוויח מהפריחה של הז׳אנר החדש. פעם נתנו לנו לראות רק תוכניות מיובאות בפריים טיים, והיום השוק כולו על טהרת הפקות המקור. בסופו של דבר, אחרי שתהיה בטח

הצפה קטנה בז׳אנר, ישרדו הטובים והחלשים ינשרו״.

גניבת רעיונות בעולם הטלוויזיה היא דבר שכיח. האם יש דוגמאות מעולם הילדים?
״אמר פעם איש חכם שיש שלושה סיפורים בעולם, וכל השאר הם וריאציות על הסיפורים הללו. לצורך העניין אחד המוטיבים ב׳גויאבות׳ הוא סיפור יעקב ועשו, שבו מתוך קנאה אח צעיר קונה במחיר נמוך את הבכורה מהאחר. אז כן יש סיפורים כאלו שמהדהדים לסיפורים אחרים, רעיונות שהושפעו מכאן ומשם, ואני בטוח שכל מי שחוטא בחטא הזה יעדיף לקרוא לו הומאז׳. אבל בגניבות של ממש, לא נתקלתי לשמחתי״.

האם אתה חושש שינסו לחקות אותך? כבר חיקו אותך בעבר?
״לא יחקו את הסרט אלא ייכנסו לז׳אנר הזה של סרטים לכל המשפחה. לא חושב שהרגשתי אי פעם שחיקו אותי ממש. אם הייתי מקור להשראה, זה אפילו קצת משמח אותי. יש כאלו שאומרים למשל שהסיטקום ׳ג׳וני׳ שיצא אחרי ׳זבנג׳ הזכיר בשפה הוויזואלית את מה שעשינו בסדרה שלנו. האמת היא שלא ממש ראיתי את ׳ג׳וני׳, אבל גם לא מפריע לי אם כן״.