אם יש דבר שגורם, בימים קודרים אלה, אושר מזוקק למוסיקאי ולזמר שלמה יידוב - זה כדורגל. אחרי הכל המוסיקאי שחולם בספרדית ואחראי לכמה מהקלאסיקות במוסיקה הישראלית, הוא ארגנטינאי במוצאו.
"במונידאל האחרון, כשנבחרת ארגנטינה הביסה את צרפת ולקחה את גביע העולם בכדורגל, הבית רעד משמחה. לנכדים שלי, שבדרך כלל לא צופים בטלוויזיה, זה בטח נראה מופרע ומוזר שסבא מתלהב ככה מול הטלוויזיה. אבל כשאני רואה את השחקנים עם חולצות התכלת לבן, ושומע את שמותיהם, עובר בי משהו שלא דומה לשום דבר אחר ואני נהיה רגשן ומתלהב בלי תקנה", אומר יידוב.
בשנה הבאה יציין שלמה יידוב שישים שנים מאז הפליגה משפחת יידוב מארגנטינה ועגנה בירושלים. "אני ישראלי שנולד בארגנטינה. אבל מה שספגתי בילדותי בבואנוס איירס טבוע בי, אלה דברים בלתי נשלטים".
כאן בשכונת קרית היובל הירושלמית כתב הנער שלמה בן ה-13 את שיר הגעגועים לחברתו שנותרה בארגנטינה COMO LA LUNA (כמו הירח), שזכה למילותיו הלוהטות של מאיר אריאל ולימים נודע כ"ערב כחול עמוק" בביצועה של ריטה.
"מאז 1964 שנת העליה לישראל, אני לא זוכר דבר כזה בארץ. אנחנו חיים בפרק דרמטי בהיסטוריה שלנו, וזה משפיע על מצב הרוח. אני לא מכיר מישהו שהמצב הנוכחי לא משפיע עליו. כן, אני הולך להפגנות בקפלן. אבל אם בעבר חייתי ימים שלמים מבלי להיות מעודכן בחדשות, בזמן האחרון נהייתי פריק של תוכניות אקטואליה", הוא מגלה.
ולא רק המצב הפוליטי משפטיף חברתי כלכלי ובטחוני מדיר את מנוחתו. "השנתיים האחרונות היו קטלניות. יותר מדי אנשים נעלמים ומתים. רבים מהם ממעגל הגיל שקרוב אלי, אנשים יקרים, אהובים ומוכשרים בהם יצחק קלפטר, יהונתן גפן ואחרים. מצד שני אי אפשר לחיות כל הזמן עם מחשבות על מוות. לכן אני משתדל להדחיק אותן כמה שיותר עמוק, ומתפקד כרגיל. אבל בכל זאת זה מנקר".
האם המוסיקה עוזרת להרחיק את המחשבות הטורדניות?
"בדרך כלל, כמוסיקאי אני רגיל לעשות סוויץ', לנתק את עצמי ולהיכנס לפלנטה אחרת של היצירה. היום נעשה קשה יותר להפעיל את הסוויץ'".
לאחרונה סיים שלמה יידוב עבודה על אלבום חדש ואולם, בירור על הקורה בתעשייה, הבהיר לו שהמצב עגום מאד. לפני כמה חודשים הוא שחרר מהאלבום סינגל ראשון "דלתות בחשיכה" למילים של רחל שפירא ש"זכה להיענות מפתיעה לרעה" כדבריו. מכיוון שכך החליט להמתין עם הוצאתו לפי שעה.
"אנשים מוכשרים מאד שהוכיחו את עצמם והשתבחו עם השנים, מגלים שהמוסיקה שלהם מפסיקה לחדור דרך הפילטרים של התקשורת והעורכים המוסיקליים. פה ושם יש פינות השמעה כדי לצאת ידי חובה. המוסיקה של הצעירים מועדפת על הציבור הישראלי. היום הכל מכוון לתכלס' ולכסף. החלום הכי גדול של אנשים צעירים זה להיות עשירים, להקים ערוץ יו טיוב, להתפרסם ולעשות כסף. וזה בסדר. אני כנראה לא שייך לז'אנר הזה. כשהיינו צעירים השאיפות שלנו היו קשורות לעולם שיש בו יופי, וחלומות של יצירה וסקרנות".
אתה מתכוון לנועה קירל?
"נועה קירל היא בחורה מוכשרת. בעיקר יש לה מוטיבציה מאד גדולה והיא ממושמעת לצוות שעוטף ומוביל אותה. אני מפרגן לה ולהצלחה שלה. במוסיקה שעושים היום אני מזהה חיבור של שתי הברות אותן מקליטים ומריצים ברצף בליווי תופים ממכונת תופים ועוד זנב מנגינה קטן וחמישה מפיקים עובדים עליו".
בטח סיפר לך, שנות השבעים חלפו עברו.
"בדור של שנות ה-70' היו יוצרים ומוסיקאים שהיה כבוד להתחרות בהם. כל מי שהוציא משהו לרדיו היתה לו טביעת יד מיוחדת. מי למשל? מי לא! מתי כספי, שלמה גרוניך, שם טוב לוי, יוני רכטר, אבנר קנר ועוד. היתה אז תחרות יפה, לא גסה. אנשים ניסו לספוג זה מזה דברים שאהבו. היה דור טוב ומשובח בשנות ה-'70. אבל כמו שאומרים דור הולך ודור בא".
שלמה יידוב ששיריו ולחניו צרובים על פס הקול הרגיש של חיינו עם "ימים לבנים", "שיר בין ערביים", "גבנו לברושים", "חלק ממני" "ילדי הירח", "חולם בספרדית" ורבים נוספים היה חבר בהרכבים מכוננים של המוסיקה הישראלית כמו "צליל מכוון" ו"קצת אחרת".
בשנת 2010 הוא הוציא אלבום אינסטרומנטלי "מתוך השקט" הכולל 12 קטעים מוסיקליים שהוא הלחין ומבצע בנגינת גיטרה כשאיתו אלי מגן על הקונטרבס, גם עם שם טוב לוי על חליל צד, רוני עברין כלי הקשה ועמיחי שלו בנד וניאון. "את הרעיון לדואו של גיטרה וקונטרבס 'גנבתי' מפט מתיני וצ'ארלי היידן באלבום 'מיזורי סקיי', ששמעתי אין ספור פעמים" הוא מגלה.
את האלבום האינסטרומנטלי, יידוב אזר אומץ והוציא 13 שנים לאחר הטראומה של כישלון האלבום שקדם לו, "פרטים קטנים" מ-1997. "בעקבות הטראומה התחלתי לחפש את עצמי במנגינות. את המילים לקחתי לרוב מכותבים אחרים שאהבתי את כתיבתם. לכן בחרתי באופציה של הנגינה שהיתה גם בבחינת הגשמת חלום להוציא אלבום אינסטרומנטלי שלם, הגם שבכל התקליטים שלי לצד השירים היו תמיד גם קטעים אינסטרומנטליים".
השיחה עם שלמה יידוב מתקיימת לקראת פסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון, הנערך זו השנה ה-38 ותחת הכותרת "חלום ליל קיץ" ב-2-8 ביולי בכפר בלום. ביום שישי 7 ביולי (21:30) יתקיים בבית העם בכפר בלום, קונצרט מיוחד "לילות לבנים" של שלמה יידוב ביחד עם פסנתרנית הג'אז ענת פורט, מופע לגיטרה ופסנתר, בליווי של גלעד הראל, קלרינט ועדי טל, צ'לו.
"בתקופה בה הוצאתי את האלבום האינסטרומנטלי היה לי מפגש מוסיקלי מעניין ומבטיח עם פסנתרנית הג'אז ענת פורט, אבל החיבור על במה לא קרה מיד. ב-2019 עבדנו לקראת הופעה בפסטיבל הפסנתר ומאז אנחנו מופיעים לסירוגין במקומות שונים", אומר יידוב.
"בפסטיבל המוסיקה בכפר בלום נבצע קטעים אינסטרומנטליים שלה ושלי חצי חצי, כמו גם שירים ייחודיים בהם 'אני השר' למילותיו של שלמה אבן גבירול, "אלפונסינה והים" שבמקור הוא שיר של מרסדס סוסה שהכרתי והתארחתי בהופעות שלה. או "כמו אדם" מאת נתן זך ועוד. מענג מאד לעבוד עם ענת פורט, להיות עטוף בצלילי הפסנתר שלה".
על החיבור שלו לג'אז שחדר אט אט למוסיקה שלו מספר יידוב: "הייתי בעניין של רוק, ואז רוק ג'אז עם השפעות של פרנק זאפה ואחרים".
בהמשך הוא קיבל מלגות ללימוד מוסיקה קלאסית וגיטרה קלאסית וג'אז אצל אגון קרטן, שגידל דור שלם של מוסיקאים, בהם מיקי גבריאלוב, יצחק קלפטר ואחרים. אחר כך הוא נסע ללימודי מלגה בברקלי בבוסטון ובניו יורק. "בארה"ב למדתי את יסודות הג'אז ואימצתי לעצמי חלק מהם. כשחזרתי לארץ התחלתי לכתוב באופן שונה. למשל ב"עכשיו הזמן" יש רוק, ג'אז ופאנק. וגם שיר סווינג אחד 'שיר בארים'. הבנתי די מהר שהחלק החשוב בג'אז הוא האלתור סביבו. רק מעט אנשים יודעים לספר סיפור דרך הג'אז".
שלמה יידוב, 72 במקור יֶדְוַבּ, Yedwab נולד בבואנוס איירס. הוריו העניקו לו שלושה שמות של מלכים שאול דוד שלמה "אבל בבית קראו לי שלויימה". בצבא שירת בלהקת גייסות השיריון שהתפצלה לצוותי הווי, כאן פגש את יצחק קלפטר, מוני מושונוב ושלמה גרוניך. "אני לא רוצה לדבר על גרוניך. הוא מתמודד עם הגיל, הבריאות ותוצאות הקורונה".
הוא נשוי לאליענה יידוב, שותפה בחנות הספרים ובית קפה "תולעת ספרים" בכיכר רבין והם הורים לשני ילדים וסבים לשלושה נכדים. "יש סבים פעילים ממני. הבן שלי יונתן גר מתחתי, אז אני פוגש את הנכדים בכל יום. עם הנכד השלישי, בנה של בתי שירה, אנחנו מדברים בטלפון והולכים ביחד לים".
אפרופו ים. יידוב מתחיל את היום בחוף מציצים, עם חצי שעת שחיה. חזה וגב, אם חשוב לכם הסגנון. "הים הוא אחד הדברים הנפלאים שאני מכיר. שחיה בבוקר משפיעה על כל היום. אריק איינשטיין בקול החם והכובש שלו אמר בסרט שעשה עליו שיסל: 'בן אדם שמגיע לגיל שבעים, הולך פארש'. וזה נכון. אני מתגעגע לנעורים, במיוחד כשאני רואה את הנעורים אצל אחרים. הם מבולבלים, אבל הם כל כך יפים. אז אני משתדל להילחם בתלאות הגיל ומפעיל את עצמי. לאחרונה אני פחות קרינבור, אוכל מזון לייט. לא טבעוני, עד לשם עוד לא הגעתי. בכל זאת את מדברת עם ארגנטינאי".
זיכרון שאתה נושא מהקריירה שלך?
"אני זוכר את הרגע החזק בו הלחנתי את 'ימים לבנים'. הייתי אחרי השחרור מהצבא והגעתי לפסח לבית ההורים בירושלים. נכנסתי לחדר הנעורים שלי הנחתי למולי את הטקסט של לאה גולדברג וכעבור עשר דקות עם הגיטרה הלחן היה מוכן, למעט תיקונים קטנים. אחר כך, לאחר עיבוד השיר כשהרמתי את הידיים מול הנגנים המבצעים, הורגש מעין רטט משגע באולפן. השיר שעד אז היה על הנייר, קיבל פתאום חיים. זה היה חלום שהתגשם".