סרטי אנימציה הם חלק אינטגרלי מהחיים שלנו מאז שהיינו ילדים קטנים ומנוזלים, אך הם לא היו תמיד כאלו שמחים, מטופשים וחסרי דאגות. הייתה תקופה ארוכה שסרטי אנימציה היו בעלי עומק ומשמעות, שלא נאמר מדכאים עד עפר ובקלות יכלו לגורם לנו לדמוע, לכעוס ועוד שלל רגשות שנתפסים כ״שליליים״ בעידן המודרני בו כולם הפכו בן לילה לפתיתי שלג עדינים.
בתקופה בה אנו חיים כיום, שהאינטראקציה האנושית בסכנת הכחדה, אנימציה הפכה למרצה ומתנחמדת, פרסומת אחת מושקעת ארוכה ויקרה שבסופה אנחנו לא יוצאים עם כלום, אולי חוץ מהיכולת להעסיק את הילדים ל-90 דקות לא ארוכות מספיק. אנחנו ילדי שנות התשעים זוכרים תקופה אחרת את עידן הסרטים המכונה ״הרנסאנס של דיסני״ בו לא התייחסו לילדים כמו לילדים, אלה למיני מבוגרים עם יכולת תפיסה ושיפוט שבקלות יכולו להתמודד עם שלל נושאים של ״גדולים״ כמו: מוות, בגידה, אחריות אישית, אלטרואיזם, חברות, אינטימיות ועוד ועוד.
בתור כאלו שהשתתפו בניסוי של צפייה אינטנסיבית בסרטי דיסני הקלאסיים אנחנו לא בטוחים שיצאנו מאה אחוז, כי בכל זאת אנחנו נושאים צלקות מצפייה רפטטיבית בשלל סצינות מכמירות לב שאפילו כמבוגרים גורמות לנו להתפרק לרסיסים, אבל זה בטוח חישל אותנו, אנחנו רוצים להאמין.
אז הנה לפניכם חמשת הסרטים הכי עצובים של דיסני שנוצרו איי פעם שאנחנו עדיין לא מאמינים שנתנו לנו לצפות בהם כילדים.
1. ״דמבו הפיל המעופף״
דמבו הוא סרט קורע לב על פילון קטן וחמוד עם אוזניים גדולות שנולד בקרקס נודד בפלורידה ומופרד מאמו באכזריות לאחר שזו ניסתה להגן עליו מלעג הצופים בקרקס.
משום מה הסצינה הזכורה והמרופררת ביותר היא ריקוד הפילים הורודים, הזייה אנימטיבית מטורללת עם מוזיקת ביזר פר אקסלנס. אך למעשה הסצינה בה הוא מחבק לאמו את החדק מבעד לכלוב הסורגים היא זו ששוברת לנו את הלב כל פעם מחדש. אם בא לכם להיות ממש ממש עצובים (לא שברור לנו למה) פשוט תצפו בסרט דמבו.
2.״במבי״
מה כבר אפשר להגיד על במבי? חוץ מאשר שהוא הסרט דיסני הקלאסי הכי עצוב שנוצר אי פעם. הסרט מבוסס על הספר ״במבי״ מאת המחבר האוסטרי פליקס זאלטן. כבר הבנו שוולט דיסני אהב להרוג את ההורים של הדמויות הראשיות ולא נכנס ללמה, רק נציין שזה מזעזע אותנו עד לעמקי נשמתנו.
מי מאיתנו שצפה בבמבי בקולנוע יכול לאשר שזה היה סרט קשה לצפייה בצורה יוצאת מגדר הרגיל. בעיקר בזכות או בגלל סצינת הירייה ביער כשהבנו שאמא של במבי נורתה ע״י ציידים וגם כמובן המשפט הכי שובר לב שאי פעם נשמע על מסכי הקולנוע ״אמא שלך לא תחזור לעולם״ עד היום לא התאוששו לגמרי מהסרט הזה.
3. ״מלך האריות״
מלך האריות או הגרסה המונפשת להמלט הוא כנראה אחד הסרטים הפופולריים ביותר של דיסני, עם מרצ׳נדייז מפה עד הודעה חדשה, מיוזיקל, אדפטצית לייב אקשן מיותרת, שלל סרטי המשך ועוד ועוד.
זה לא אומר שהסרט הזה לא גמר אותנו נפשית בכל פעם שהוקרנה הסצנה בה סימבה הקטן מנסה להעיר את אבא שלו שנהרג. והנה פעם נוספת הרגו לנו את ההורים של הדמות הראשית וגמרו לנו את היכולת לחייך.
4.״הגיבן מנוטרדאם״
הסרט מבוסס על רומן מאת ויקטור הוגו ונחשב לאחד מסרטיהם האפלים ביותר של אולפני דיסני. בין היתר עקב השיר ״אש הגיהנום״ אותו שר השופט ״קלוד פרולו״ אשר בתוכן השיר מופיעות המילים: גיהנום, השמדה, הדת הקתולית, השטן, תאווה וחטא. בגדול סיפור מזעזע על תינוק מעוות שאמו נרצחה (דיסני קלאסי) וגדל לבדו מבודד מעולם החיצון בכנסיית נוטרדאם כמפעיל הפעמונים.
סרט קשה ועצוב שהותיר בנו צלקות עמוקות עד עצם היום הזה.
5. ״השועל והכלבלב״
העלילה מתארת את סיפור חברותם של קופר הכלבלב וטוד השועל. חברות שעומדת למבחן כאשר קופר הופך לכלב ציד. העלילה מבוססת על ספר בעל אותו השם מאת דניאל פ. מניקס. הסיפור מתחיל במרדף אחרי שועלה שמחזיקה בפיה את טוד, גור השועלים שלה. היא בורחת מצייד וכלב שמנסים לצוד אותה והיא שומרת בכל כוחה על הגור ומסתירה אותו בתוך הדשא, מנסה לברוח אבל בסופו של דבר היא נהרגת מירייה.
אחד הרגעים העצובים בסרטי דיסני היא הסצינה בה האלמנה טוויד לוקחת את טוד השועל המתוק ומשאירה אותו לבד ביער, בכי מובטח.