גילוי נאות: אני מאוד מחבבת את גל גדות. במהלך קריירת הבידור/אופנה הארוכה שלי בביצה המקומית, הספקתי להיתקל בה ואפילו לראיין אותה, ומה אגיד לכם: היא כל מה שאומרים ועוד.

באמת, מבטיחה לכם, אני האחרונה שתפרגן לבחורה יפה רק כדי לא לצאת קנאית. ואם כבר הספקתם להכיר אותי מעט, אתם ודאי מאמינים לי. ואלוהים עדי, ראיינתי לכתבות שער במהלך קריירת העיתונות שלי כמה נשים יפות ומצליחות (גם גברים, אני לא מפלה. גם כאלו שאין להן מילה אחת של תוכן לומר לאומה. לא כזאת היא גל גדות. חמודה, אינטליגנטית, נגישה, שנונה, כיפית ולא לוקחת את עצמה בקלות. וכן, בטעות יצא לה שהיא גם מאוד יפה.

אם לא שמתם לב, בשנתיים האחרונות היא לא רק ההצלחה המקומית שלנו, אלא אושיה הוליוודית על אמת, שהולכת להשיק בקיץ הבא סרט מלא בכיכובה בדמות הכה מדוברת של וונדר וומן.

פייר? התרגשתי. הגיחה הקצרצרה שלה בסרט הכושל למדי "באטמן נגד סופרמן" לחלוטין השאירה טעם של עוד לקראת המופע המרכזי: סרט שהוא כולו של דמות גיבורת־העל הנשית הידועה בכל הזמנים. וונדר וומן של גדות היא אמזונה עם מבט אינטליגנטי שלחלוטין נותנת פייט ראוי לנשים שגילמו אמזונות נשיות מסקרנות בעבר: מהגרסה הטלוויזיונית של וונדר וומן בגילומה של לינדה קרטר ועד זינה הנסיכה הלוחמת בגילומה של לולי לולס. 

***

במהלך החודשים האחרונים נחשפו תמונות מתוך סט הצילומים של הסרט בכיכובה של גדות, והשבוע, בסטיבל "קומיק קון", נחשף גם הטריילר, ומסקרן לא פחות, הפוסטר שלו. אז ככה, בעוד הטריילר של הסרט בהחלט מופלא ומעורר תיאבון, לגבי הפוסטר, איך אגיד את זה, יוסטון יש לנו בעיה. במבט ראשון, ולפחות ברובד האמנותי־קריאייטיבי, הפוסטר בהחלט מרהיב. דמותה המוצללת של גדות מוגדלת עד כדי יראה, ובהחלט משדרת את אותו מסתורין, מיתיות והרואיות שמצופה מהדמות שלה. הפוסטר נראה דרמטי למדי, כמעט גותי, וללא ספק מעורר סקרנות. עם זאת, יש משהו שמעט חסר בפוסטר, משהו קטן ומשמעותי: הפנים וחלקו הארי של הראש של גדות.

פוסטרי קולנוע עם בחורות ללא פנים. בעיה מוכרת

אז תגידו, ובצדק, למה אני נתפסת לקטנות ולמה בכלל לחפש צרות בתוך דבר שהוא כנראה בחירה אמנותית גרידא, כמעט אנטי־הוליוודית, שלא להתמקד בפני הסלבריטאית, אלא בוויז'ן של הדמות. שהרי דמותה של וונדר וומן היא אייקונית, משהו שהוא מעבר לכוכבת הוליוודית (או ישראלית) שמשחקת אותה.

אז דבר ראשון, מחפשת צרות וקטנונית זה שמי השני. ודבר נוסף, תעשו לי טובה, שום דבר לא מקרי בהוליווד, ובטח לא אמנותי. כלומר, אמנותי בעירבון מוגבל. קברניטי הסרט ידעו בדיוק מה הם עושים כשמרכזו את הטורסו הנשי העוצמתי של גדות במרכז הפוסטר, והעדיפו אותו על פני גופה השלם או פניה. לא רוצה להישמע צינית, אבל קשה שלא להבחין שהם קטעו את ראשה ממש באזור המוח, בעוד השדיים הם החלק היחיד שמואר בפוסטר הכל כך מוצלל. 

***

אגב, זאת לא הפעם הראשונה שנשים זוכות לטיפול מקרקף בפוסטרים של סרטים. עמוד טאמבלר בשם Headless Women of Hollywood מציג שלל רב של פוסטרים לסרטים שבהם הוליווד בחרה לערוף את ראשיהן של הנשים המככבות, למשל "נערות שעשועים", "לארי פלינט האיש והסקנדל", "ליגה משלהן" ו"רומנטיקה וסיגריות". בהחלט מדובר בטרנד, ולא חביב במיוחד. 
 

הטאמבלר הנ"ל מיהר להוסיף השבוע את הפוסטר החדש של וונדר וומן לשורותיו. כבוד מפוקפק למדי. עם זאת, מדובר בפוסטר טיזר הראשון של הסרט, ואני מאמינה שיבואו עוד בעקבותיו ואלו כנראה יחשפו את גדות באופן מעט יותר פוליטיקלי קורקט. בכל זאת, אנחנו מדברים על הוליווד, העיירה ששמה את הפוליטיקה בפוליטיקלי קורקט.