עם אב שתלטן שנעדר מחייה ואם שלא הספיקה יותר מדי בחייה הקצרים, מנסה גיבורת "המועמדת המושלמת" לחולל מהפכה פמיניסטית בסעודיה. את הסוף תנחשו לבד. אילו יצירות אומנות היו נשפטות בעיקר על כוונות טובות, התגייסות צודקת למען המוחלש, וגם על הבעת פנים חסודה, מובן ש"המועמדת המושלמת" היה קורס מעומס השבחים והצ'אפחות שהיה זוכה להן.
הייפא אל־מנסור, שביימה את "המועמדת המושלמת", ואף הייתה שותפת להכנת התסריט שלו, היא אישה שעשתה היסטוריה, וזה קרה עוד ב־2012, כשהוציאה מתחת ידיה את "וואג'דה", חלוץ הסרטים שהופקו אי־פעם במולדתה הסעודית. ראשוניותו של “וואג'דה" סייעה לו לפני כעשור בכיבוש מסכי הקולנוע ברחבי העולם המערבי. שהרי אין לזלזל בהישג פמיניסטי שכזה. בוודאי שלא במדינה המתקשה מאוד באיות המושג הזה
מאז ההישג של "וואג'דה" הספיקה אל־מנסור להתקין לבד עוד שני סרטים ארוכים, שעלילתם נטועה היטב בעומק התרבות המערבית. בולט במיוחד היה סרטה “מרי שלי" (2017, בכיכובה של אל פנינג האמריקאית), שגולל את סיפור חייה של הסופרת האנגלייה בת המאה ה־19, שנישאה למשורר פרסי שלי, ומוכרת בזכות חלוציותה בתחום כתיבת ספרי האימה. "פרנקנשטיין", שאותו פרסמה בשנת 1818, היטיב להתמודד עם סוגיות של בריאה, קריאת תיגר על הנצרות, וכמובן קבלת החריג על ידי סביבתו האנושית.
אל־מנסור, שנולדה ובגרה בערב הסעודית, למדה במוסדות חינוך באנגליה ואוסטרליה, נישאה לדיפלומט אמריקאי וחיה כיום בקליפורניה. לשם הפקת "וואג'דה", סרט הביכורים שלה, היא שבה למולדתה, ביחד עם צוות צילום גרמני, ושם ביימה אותו, תוך שנאלצה להתמודד עם קשיים חברתיים, ועם תפיסת עולם שרואה בעין עוינת סיטואציה שבה אישה מורידה הוראות על גברים המתרוצצים סביבה.
ואותו הדבר ב"המועמדת המושלמת", שנעשה ב־ 2019. זירת ההתרחשות, כמו ב"וואג'דה", היא בסביבות עיר הבירה ריאד, וגם הפעם הצוות שסבב את אל־מנסור היה בעיקר גרמני. מבחינה רעיונית, "המועמדת המושלמת" הוא מעין המשך של "וואג'דה", שהעמיד במרכזו ילדה מרדנית בת 10, שאינה מוכנה לקבל עליה את עול הפסיביות הנשית המובנית בחברה הסעודית, ומתעקשת להצטיין דווקא במרוצי אופניים. בסרט החדש המרדנית (בגילום השחקנית מילה אל־זהרני) היא כבר בת עשרים ומשהו, שמה מרים (MARYAM), והיא רופאה העובדת במרפאה קהילתית שממוקמת בעיר פרבר הסמוכה לריאד.
מתברר שמשטרם של סלמן ובנו מוחמד מוכן לסבול אפילו שאפתנות של אישה, הרותמת את עצמה לריצה אל מועצת העיר. ומעשה שהיה כך היה: מרים ממהרת לשדה התעופה על מנת לתפוס טיסה לדובאי, שם אמור להיערך כנס רופאים בינלאומי, שההשתתפות בו חשובה לקידומה המקצועי. אלא מה? בהגיעה לדלפק העלייה למטוס מתברר כי פג תוקפו של האישור השנתי לנסיעות לחו"ל, שעליו חתם אביה של הרופאה. והאב, מה לעשות, בדיוק נמצא מחוץ לעיר, ואין בסביבה שום סמכות גברית שתאשר לאישה בגירה, בעלת תואר דוקטור, לצאת לעיר זרה.
מתברר שמרפאה קהילתית לחוד, ודרך המובילה אליה לחוד. אין כביש הקושר בין בתי העיר אל המרפאה שבה מועסקת מרים. הכול מסביב שורץ שלוליות ובוץ טובעני. לכן נמנעת מחלק מהחולים הגישה לקבלת עזרה רפואית. מרים, המועמדת הטרייה למועצת העיר, יוצקת את תשתית הקמפיין שלה סביב ההכרח לסלול דרך מתבקשת מאליה זו.
אבל לא על כבישים ומהמורות בוץ מדברת העלילה המטפורית של "המועמדת המושלמת", אלא על אב ואם הנעדרים מחייה של המועמדת המוניציפלית. אבי המשפחה, שדווקא בחודש הרמדאן חמק מהבית, הוא נגן עוד שמצוי בסיבוב הופעות ברחבי הממלכה. מצד אחד הוא נותר השולט, ולראיה היעדר חתימת ידו שמונע מבתו הדוקטורית את תענוגות הטיסה. מהעבר האחר, הוא נעדר מזירת הסקנדל כאשר מרים בעיצומו של קמפיין בחירות, שאותו היא בוחרת לערוך באמצעות הופעה בטלוויזיה. בלי רעלה, ותוך שימוש במילים בוטות כנגד הממסד הגברי.
לא רק האב הוא נעדר־נוכח בחיי בתו, אלא גם אם המשפחה, שהלכה לעולמה רגע לפני שמתחילה עלילת הסרט. האם המנוחה הייתה דמות שנויה במחלוקת לאורך חייה הקצרים. זאת משום שהייתה זמרת חתונות, והרי הכלל של “קול באישה ערווה" אינו אקסקלוסיבי ליהדות החרדית. הנידוי החברתי שממנו סבלה האם הוא שהניע את מרים להתרומם בהשכלתה עד מעבר לרף הדוקטורט. אבל אנחנו כאן הרי מדשדשים בביצה פסיכולוגית, ולכן מובן לכל צופה כי עד שמרים לא תעשה תיקון לזיכרון האם, לא תשרה השלווה על גיבורי העלילה. ודי בכך כדי לחשוף שמץ ספוילר לגבי דקות הסיום של הסרט.
התרעות פיקוד העורף