לפני כשלוש שנים ערך איגוד התסריטאים הישראלי כנס שבמרכזו עמדה השאלה הבוערת: למה אין קולנוע ישראלי לילדים?

הדוברים השונים טענו כי הסיבה נעוצה במספר הצופים הנמוך שמשפיע ישירות על התקציבים לענף וציינו כי זכייניות הטלוויזיה לא ממהרות להקרין סרטי ילדים ישראליים. אחרים טענו שהבעיה נעוצה במחסור בתסריטאים המתמקצעים בז'אנר הכתיבה לילדים, והיה גם מי שהכריז שהיוצרים תופסים את התחום הזה כנחות וחסר תהילה.
המחסור בקולנוע ישראלי לילדים בלט במיוחד על רקע כמות ההשקעות העצומה של מפיקים בתחום ההצגות לילדים, האירועים שמיועדים לזאטוטים וכמובן הפקות המקור הטלוויזיוניות לגיל הרך, לילדים ולנוער, שמגיעות לעשרות מיליוני שקלים בשנה. אלא שלאחרונה ניכר שינוי במגמה.

בקיץ 2014 נורתה הירייה הראשונה, עם סרט הקולנוע "גאליס - המסע לאסטרה" של חברת דורי מדיה (פארן), שהיה המשכה של סדרת הטלוויזיה הפופולרית, וסחף לבתי הקולנוע כרבע מיליון בני נוער. ההצלחה האדירה הובילה את ערוץ הילדים לשחרר הודעה שסרט המשך כבר נמצא בשלבי הפקה מתקדמים.
"המושג הצלחה הוא חמקמק. עצם העובדה שהצלחנו בתקופה מורכבת כמו בקיץ הקודם, עם מבצע צוק איתן, ובזמן קצר מאוד - לסחוף כרבע מיליון צופים לקולנוע כדי לחוות חוויה לכל המשפחה היא הצלחה עצומה", אומרת קרן מיכאלי מחברת דורי מדיה. "אין ספק שהמודלים הקיימים כיום בקולנוע הישראלי אינם מאפשרים לתרגם זאת גם להצלחה כלכלית, אבל דורי מדיה, כחלק מהיותה פורצת דרך במגוון תחומים, מחפשת ליצור מודל חדש בשיתוף פעולה הדוק עם יונייטד קינג, שבו ההצלחה בכמות הצופים תתורגם גם להצלחה מסחרית־כלכלית, מה שיאפשר להשפיע עוד ועוד ולשפר את התוכן גם לנוער וגם למבוגרים".

איפה התגבש הרצון להיכנס לתחום הקולנוע לבני נוער? 
"החברה שלנו מתמחה בזה כמה שנים, בין היתר ביצירה, הפקה והפצה של תכנים לילדים ולנוער בטלוויזיה. במקביל לעשייה הזאת קיבלנו החלטה אסטרטגית ליצור סרטי קולנוע איכותיים ומסחריים לילדים ולנוער. הרבה זמן הייתה אצלנו הבנה שיש ואקום בתחום הקולנוע הישראלי לקהלים האלו וצמא לתוכן איכותי שמדבר בשפה ובתרבות שלנו".
עם ההצלחה של הסרט "גאליס – המסע לאסטרה" חיפשו בחברה הזדמנויות נוספות והגיעו ל"אבוללה" - סרט המספר על חברות של ילד בן 10 למפלצת ושנעשה בטכניקה שמשלבת צילום קולנוע עם אנימציית מחשב. "את הסרט 'אבוללה' אהבנו עוד בשלב התסריט, ולכן החלטנו לקחת בו חלק יחד עם הסרט 'גאליס 2', שיופץ לקראת הקיץ הבא".
תחושת חלוציות
סרט האנימציה הראשון שהופק בארץ לילדים הוא "המסע לכוכב המינימיקים", שמוקרן בימים אלו בבתי הקולנוע. רק שבמקרה הזה, אולי מתוך זהירות יתרה, הסרט נוצר רק לאחר שהצופים הפוטנציאליים נחשפו לתכנים באתר המושקע ובסדרה בערוץ ניקולודיאון. "סרט הוא סיכון כלכלי לא מבוטל", אומר שי כרמלי פולק, הבמאי. "וסרט אנימציה עולה אפילו יותר".
הרגשתם תחושת חלוציות עם העבודה על הסרט?
"יותר מחלוציות, הייתה לנו תחושה שאנחנו לומדים הרבה תוך כדי תנועה. לא הייתה לנו מערכת ותיקה או ניסיון קודם, ומבחינה מקצועית זה היה לרובנו סרט האנימציה הראשון באורך מלא שלקחנו בו חלק. צריך היה להבין את הדברים, לפחות ברמה הטכנית, לבנות לוח זמנים ולעמוד בו".
מלבד סרט אנימציה ראשון ניתן גם לציין את הסרט "איביזה", שמיועד לקהל בוגר יותר אבל משך בני נוער לבתי הקולנוע, וכמו כן, יצא הקיץ גם סרט קולנוע המיועד ישירות לילדים: "גויאבות". סרט מוזיקלי שהפגיש את כל כוכבי הילדים על מסך הקולנוע – יובל המבולבל, דוד חיים, חנה לסלאו, יהורם גאון ואחרים - ופתח ז'אנר חדש. לא עוד DVD במזגן הביתי, אלא בילוי ממוזג באולם קולנוע.
 
את "גויאבות" הפיקה הילה ערן יחד עם סרטי יונייטד קינג, ועל מלאכת הבימוי הופקד קובי מחט. "הבנו שהילדים רוו מהצגות לחנוכה ומחזות זמר והחלטנו להרים את הכפפה וליצור קולנוע איכותי", מספרת ערן. "כשראיתי את הילד שלי, בן 4, נהנה בקולנוע עם חברים, הבנתי שיש מקום ליצור גם יצירה ישראלית איכותית. פניתי למשה אדרי והוא, עם כל הידע והניסיון שלו, האמין במיזם ואמר שנלך על זה, כי זה הזמן הנכון. שמחתי שהיינו הראשונים והופתענו לטובה לראות שזו הייתה הצלחה אדירה. עד היום האולמות מפוצצים".
מולכם הייתה תחרות אדירה של סרטים בינלאומיים: "המיניונים", "הקול בראש" ו"הנסיך הקטן".
"הצופים הולכים ליותר מסרט אחד בעונה, בייחוד בקיץ. מעבר לזה, אני בגישה שמאמינה שכל סרט טוב יביא את הצופה גם אליך. קולנוע הוא האמנות הכי יקרה לעשייה והכי זולה לצריכה, לעומת הצגות ומחזות זמר. אבל קיבלנו תמיכה מלאה, ולשמחתי צדקנו, ולפני שבוע כבר סיימנו צילומים לסרט הבא, שייקרא 'האוצר מעבר לנהר'".
"אנחנו שואפים שנים רבות לייצר התייחסות ישירה, איכותית ואטרקטיבית לקהל הצעיר, שיהיה שותף ליצירה הקולנועית הישראלית, שיחבק את התרבות שלנו ולא יצרוך רק סרטים זרים", אומרת לירון אדרי, מנהלת ההפצה של סרטי יונייטד קינג. "אין ספק שדרושה תעוזה. ב'גאליס' הלכנו עד הסוף, וההצלחה של הסרט הייתה הוכחה חד־משמעית לכך שילדים ונוער יגיעו לצפות בסרטים ישראליים. בסרטים לילדים ונוער אנחנו מקפידים לשמור על ערכים, על השפה, אנחנו מודעים היטב לגיל הצעיר. קיץ הוא תמיד מאבק מול סרטי האולפנים. השנה היו סרטים גדולים מאוד שסחפו את הקהל. חשוב לזכור שהשנה הניסיון הוא ראשון. התגובות שאנחנו מקבלים על סרטי הילדים מצוינות. 'גויאבות' הגיע כבר ל־50 אלף צופים וגם 'המסע לכוכב המינימיקים'".

גאליס. צילום: רן מנדלסון
 
כמו כדור שלג
במקביל, גם משה דץ עבד על סרט עלילתי מוזיקלי בכיכובו – "דץ הבלץ", בהפקת האחים אדרי ודץ עצמו – והוא יצא לאקרנים במהלך החגים. בסרט ישתתפו גם חני נחמיאס, יובל המבולבל, מיכל ינאי ורבים אחרים. "הייתי בטוח שאני יחיד ומיוחד", צוחק דץ. "לא שידעתי שהולכים לצאת הרבה סרטים ואמרתי שאני רוצה גם. טוב, הרי לא עובדים דקה על סרט. זה היה משהו חדשני עבורי, אבל כנראה שהרבה אנשים הם חדשניים. הייתי די מופתע מהפריחה הזו שיש".
הוצאת עשרות קלטות לילדים. סרטי קולנוע הם השלב האבולוציוני הבא? 
"אומנם שוק התקשורת השתנה, וכיום ילדים צורכים את התכנים שלהם ב־VOD ובאינטרנט, ולא בקלטות כמו פעם, אבל השיקול שלי לא היה אם צריך למצוא משהו חדש במקום ה־DVD. השיקול היה מתוך רצון כן ואמיתי שלי ליצור סרט. אני משחק פה, וזה לא משהו שעשיתי קודם. בקלטות שלי יש 18־19 שירים, וקטעי קישור מהווים רק 10%. בסרט יש מעט שירים ו־90% עלילה. זה לא דומה".
קל יותר לעבוד על סרט או לעלות על במות בהצגות לילדים?
"תמיד המפגש הבלתי אמצעי עם הקהל יהיה מרגש יותר, הקסם והאנרגיה שעוברים מהאמן לקהל. במקרה של הסרט, עצם העשייה והיצירה החדשה הייתה מרגשת עבורי".
אין ספק שכעת, כשהמספרים של הצופים מדברים בעד עצמם, יהיה קל יותר ליוצרים להשיג מימון מהקרנות. אבל כשטל גולדברג וגל זלזניאק עבדו על "אני לא מאמין, אני רובוט?!", קומדיית המדע הבדיוני הראשונה בישראל שמוקרנת כיום על המסכים, הם נאלצו להוציא את חסכונותיהם האישיים כדי לממן את הסרט. "התחלנו כסרט עצמאי, כי לפני ארבע שנים היו מעט אפשרויות למימון קרנות. התאבדנו על זה", אומר גולדברג. "אחרי שקרן הקולנוע ראתה את האפקטים המיוחדים שעשינו בסרט, כאלו שלא נראו קודם בארץ, הם התלהבו ונעתרו לעזור לנו. הייתה לנו הרבה עבודה עצמאית שהשתלמה לנו, כי עבורנו מדובר בהגשמת חלום".
איך אתה מסביר את הפריחה בסרטים שמיועדים לילדים ולבני נוער? 
"בשנים האחרונות הקולנוע הישראלי התחיל לצאת מהמסגרות הקלאסיות של סרטים שעוסקים בצבא, בדתיים, חומרים כבדים ומורכבים. היוצרים מבקשים לעשות סרטים אחרים, יותר כיפיים וקלילים שלא נראו לפני כן, ואנחנו חלק מהז'אנר הזה. זו סיטואציה כללית של יציאה מהמסגרת וכדור שלג שהולך ותופס תאוצה. כשאנחנו התחלנו בעבודה לא חשבנו על סרט לבני נוער, אלא על קומדיית מדע בדיוני. חשבנו על סרטים שראינו כשהיינו נערים, ואמרנו שאנחנו רוצים כזה. אנחנו מרוצים מהתגובות ומתלהבים בכל פעם שילד פוגש את הפוסטר של הסרט ואומר שהוא לא מאמין שיש סרט ישראלי על רובוטים. עכשיו אנחנו עובדים על סרט חדש, ויש כבר דיבור על מימון. אז הצלחנו".