זה עתה שוחרר הטיזר החדש של אולפני דיסני לגרסת הלייב אקשן של בת הים הקטנה שעתידה לצאת במאי 2023, והמעריצים לא מרוצים. שלל תכנים חדשים מבית דיסני ופיקסאר הוצגו בלילה שבין שישי לשבת בתערוכת D23 בקליפורניה. בין היתר הוצגה הצצה ראשונה לסרט "שלגיה" בכיכובה של גל גדות, ״הכל בראש״ והצצה ראשונה לסרט "בת הים הקטנה" שבו מככבת מליסה מקארתי בתור אורסולה, האלי ביילי בתור אריאל, וחוויאר בארדם כמלך טריטון.
כפי שניתן לראות בטיזר, דיסני שמרו על נאמנות לסרט המקורי המונפש מ-1989. אם זה מבחינת הסטורי בורד, נראות הלוקיישנים, הפסקול, הלבוש (זנב ירוק, חזיה סגולה) - עד שזה מגיע לדמות הראשית, הלא היא אריאל.
דיסני, שמנהיגה כבר כמה שנים מדיניות של דיוורסיטיות אתנית ברימייקים של הסרטים הקלאסים (שלגיה שמגולמת ע"י השחקנית הלטינית רייצ'ל זגלר, ג'יני מאלאדין שגולם ע"י וויל סמית), בחרה ללהק את הזמרת האפרו אמריקאית האלי ביילי, שחקנית צעירה ומבטיחה אך בבירור לא ג'ינג'ית עם עיניים כחולות או דומה בשום צורה שהיא לדמות האייקונית המונפשת מהסרט הקלאסי שכולנו גדלנו עליו.
בתגובות הרבות לטריילר ניתן לראות שכולן מתמקדות בדבר אחד בלבד: "אריאל לא נראית כמו אריאל". יש תחושה שבמקום בו דיסני מנסה לצאת פוליטיקלי קורקט ולחזק אוכלוסייה מוחלשת ע"י חיזוק הגיוון האתני, היא יוצרת את ההפך הגמור. אנטגוניזם לרימייקים, שלל תגובות גזעניות נגד השחקנית הראשית והתעסקות בליהוקים פוטנציאלים אחרים ומתאימים יותר. לא רק שדיסני מחטיאה את המטרה הכה חשובה של קבלת האחר היא יוצרת שליליות בקרב המעריצים, ביניהם גם לבנים וגם אפרו אמריקאים שטוענים שאריאל "being blackwashed".
המעריצים טוענים שמכיוון שדיסני עצלנים מדי כדי לחשוב על דמויות ראשיות חזקות ומעניינות שהן כהות עור, הם מעדיפים לקחת דמויות נוסטלגיות מבוססות ולשנות אותן. גם גרסת הלייב אקשן הקולנועית של פינוקיו, שעלתה בימים אלו לדיסני פלוס, מקבלת תגובות פושרות ביותר על ניסיון כושל לחקות את האווירה של הסרט הנוסטלגי והאוהב (וכן, טום הנקס כג'פטו הנגר לא הציל את הספינה הטובעת הזאת), ואולי הגיע הזמן שדיסני יפסיקו לספק לנו רימייקים ויתחילו להביא לנו סיפורים חדשים, אלוהים יודע שלא חסרים כאלו.
ואסיים בציטוט של הנס כריסטיאן אנדרסן מחבר הספר בת הים הקטנה: "בכל עולם הספרות אין ממלכה נטולת גבולות כאגדה. היא עולה מקברים קדומים עד ספרי המעשיות לפעוטות. היא כוללת בתוכה את שירת העם ואת שירת האמן. האגדה היא השירה כולה, ובעל המעשייה צריך שיהיה בכוחו לכלול בתוכה גם תוגה וגם שחוק, פשטות תמימה, אירוניה והומור".