"אני פועל מתוך אמת", אומר על עצמו השחקן יגאל עדיקא. “אם אין בי אמת – המשחק שלי מזויף. אם אני לא מצליח להעביר אותי במשחק – אז אני לא אשחק טוב. קשה לי מאוד לזייף. לפעמים אני נתקע בטקסטים ובמקומות שאני לא מזדהה איתם וקשה לי. כשיש דבר אמיתי, כל כולי שם".
עדיקא מצא מבחינתו אמת בהצגה החדשה “ברלין", מבית התיאטרון העברי, מאת המחזאי אילן חצור, שבה הוא מככב בימים אלה לצד גילה אלמגור, לואי נופי, קרן צור, ניר כנען ואברהם הורוביץ. במרכז ההצגה סיפורה של תקומה, ניצולת שואה שמגלה שבתה, אם חד־הורית המתגוררת בברלין עם בנה ובן זוגה הערבי, עומדת לקבל אזרחות גרמנית.
אז היא, שנשבעה שרגלה לא תדרוך יותר על אדמת גרמניה, מוצאת עצמה טסה לברלין כדי להניא את בתה מלקבל את האזרחות ומגייסת לעזרתה את חברה נסים, פנסיונר עיראקי, שאותו מגלם עדיקא. “ההצגה הזו היא סוג של ספין־אוף להצגה קודמת ששיחקתי בה בשם ‘סבוטאז’, גם מאת אילן חצור", אומר עדיקא.
“זו הצגה שנייה מתוך טרילוגיה שעוסקת ביחסים בין בני אדם, בלהכיל את האחר, את השונה, להבין, לשכוח, לסלוח ולאהוב. להבין שצריך להכיל ולאהוב אחד את השני. בהצגה הזו באה לידי ביטוי מערכת יחסים בין אנשים מגוונים של החברה, כשבסופו של דבר האהבה מנצחת. זה המסר. ההצגה מתארת את המיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. הדמות של הערבי, למשל, מקבלת בהצגה מחיאות כפיים וזה הישג בעיניי. מתאהבים בו שם, והוא ממש לא ‘ערבי מחמד’. הבת שלי אמרה שהוא הדמות שהיא הכי אהבה במחזה".
זו הפעם השנייה שעדיקא משחק לצדה של גילה אלמגור: “בפעם הראשונה שיחקנו יחד בסרט של אסי דיין ‘הבשורה על פי אלוהים’ (2004). בתיאטרון אנחנו חברים טובים והיא פרטנרית מעולה, היא שחקנית של צוות, כל כך טובה, וכיף לשחק איתה. היא לא גונבת פוקוס, אלא היא מאוד שחקנית של להקה".
“תענוג לעבוד עם אריק לובצקי ומתי הררי, יוצרי הסדרה. זו סדרה שעשינו לפני יותר מ־25 שנה, ועד היום אנשים, שלא נולדו כשהסדרה יצאה, מדקלמים טקסטים ממנה". מאז הספיק עדיקא להיכנס לנעליהן של כמה דמויות בלתי נשכחות, בהן המאפיונר שימי אנג’ל בסדרה “הבורר", קוקו עובדיה בסדרה “שנות ה־80" ובסדרת ההמשך “שנות ה־90", ואביחי גרציאן בסדרה “קופה ראשית".
עשיית הסדרה “מלנומה אהובתי", שבהמשך שודרה גם כסרט, הייתה דרכו של עדיקא להתמודד עם פטירת אשתו מהמחלה. “יצאתי לברר מה קרה לי", הוא מתאר. "לא קלטתי את זה שיום אחד אני נמצא עם אורית ויום למחרת היא איננה. הכל קרה כל כך מהר. זו הייתה בורות ענקית של כולנו שלא הבנו שהשומות שהיו אצלה היו סרטניות. חמישה חודשים מאז שגילתה שהיא חלתה, היא נפטרה.
גם כשהרופאים אמרו לי שאין סיכוי ושהיא לא תחזיק מעמד, לא הבנתי את זה. לכן יצאתי למסע הזה. צילמנו בתל השומר בחדר שהיא הייתה מאושפזת בו. חזרתי ל’אזור הפשע’ כדי להתמודד עם זה".
בימים אלה, לצד ההצגה “ברלין", נמצא עדיקא בעיצומה של העבודה על העונות החדשות של הסדרות “מותק בול באמצע", “שנות ה־90" ו"קופה ראשית". "אני בעיקר מתמקד בעשייה ובהפקה הבאה", הוא אומר. “החלום שלי תמיד הוא הפרויקט הבא. אני לא מתעסק בסטטוס".
התרעות פיקוד העורף