פרידה כואבת, שיברון לב, החשש לצאת ממערכת יחסים לא טובה, האומץ ללכת לטיפול זוגי, הפחד המלווה התחלה חדשה, מציאת אהבה, ההתמסרות לה והתקווה שנלווית לה – אלו הנושאים שעליהם שרה שירה גבריאלוב באלבומה החדש “#רקאומרת", המגולל בחלקו סיפור אישי ונע בין הרגעים הטובים לרגעים הקשוחים שבחיים. “זהו שם האלבום כי אני רק אומרת את מה שאני מרגישה, גם בסרטונים שאני מעלה לאינסטגרם בלייב, וגם בשירים, לכן הרגשתי שזה בדיוק האלבום וזו בדיוק אני, לומר את מה שעל לבי", היא מסבירה.
כששומעים את האלבום החדש, שרובו עוסק בכאב ובדמע, קשה שלא להשליך על חייה הפרטיים ועל רכבת ההרים שעברה בשנים שחלפו מאז אלבומה הקודם: נישואים, גירושים, חזרה לארץ, קורונה ונישואים שניים. זה הדבר הראשון שאמרתי לה בשיחה, והיא, בחיוך, לא שללה סברה זו אך גם דייקה: “כשיוצאים מנישואים ונכנסים ליחסים בריאים יותר אז סופגים תובנות. כשמגיעים לשנות ה־30 חווים משברים חדשים וצוברים חוויות, חרדות ושאלות שצפות תמיד. השירים באלבום הם שירים שכתבתי על עצמי וגם בהשראת שיחות עם חברות על מה שהן עברו, שירים שנועדו לחזק את הכוח הנשי שבנו, ולדעת שזה בסדר לקום וללכת ממערכת יחסים גם אם החברה תסתכל על זה קצת עקום. לפעמים זה לא טוב ואסור לפחד לקום וללכת, ולדעת שהכל בסדר. כל בחורה צריכה לדעת מה היא שווה ומה היא מחפשת. הרבה זוגות הולכים בשנים האחרונות לטיפול זוגי ובשיר ‘מאמי’ אני גם מדברת על הדבר הזה".
ביצירת השירים, מלבד גבריאלוב, נוטלים חלק שמות כמו אלון עדר, קובי מנדלבאום (“קוקי לבנה"), אופיר יוגב (אופירי) שגם אמון על ההפקה המוזיקלית של מרבית האלבום ואפילו השחקן־מוזיקאי עוז זהבי, שמבצע עם גבריאלוב את הדואט “מי אתה". “לפני כשנה עוז זהבי בחר פלייליסט של שעה ברדיו ואחד השירים שהוא בחר היה ‘בואי לא נריב על שטויות’ שיצרתי עם אסף שנהב, וזה נורא החמיא לי. שלחתי לו הודעת תודה באינסטגרם, הוא חזר אליי ומשם נוצר החיבור", היא מספרת. “זה היה ממש מרגש שהוא אהב כל כך את השיר ומיד קבענו להיפגש באולפן. עוז מנגן על המון כלים והוא כישרון מוזיקלי אדיר, ויצרנו את השיר הזה. מאז הפכנו לחברים טובים".
באלבום הזה את נוגעת יותר בפופ, בעוד שבעבר נטית יותר לכיוון הפולק־רוק. זה קו חדש?
“כשחזרתי לארץ אחרי כמה שנים בחו"ל הבנתי שהמוזיקה השתנתה פה מאוד, והתחלתי לשמוע הרבה מוזיקה ישראלית כדי להבין את השינוי הזה. בתחילת הדרך הייתי יותר בכיוון מוזיקלי של גוספל, וכשנסעתי ללונדון שיניתי כיוון לרוק אנגלי עם נגיעות פופ ובהמשך עברתי לארצות הברית וספגתי המון מהתרבות האמריקאית שם, וצברתי ביטחון לגבי מי שאני ומה שאני מביאה לצלחת והייחודיות שלי. פעם הרגשתי שאני צריכה להתנצל על השוני המוזיקלי שלי והיום אני חושבת שזה נורא פתוח ואני לא צריכה להתנצל. העולם השתנה ואני משתדלת להתאים את עצמי יחד איתו".
מאז 2011 לא הוצאת אלבום, כשלאורך התקופה הוצאת לא מעט סינגלים. מה גרם לך לחזור לפורמט של אלבום?
“אני אוהבת את זה מאוד כי זה מספר את הסיפור. גדלתי על דיסקים וקלטות, ואני זוכרת את עצמי שומעת את כל האלבום של רדיוהד או של אביב גפן, שומעת את הסיפור ומקשיבה לאמן, לאמירה שלו, לכאבים שלו, להצלחות ולכישלונות שלו. אתה מטייל בתוך המחשבות של האמן ובעיניי זה מקסים. אני כל כך שמחה שזה חזר כי לשחרר להיטים כל הזמן לא תמיד מספר את הסיפור. היה לי חשוב לפתוח את הראש שלי ולספר את הסיפור שלי".
האלבום כולו בעברית למעט שיר אחד באנגלית, “When We Dance". יש לך עוד פנטזיה על חו"ל?
“הייתי כבר בחו"ל ואני לא מכוונת לשם, אני כאן בכדי להישאר. גילוי נאות, את השיר הזה כתבתי בשנים הראשונות שלי פה בארץ בשביל עדן אלנה שנבחרה לייצג אותנו באירוויזיון ושלחתי אותו, אך בסוף, כמו שאתה יודע, הוא לא נבחר, אבל כל כך אהבתי אותו שהחלטתי להקליט אותו".
הקשבתי ללב
גבריאלוב (34), בתם של המוזיקאי מיקי גבריאלוב והאמנית מיכל גבריאלוב, נולדה בבית שהאמנות, המוזיקה והתרבות היו מנת חלקו. עוד בהיותה בת 3 וחצי כתבה עליה אמה את אחד מלהיטיו הגדולים של אביה, “בטיילת", שביצעה גם ילדת הפלא מוג’דה. בגיל 6 החלה גבריאלוב ללמוד נגינה בפסנתר ובהמשך למדה לנגן גם בגיטרה ובכלי הקשה. “כילדה ראיתי בבית המון אנשים שרק בדיעבד הבנתי אילו אגדות הם ואז לא ייחסתי לזה חשיבות כי לא הבנתי את גודל המעמד", היא אומרת.
“כשיצחק (קלפטר) או אריק (איינשטיין) הגיעו, התייחסתי אליהם כמו לחברים של אבא. רק אחרי שנים הבנתי איזו זכות זו הייתה. לקח לי זמן להבין שאבא שלי מפורסם. לא הבנתי שכולם אוהבים אותו עד שפעם אחת כשהיינו בסופר ניגש אליו מישהו ואמר לו: ‘יואו, איך אני אוהב אותך’. אני זוכרת שהיה לאבא ספיישל בטלוויזיה והגיעו 'מוניקה סקס', מרגול, מאור כהן, מוקי, חמי (רודנר) ועוד והערצתי אותם. אמא שלי הייתה גם סוכנת אמנים אז גם אותה ביקרו המון ידוענים. בשלב מסוים הבנתי את גודל המעמד".
מה למדת מאביך ומה מאמך?
“מאמא שלי למדתי לנהל את כל הביזנס הזה של המוזיקה, לא להיפגע, לדעת להרים את הראש ואיך לייצר שיח בלי החשש מלקבל ‘לא’. להיות חדורת מטרה ולדחוף. מאבא כמובן למדתי להקשיב ללב שלך ולמה שאתה מרגיש שטוב. להיות עם האמת שלך. הוא לימד אותי להקשיב לסנטר של הלב".
ניסית להתנתק מהתווית של "הבת של"?
“לא, אף פעם זה לא הציק לי. אני מאוד אוהבת וגאה באבא שלי, ומאוד מעריכה ואוהבת את מה שהוא עושה. ברור שלפעמים זה קשה כי הציפייה ממך היא שתהיה מאוד טוב, ואם אתה לא עומד בציפיות זה בעייתי, אבל זה גם מאוד מדרבן לעמוד בהן. אני חושבת שאם אתה אמיתי עם עצמך ומספיק בטוח במה שאתה מייצר אתה תהיה בסדר. היום זו תקופה אחרת. יש עומס אמנים ונהיה כמעט בלתי אפשרי לפרוץ, בלי קשר לאם יש לך קרוב משפחה שהוא מפורסם, לכן אתה צריך להיות פשוט אתה ולעשות את הדרך שלך, להתמיד ולהאמין שזה אפשרי".
ב־2004, כשהייתה בת 14 וחצי, חתמה גבריאלוב עם חברת התקליטים NMC והוציאה לרדיו את סינגל הבכורה “נער ונערה" שכתבה והלחינה ומאוד הצליח. ב־2007, בטרם מלאו לה 18, חבקה אלבום ראשון (“שירה גבריאלוב") שאת כל שיריו כתבה והלחינה. השיר “הבוקר יאיר" מתוכו הפך ללהיט ענק והגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים של גלגלצ. באותה שנה החלה ללמוד ב"רימון" ויצאה לסיבוב הופעות ברחבי הארץ. “הייתי בשוק מההצלחה הזו, בעיקר מהתגובות ומהוויכוחים הפנימיים בחברה", היא אומרת. “בחברת התקליטים רצו להוציא שיר אחר מהתקליט ואני התעקשתי על ‘הבוקר יאיר’ כי הקשבתי ללב. הצלחתי לשכנע אותם ולשמחתי צדקתי".
עד כמה היו לך נעורים נורמליים? בכל זאת, פרסום בגיל העשרה הוא לא דבר קל.
“תגדיר ‘נורמלי’. בחרתי להישאר אותה שירה, החברות שלי מהנעורים הן חברות שלי היום, השתדלתי להיות Down To Earth, נשארתי באותו תיכון ותמיד חבריי ידעו שאפשר לדבר איתי, גם אם יש לי שיר שהוא בראש המצעדים. בסופו של דבר כולנו בני אדם".
ב־2008 החלה לעבוד בלונדון על אלבום בינלאומי עם מוזיקאים שעבדו עם קיילי מינוג, טרייסי צ’פמן ונורה ג’ונס, כשהסינגל הראשון מתוכו, Crazy, זינק לצמרת מצעד הפזמונים הישראלי. הסינגל השני, Don’t Just Walk On By, התברג במקומות הראשונים במצעדי הפזמונים בטורקיה, דנמרק ואלבניה. ב־2011 יצא האלבום “Vision Clear".
ב־2013 מצאה עצמה גבריאלוב מתמודדת בתוכנית הריאליטי “אמריקן איידול" בניו יורק, ועל אף שהודחה בשלב הקבוצות, היא מתארת את החוויה כבלתי נשכחת: “הדרך שלי התגלגלה לתוכנית מבלי שבכלל תכננתי, לא תיארתי לעצמי שאעבור משהו. קיבלתי מייל להגיע לאודישן, וחשבתי שאהיה שם לבד אבל אז ראיתי 50 אלף איש עומדים בתור, וזה היה ממש בתום לב. יכול להיות שאם הייתי מבינה במה זה כרוך לא הייתי הולכת, בטח ובטח כשאני לא צופה בתוכניות ריאליטי. זו הייתה חוויה מדהימה, אבל ריאליטי זה לא בשבילי".
כן, אבל ב־2019 חזרת על ה"טעות" והשתתפת ב"כוכב הבא לאירוויזיון", שבה לא הצלחת להתקבל לנבחרת.
“נכון, זה לא היה בשבילי. שלוש שנים בארץ רדפו אחריי מההפקה וחשבתי שזה נחמד לייצג את ישראל באירוויזיון, אבל זה לא בשבילי. אני חושבת שיש אנשים שתחרות היא בשבילם, אבל תחרות היא לא בשבילי".
אבל כל תעשיית המוזיקה היא תחרות.
“זו תחרות אחרת. לעמוד בארץ מול קולגות כמו שירי מימון, שהופעתי איתה, זה די מוזר. השופטים היו מקסימים אבל זה הרגיש לי תלוש ומוזר. בארצות הברית זה סיפור אחר כי להיכנס ולראות את השופטת מריה קארי, זה אחר".
את מרגישה שניצלת את המומנטום בארצות הברית, או שקצת התפספסת שם?
“ממש לא הרגשתי שפספסתי את המומנטום אלא התברגתי לתוך התעשייה האמריקאית. זה לא שנהייתי ביונסה אבל היה לי את המקום שלי ואת הקהל שהגיע להופעות שלי. זה מבחינתי גם פסגה. רציתי לעשות את המוזיקה שלי, בלי להתנצל ובלי שיכתיבו לי מה לעשות ואיך".
“השינויים השפיעו"
במהלך שהותה בניו יורק התחתנה גבריאלוב ב־2017 עם איש העסקים עופר מריאש. הזוג התגרש ב־2019, אחרי שגבריאלוב חזרה כבר לארץ. “חזרתי לארץ כי התגעגעתי להורים ולחברות שלי, וגם ההחלטה להיפרד חיזקה בי את הרצון לחזור", היא אומרת. “די מיציתי את החיים בחו"ל, ואומנם התגרשתי כשכבר הייתי בארץ, אבל זה היה בחיתוליו עוד לפני כן. זמן קצר אחרי זה באה הקורונה וכל ה’לבדנס’ הזה והשינויים השפיעו עליי כאדם וכיוצרת".
זמן קצר אחרי שובה לארץ הכירה את זיו אלקובי, לו נישאה ב־2022: “טסתי יחד עם חברות לחו"ל כדי לחגוג יום הולדת 30 של כולנו, ואיך שירדנו מהמטוס זיו וחבריו שכרו רכב באותה חברה שאנחנו שכרנו. בהמתנה לתכנון המסלול דיברנו, זיו הלך להביא לי מים, ביקש את מספר הטלפון שלי ומאז לא נפרדנו".
היו לך חששות להתחתן בשנית? הרי הכרת את זיו זמן קצר אחרי שהתגרשת.
“בטח, היו לי גם חששות מלהתחיל לצאת שוב. הפרידה הייתה מאוד טרייה, גם בלב וגם בראש, וחשבתי שאני צריכה עוד כמה חודשים להתאושש מהפרידה, אבל ארבעה חודשים אחרי הגירושים הגיע זיו והצ’ארם שלו כבש אותי. הוא בחר אותי מהפגישה הראשונה".
עם שובה לארץ התניעה גבריאלוב מחדש את הקריירה, הקליטה שירים חדשים (“שיר לערן", “פוקחת עיניים לראות", “בלה בלה בלה", “חתיכת משוגעת", “על הכל" ו"לך תחפש אותי בסיבוב") שייצגו את תהליך ההתבגרות שלה כיוצרת וכאדם, ועתה, כאמור, היא חובקת את האלבום שיושק במופע חגיגי וחדש במועדון ה"גריי" בתל אביב ב־15 באוגוסט (שעה 22:00). “אני יותר אוהבת להופיע מאשר להקליט", היא אומרת. “מה שנותן לי אנרגיות וכוח הוא הדינמיקה עם הקהל, ואני חושבת שבכדי להבין את האלבום הזה ואת חשיבותו, אני והקהל צריכים להרגיש זה את זה. על הבמה אני פורחת. במופע הקרוב יהיו גם כמה הפתעות גדולות מלבד ‘קוקי לבנה’, אורטגה, אסף שנהב ואבא שלי, שרק מי שיגיע ידע עליהן".
אם מדברים על אביך, הוא מאוד פעיל ברשתות ובהפגנות נגד הרפורמה המשפטית, מה את חושבת על המצב במדינה?
“כואב לי על המצב במדינה ועל השסע שיש פה בחברה הישראלית, מנהיגה בכביש ועד שיחות ברחוב. זה מאוד מצער אותי לראות זאת. אני חושבת שעם ישראל אמור להיות מאופיין באחדות, וכשהאחדות הזו נסדקת זה שובר לי את הלב. אנחנו צריכים למצוא את הערבות ההדדית, וזה לא משנה אם אתה ימני, שמאלני, חילוני או חרדי. אנחנו צריכים לחיות ביחד, לשמור את הדבר הזה, ולהעביר את זה לדור הבא. לא צריך לפסול אף אחד, בין שהוא תומך ובין שמתנגד לרפורמה או בעל דעה אחרת. כל אחד יכול להחזיק בדעה שלו וזה בסדר גמור, לא צריך לריב או לשנוא בגלל דעה מנוגדת".
ומה דעתך על אמנים שמביעים דעה בפומבי?
“אם למישהו יש משהו להגיד, שיגיד. הדעה של אמן לא שווה יותר מדעה של ירקן או של בעל מקצוע אחר. אם אתה מאמין במשהו – אתה יכול להגיד. אני חושבת שצריך ללמוד להכיל ולקבל כל דעה, גם אם היא מנוגדת. אמנים לא שונים מכל אדם אחר".
ומה לגבייך?
“אני אומרת את הדעות שלי כשאני מרגישה צורך וכשאני יודעת לעומק על מה אני מדברת. יש לי דעות משל עצמי, אבל לא אגיד אותן אם לא חקרתי לעומק את כל הצדדים. למשל, כן אחווה כל הזמן דעה למען הצלת בעלי חיים". ד