גם בכפר-בלום, שם מתקיים הפסטיבל, סוגר סלוחין זו השנה השנייה ברציפות מעגל, לאחר שבילדותו היה מגיע לשם לא אחת עם אביו, נגן הטרומבון בני סלוחין. "יש לי מאז זכרונות נפלאים", הוא אומר. "כנגן מאוד צעיר, שעוד לא ידע מה לעשות עם החיים שלו, מאוד התלהבתי ממה ששמעתי וראיתי שם, בפרט מהמפגשים עם ילדי מוזיקאים אחרים שניגנו בפסטיבל הזה. כמי שהקריירה שלו לא בדיוק בארץ, היה לי ממש כיף להיפגש ולנגן עם נגנים שלא הכרתי".
נראה שהפעם אתה בא לעבוד בפסטיבל, לא רק בשביל כיף.
"אכן, עפרה יצחקי, שאותה פגשתי לראשונה בלימודיי בג'וליארד, שילבה אותי בנגינה של יצירות מאת מגוון מלחינים, מבאך עד מנדלסון, ברליוז ודביסי, לצד יצירות של מלחינים ישראלים, כמו איל באט והילה בן-קנז, שלא הכרתי עד כה".
סלוחין, 44, בעל השורשים הפולניים-ליטאיים, נולד בפריז, לשם הביאה המוזיקה את אביו, הטרומבוניסט הצבר. חיים ליפסקי, סבו עם הכינור בשואה, היה מצד אמו, שפרה, כנרת שממשיכה במפעלה החינוכי של נעה בלאס. לאחר לימודיו בקונסרבטוריון ב"עיר האורות", הוא יצא לארה"ב, שם היה באוניברסיטת אינדיאנה תלמידה של הכנרת מרים פריד. לאחר שובו מארה"ב, שם הוא למד כאמור גם בג'וליארד, הוא היה במשך כמעט עשור חבר ברביעיית המיתרים "דיוטימה". עוד בחייו של סבו הוא העלה בפריז מופע, שבו הביא לבמה את סיפורו בשואה של זה. כעת, הוא מנגן מוזיקה מהתקופה הרומנטית במסגרת שלישיית הפסנתר "טליסמה".
אשתו היא במאית ולהם שלושה ילדים, בני שנתיים עד שש, שכבר מגלים עניין במוזיקה. "זה משמח אותי, אבל אני משתדל שלא לדחוף אותם לכיוון ומצפה שזה יבוא מהם עם בחירה אמיתית מצידם", הוא סח.
התרעות פיקוד העורף