דווקא ברגעי מלחמה, כשעולם התרבות משותק כמעט לגמרי והאומנים מחו"ל נמנעים מלהגיע ארצה, יגיע השבוע לישראל האומן הבינלאומי הפורטוגלי מיגל ז'לוטו, לצורך השתתפות בסדרת קונצרטים ברחבי הארץ יחד עם תזמורת הבארוק ירושלים. "כאומן, אני רואה את עצמי כשגריר של שלום", הוא אומר בשיחה מביתו בפורטוגל. "דרך היופי, האמנות והתרבות אני מביא לאנשים קצת מנוחה ובריחה מהמציאות האכזרית של מלחמה. זה מה שאני רוצה להביא לעם הישראלי: מפלט רגעי מהמצוקה הנוכחית, הצצה לנחמה, ותקווה שבעתיד, בתקווה קרוב, הדברים יחזרו להיות 'נורמליים', או אפילו יותר טוב – שיימצאו התנאים כי יימצא שלום בר קיימא. אני יודע שזה נשמע אוטופי לרובכם, שחיים כרגע את הרגע הנורא הזה, אבל תפקוד האומנות הוא לרוב בדיוק זה: דלת ליקום מקביל, שבו הדברים נכונים באופן קסום והסבל אינו קיים".

ספר לי על ביקוריך הקודמים בישראל.
"הייתי בישראל שלוש פעמים. פעמיים הופעתי עם הקבוצה שלי, לודוביץ אנסמבל, בפסטיבל פליצ'ה בלומנטל בתל אביב. כמו כן, שיתפתי פעולה כמוזיקאי אורח עם להקות ישראליות. זה תמיד תענוג לבקר בישראל. יש לי הרבה חברים ישראלים - בעיקר מוזיקאים, כי למדנו יחד באירופה – ואני תמיד נהנה לבקר אותם. הכל בישראל מדהים: האנשים, האוכל, האתרים. הרבה היסטוריה, ותמיד אנרגיה מאוד חזקה. ביקרתי בעיר העתיקה של ירושלים, בחורבות קיסריה, בים המלח, בתל אביב התוססת. הנמל הישן והשוק של יפו הם אחד המקומות האהובים עליי, אחרי הליכה ארוכה על החוף. יש עדיין הרבה מקומות שאני רוצה לבקר בהם. כולם אומרים לי שהגליל מאוד יפה, ארצה לבקר בו יום אחד".

ז'לוטו משמש כמנהל אמנותי וכמנצח של אנסמבל לודוביצ'ה הפורטוגלי שאותו הקים, נגן קונטינואו אורח עם הרכבים יוקרתיים של מוזיקה עתיקה ברחבי אירופה, וסולן-רסיטליסט. הוא כיום אחד המומחים הפורטוגלים הידועים לכלי מקלדת היסטוריים. כשהוא נשאל מה הוא חושב על הקהל הישראלי, יש לו דעה שהיא גם סוג של מסר לקהל. "הציבור הישראלי יכול להיות מאוד חם ונלהב, אבל הוא גם מאוד תובעני", הוא אומר. "אנשים רבים, במיוחד הדורות הוותיקים ביותר, זכו לחינוך מוזיקלי טוב מאוד. הם יודעים מה טוב, והם רגילים לביצועים הטובים ביותר. עבור מוזיקה מוקדמת או בארוק ספציפית, זה קצת יותר מורכב, כי לעתים קרובות אנשים לא מכירים כל כך סגנונות מסוימים או מלחינים מסוימים, אז בתור מבצע מיוחד אני מרגיש שקשה יותר 'לשכנע' אותם ביופי ובערך של המוזיקה הזו. ישראלים לא מאוד אוהבים מוזיקה עצובה או איטית. אני פורטוגלי, ובפורטוגל אנחנו מאוד נוסטלגיים, אנחנו מאוד אוהבים שירים עצובים; בישראל מספיק שיר אחד עצוב - ונראה שאנשים מעדיפים לעבור מיד למשהו שמח יותר".

אני מבין שסבא שלך יהודי. 
"בפורטוגל, במיוחד בצפון, כמעט כולם מגיעים ממשפחה יהודית או היו להם קרובי משפחה יהודים. זה מאוד נפוץ, אבל אף אחד לא מדבר על זה, כי אחרי מאות שנים של רדיפות ואנשים שחיו באופן קבוע נסתרים ומפוחדים, הם שכחו אפילו מה זה להיות יהודי. הזהות אבדה, כמעט לכולם. סבא שלי בא מאחת המשפחות הללו. הוא מת כשהייתי קטן מאוד, ויש לי רק זיכרון מאוד דהוי ממנו. כשהתבגרתי, רציתי לדעת יותר על הירושה היהודית בפורטוגל, מה נשאר במקומות, במסורות, באנשים, וכמובן להרגיש הרבה מחובר יותר לחברים היהודים-ישראלים שלי".

הבנתי שאתה מנגן מוזיקה של אמנים יהודים. 
"אני מנגן כמה שיותר מוזיקה מהמסורת היהודית הספרדית, אבל בגלל שאני מומחה במוזיקת ​​הרנסנס והבארוק, אין כל כך הרבה מוזיקה מהתקופה הזו שנכתבה על ידי מלחינים יהודים או בוצעה בטקסים יהודיים. מלחין הבארוק היהודי המפורסם ביותר הוא סלאמונה רוסי, פעיל באיטליה בתחילת המאה ה-17. ביצענו גם מוזיקה מבית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם, מאת מלחינים כמו אבראאו קאסרס, מתחילת המאה ה-18. הכי אהובה עלי היא ליאונורה דוארטה, גברת עשירה מאנטוורפן אך בת למשפחה יהודית-פורטוגזית - משפחת דוארטה החזקה - שהלחינה מוזיקה יפה לוויולה דה גמבה".

מה תנגן הפעם?
"הפעם אביא לציבור הישראלי לראשונה אי פעם יצירה מבריקה מאת מלחין הבארוק הפורטוגלי קרלוס סייקסאס, שאותו אני בטוח שהם יאהבו".

13-17 בינואר, תל אביב, ירושלים ורחובות, לפרטים: www.jbo.co.il, 02-6715888