בימים אלו שחרר לירון עמרם סינגל כפול מתוך אלבום בכורה, שיראה אור במהלך 2015. הגליק: עיבוד מחודש ל"סאפרת" - קלאסיקה תימנית של אביו, הזמר, המלחין והפייטן אהרון עמרם. ללהקה שלו הוא קורא "הפנתרים".



אלבום הבכורה שלהם מקפל בתוכו סיפור חיים, צלילי ילדות וחזון מוזיקלי. מצד אחד, השפעות מתבקשות מהשורשים הנטועים עמוק במוזיקה התימנית עליה גדל והשירים שהלחין אביו. מצד שני, קשת ההשפעות ומקורות ההשראה החיצונים - פאנק, רוקנרול, סינת׳-פופ ואלקטרוניקה ים תיכונית. 

איך התגלגלת לכל כך הרבה כיוונים?

"החיפוש המוזיקלי שלי התחיל בשנות העשרה המוקדמות. בתפריט היו ג׳ימי הנדריקס, לני קרביץ, לורין היל, פרינס, פרודיג׳י, טום וויטס, וולוט אנדרגראונד. הרבה רוק קלאסי ופאנק. בהמשך נחשפתי למוזיקה אפריקאית וערבית ולז׳אנרים יותר אלקטרוניים, כמו אנדרגראונד, היפ הופ, אלקטרו והאוס. אמנים כמו טריקי, ג׳י דילה, מדליב, מודימן עד היום משפיעים על הפרספקטיבה המוזיקלית שלי. עם הזמן הבנתי שיש איזה מכנה משותף חזק שמשותף לאלבומים ולאמנים שהכי אהבתי. רובם נעשו על ידי אמנים אפרו-אמריקאים. המוטיב הריתמי מאוד בולט אצלם והם מוגדרים כמוזיקה שחורה". 

עשו לייק לעמוד הפייסבוק שלנו –'מעריב אונליין'


איך זה לגדול תחת אבא שהוא אגדה מוזיקלית?
"מצד אחד זה מדהים. כמות הידע וההשראה שספגתי מאבא כבר מגיל צעיר, היא עצומה. העיניים נפערות בפליאה כשאנשים מבינים שאתה הבן של. יש שני משפטים ששמעתי כל כך הרבה פעמים: 'אבא שלך הופיע בחתונה שלי לפני 30 שנה', ו'אתה גם שר כמו אבא?'. מי שמכיר את החומרים של אבא, יודע שלא קל לעמוד בסטנדרטים שהוא הציב".
 
ועכשיו אתה מחדש יצירה של אבא ונותן לה טאץ' מערבי.
"אמת. הטראק השני בסינגל הכפול נקרא 'סאפרת', והוא שיר שמספר על אהבה נכזבת שכתב והלחין אבי בסוף שנות השבעים. התרגום של השורה הראשונה בשיר הוא: 'חיפשתי אחר אהובי ודמעותיי כמעיין, חיפשתיו ביום ובחשכת הלילה'. מילות השיר המלנכוליות, והקצב המקפיץ והמתגלגל, יוצרים שילוב ייחודי אך אופייני למוזיקה התימנית. זאת אחת הסיבות שבגללן בחרתי לחדש אותו. מי ששמע את השיר, יכול לזהות את הניחוח האתיופי בעיבודים. תמיד הרגשתי שיש דמיון מסוים בין שני הסגנונות המוזיקליים, כמו גם בתרבות בלבוש ובמאכלים. דמיון שנובע כמובן מהקרבה הגיאוגרפית, ולכן בחרנו לתת גם לזה ביטוי".

מה הקטע עם הפנתרים? למה קראת ללהקה ככה? 
"מישהו זרק לי פעם 'לירון, יא פנתר! מה נשמע'? פתאום נפל לי האסימון וחשבתי לעצמי שזה יכול להיות שם להרכב. אני אוהב את הדימוי של החיה כעוצמתית ומרהיבה. הצבע השחור, החתוליות, כל אלה התחברו לי בהקשר של העשייה המוזיקלית והמטרות שאני מעונין לקדם".

אין כאן קריצה למוצא התימני שלך והערה על הקיפוח?
"כמובן שהשם מקפל בתוכו איזה משמעות פוליטית. אם נכנס למישור הפוליטי, אז המחאה של הפנתרים עדיין רלוונטית לדעתי. החוויה המזרחית אמנם השתנתה משנות ה-70 וה-80, אך אדם בעל רגישות חברתית ופוליטית, יכול להבחין בקלות שהבעיות הן אותן בעיות, רק שהיום הן מוסוות במעטה של פלורליזם מזויף. בעוד שבמוקדי הכוח באקדמיה ובבתי המשפט, בפרסומות ובתכניות הבידור המצב לא מאוד שונה מתקופת הפנתרים".

ומה עכשיו? 
"התכניות הן לשחרר עוד 2 סינגלים מתוך אלבום הבכורה, כמובן להמשיך ליצור ולהופיע, לעבוד על פרויקטים חדשים ושיתופי פעולה מעניינים ולחשוף אנשים למוזיקה מזרחית קצת אחרת".