עמר, בן 45, התגלה בגיל 15 על ידי המפיק המוזיקלי שמוליק נויפלד בלהקה שפעלה במתנ”ס בשכונת מגוריו, נווה עופר (תל כביר), בדרום תל אביב. בעקבות אחיו הבכור, אריק, מתופף חובב, עמר נהה אז אחר להקות רוק דוגמת “הדלתות”, “ג’נסיס” ו”לד זפלין”, “הכי רחוק שאפשר היה מהמוזיקה המזרחית שמסביב”, הוא אומר. “שמוליק היה זה שאבחן את הפוטנציאל שלי וידע לקחת אותו קדימה עד שהגענו לאלבום ‘באושר ובעוני’”.
נויפלד לקח לידיים את הצעיר גבה הקומה (1.87 מ’) וחובב הכדורגל, שלא סיים תיכון ופסח על השירות הצבאי, ויחד עם הפזמונאי מאיר גולדברג - יצרו את השיר “באושר ובעוני”. “גולדברג, בן אדם עם אינסטינקטים מאוד טובים, הביא לי את שני הבתים הראשונים של השיר לאחר שביקר אצלי וראה את השקיעה בין הגגות עם דודי השמש”, מספר עמר. “המילים שלו הדליקו אותי, פתחו לי את הראש לכיוונים חדשים וגרמו לי להמשיך בטבעיות את הכתיבה שלו לכיוון של מחאה חברתית”.
“כך זה היה”, מאשר גולדברג. “זיהיתי את שי כבחור עם המון פוטנציאל ובעל יכולת שירה נדירה, שהיה חדור ברצון עז לעשות את המוזיקה שלו. פרט ללחן הנהדר שהוא הלחין ל’באושר ובעוני’, אהבתי את מילות שני בתי ההמשך שהוא הביא, במיוחד עם השורה על ‘הגורל מכתוב’”.
בהמשך החל עמר ללמוד בבית הספר רימון, אך לא השלים את לימודיו. “קרה מה שקורה כשמנסים להכניס אותי לאיזושהי מסגרת בעוד שאני רציתי לשמור על הראשוניות ועל המקוריות של המוזיקה שלי”, הוא מספר.
קיר מוות
במרוצת השנים עסק עמר, בין השאר, בייבוא נעליים וגם בגדים. כיום הוא עוסק בהפצת ספרי קודש, לאחר שחזר בתשובה: “בשיא הרעש של ‘באושר ובעוני’, כשהייתי צריך קצת שקט, התארחתי בצפת אצל חבר, מהחוזרים בתשובה של חב”ד, שם עברתי תהליך מאוד עוצמתי שבו יכולתי לאזן את הנפש והתחלתי להניח תפילין. גם נפילת מגדלי התאומים בניו יורק השפיעה עליי חזק מאוד, כשהרגשתי שבעולם מתרחש משהו עצום יותר מהכל. כיום אני לא מרגיש מחויבות לסממנים חיצוניים, המתקשרים לחזרה בתשובה. יותר חשובים הפנימיות של האדם והלב שלו. כיפה אפשר לקנות בסופר וזקן ניתן להסיר במכונת גילוח. לא צריך תחפושות בשביל להאמין. אם אני עם כיפה על הראש, הרי זה מתוך כבוד לבורא עולם”.
בשלהי 2012 ניסה לחזור לעניינים באודישנים לתוכנית “דה וויס”, אך המנטורים לא הסתובבו אליו.
כעבור שלוש שנים הוציא ברוח דרכו האמונית הנוכחית את השיר “מכתם לדוד” מתהילים. “במקום לממש חוזה לגבי הוצאת ארבעה אלבומים, דנה, אשתי, ואני הבאנו לעולם ארבעה ילדים, שכל אחד מהם הוא אלבום בפני עצמו”, הוא אומר.
בעודנו נפרדים לשלום, מבקש עמר לומר דבר אחרון: “גם כשיצא ‘באושר ובעוני’ היו פיגועים ומבצעים של צה”ל, אבל לא הייתה מלחמה בינינו, כפי שיש היום. את זה, עם השנאה התהומית שאליה הידרדרנו, חייבים להפסיק מיד. זה ממש לא מתאים לנו, עם ישראל”.
התרעות פיקוד העורף