כמי שהכלי העיקרי שלו, לצד שרביט הניצוח, הנו הפסנתר, נשאל לא אחת המנצח היהודי הצרפתי פרדריק שאזלן, מנהלה המוזיקלי של התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור, אם נקרא על שם מי שהיה רב-אמן ההלחנה לפסנתר, פרדריק שופן. במקרה כזה הוא מתקן ואומר שנקרא על שמו של פרדריק אחר, זה שמלך על דנמרק בתקופת מלחמת העולם השנייה, ואגב כך חושף את זיקתו העמוקה לשורשיו היהודיים.

אמו, ז'אן, לבית מיכלי, הוסתרה באותה תקופה בנקודות מסתור שונות בצרפת עד שהוברחה לדנמרק, שם ניצלה על ידי משפחת דייגים דנית.

והשם שאזלן?

"מצד אבא, שבזמן השואה היה במחתרת, השורשים שלי הם ממשפחת חסין מאודסה בעוד מוצא משפחת אמא שלי הוא בליבורנו, שבאיטליה".

שאזלן, 52, דור שני לשואה, שגדל על סיפורי אמו מאז, ינצח בשלישי הקרוב על תזמורתו הירושלמית בקונצרט מיוחד במטה אונסק"ו בפריז, שיפתח את אירועי האו"ם ברחבי העולם לציון יום השואה הבינלאומי, שיעמוד הפעם בסימן יום השנה ה-70 לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ.

שאזלן בחר את רפרטואר הקונצרט הזה. בפתחו תנוגן בבכורה עולמית יצירתו "אודה לשלום". בהמשכו כלל את "באבי יאר", יצירתו של המלחין הרוסי דימיטרי שוסטקוביץ', המבוססת על הפואמה הנודעת של המשורר יבגני יבטושנקו, שבה זה תקף את אדישות הרוסים לגורלם של היהודים שהוצאו להורג בגיא ההריגה ההוא באוקראינה.

את הקונצרט תסיים "סוויטה יידית", יצירתו של המלחין ניצול השואה נורברט גלנצברג, שעליה שאזלן ניצח לא אחת. גלנצברג היה מידידיה, ויש אומרים שאף ממאהביה, של הזמרת הלאומית הצרפתית אדית פיאף, ומי שהלחין לה, בין השאר, את להיטה הגדול "פדאם פדאם". מסופר שבתקופת השואה סייעה להברחתו מפריז לאזור החופשי בדרום צרפת של גלנצברג, שהאריך ימים עד ראשית העשור הקודם. הסוויטה מתבססת על שמונה סיפורים שכתב בשביס-זינגר על העיירה היהודית.

לקונצרט הזה נוסף ממד אקטואלי מצמרר, בצאתו לפועל בעקבות המתקפה הרצחנית על "היפר כשר" בפריז. "אם תמיד אירופה עזרה לישראל, היום חשוב שנבוא לשם מכאן כדי להביע הזדהות", אומר שאזלן, הרואה סמליות בקונצרט הזה, שנקבע זה מכבר ובו תנגן תזמורת מירושלים.

"תזמורת אינה מוזיאון"

לשאזלן, המשמש זו העונה השלישית כמנהלה המוזיקלי של התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור, זהו פרק ב' שלו איתה, לאחר שבסביבות שנת אלפיים שימש בה במשך תקופה לא ארוכה כמנצח אורח ראשי. "ככזה, לא הייתי מעורב בקביעת הרפרטואר בעוד שכיום המעורבות שלי בה הרבה יותר גדולה", הוא מעיר.

לדבריו, שבהם משובצים משפטים בעברית הקלה השגורה בפניו, חשב לא פעם אפילו על עלייה לישראל, אבל "אז לא הייתי יכול לשמש בתפקיד הנוכחי שלי בתזמורת".

מדוע?

"כי תזמורת בעיר כמו ירושלים ראוי לה שיעמוד בראשה מנצח בינלאומי, ידיד של ישראל, אשר יבוא מבחוץ. אם הייתי יושב כאן דרך קבע, היו צריכים להביא מישהו אחר".


"אני מייחס חשיבות לביצוע מוזיקה עכשווית, לא רק ישראלית". שאזלן בפעולה. צילום: ששון תירם

איזה קו חשוב לך להתוות לתזמורת?

"הייתי רוצה שהתזמורת הזאת, שיש בה הרבה נשמה ורגש, תנגן מהכל ולא תתרכז בתחום צר של יצירות. אני אומר 'מהכל', אבל רואה חשיבות מיוחדת בביצוע יצירות של מלחינים ישראלים. בימים אלה ניגנו יצירה של המלחין הצעיר גלעד הוכמן. הייתי שמח אם היינו יכולים לשלב בכל קונצרט יצירה ישראלית, אבל אני לא בטוח שזה מה שהקהל כאן מחפש או שזו הדרישה של הקופה".

לעומת משאלת הלב שלך לגבי התזמורת בירושלים, בפילהרמונית לא מרבים לבצע יצירות מכאן. "למרות זאת, כשבאתי לנצח עליה בפעם הראשונה, לפני תריסר שנים, זה היה בקונצרט שהתבסס על יצירות ישראליות מאת מרדכי סתר, נעם שריף, עודד זהבי ודן יוהאס. התגובה של הקהל הייתה נלהבת, וזה מראה שיש כאן קהל למוזיקה כזאת. ולא רק יצירות ישראליות. תזמורת היא לא מוזיאון, אלא משהו חי ותוסס. על כן אני מייחס חשיבות לביצוע מוזיקה עכשווית, לא רק ישראלית. על הנושא הזה, של מוזיקה עכשווית, אף כתבתי ספר שתורגם לאנגלית ולגרמנית".

מדוע לא לעברית?

"כי לא נמצא כאן מוציא לאור לכך".

כטיפוס לא שגרתי, אומנם שאזלן מרבה לנצח על יצירות מוצרט וכמו אחיו המנצחים הוא מתמרן בין שלושת ה"בי"תים" – באך, בטהובן וברהמס – אבל הוא מעמיד בראש המצעד הפרטי שלו שני מלחינים, מהבולטים במאה ה-20, שעוד לא פגשתי מנצח שיציגם כ"פייבוריטס שלי". מילא, סרגיי פרוקופייב הרוסי, מלחין "פטר והזאב" (וגם "רומיאו ויוליה", "סינדרלה" ו"אהבה לשלושה תפוזים"), אבל יאן סיבליוס הפיני עם יצירת הדגל שלו "פינלנדיה"? "אני לא יודע למה", הוא אומר, "אבל אותו אני הכי אוהב".

שאזלן מנגן בפסנתר מגיל 5-4 ובימים אלה חגג 30 שנות ניצוח. "התחלתי לנצח כאסיסטנט של דניאל בארנבוים בפריז ובפסטיבל ביירוית", הוא מעיד. "בכל פעם שעלה שמו של המלחין ריכרד ואגנר, שלו מוקדש הפסטיבל הזה, לא שמעתי על ניצול שואה שקם ודרש לא לנגן יצירות שלו. אם אני שומע כאלה שמתלוננים נגד השמעת יצירותיו של ואגנר, אלה דווקא אנשים צעירים.

"הנה עמדו לערוך בארץ סימפוזיון המוקדש לואגנר וליצירות שלו, כשבתוכנית היה לקיים למחרת קונצרט מיצירות מלחינים שהשפיעו על ואגנר ושל מלחינים שהושפעו ממנו", מוסיף שאזלן. "בסימפוזיון קם אדם בשנות ה-40 שלו וטען שלא ייתכן שבמדינה כמו ישראל יעלו אותו על הפרק. האבטחה הרחיקה את האיש מהאולם, אבל לכל האירוע כבר לא היה ערך".

מה התייחסותך לנושא?

"אין לי בעיה עם המוזיקה של ואגנר, אבל איך לומר בעדינות? האיש פשוט לא היה נחמד ובגלל אישיותו, לא רק שאני לא סובל אותו, אלא אני די שונא אותו. אבל כאן זאת דמוקרטיה ואם מישהו רוצה לנגן את ואגנר, לא אנסה למנוע זאת ממנו".

"חי כמו צועני"

בשבוע שעבר הבליח שאזלן להרף עין בעמודי החדשות, מחוץ לפינת המוזיקה. "כבר שכחתי", הוא אומר אגב חיוך מאוד מסוים, כשהוא נשאל מה קרה בינו לבין האופרה הישראלית, כאשר לא התייצב לנצח על האופרה "לה רונדינה" מאת פוצ'יני לאחר שסירבו לבקשתו לשאת דברים לזכר קורבנות הפיגועים בפריז ולהשמיע את "התקווה". "בערבים הבאים כבר חזרתי לנצח על האופרה. יש זמן לסקנדל ויש זמן לשלום", הוא מוסיף.

עד הקיץ האחרון ניצח שאזלן במשך ארבע עונות על תזמורת סנטה פה בקליפורניה, שם גם ניהל פסטיבל מדי קיץ עד שחוזהו הסתיים. כעת משרתו היחידה היא בירושלים והוא נע כמנצח בין האופרה הממלכתית של וינה, המטרופוליטן אופרה בניו יורק ובתי אופרה נוספים, בהם אלה של טוקיו, ברלין, לוס אנג'לס ועוד.

לאחר הקונצרט בפריז, שאזלן – "אני חי כמו צועני" – ימריא לווינה כדי לנצח על האופרות "ורתר" מאת מסנה ו"היהודייה" מאת הלוי, בכיכוב ניל שיקוף היהודי, שכיכב באופרה הזאת גם על במת האופרה הישראלית. לפי היומן העמוס שלו, ימשיך שאזלן מאוסטריה לליסבון, בירת פורטוגל ומשם ינוע לבאקו, בירת אוזבקיסטן ו"אז אגיע עם התזמורת שלנו לברזיל".

כזה הוא שאזלן – נע ונד בעולם, אבל באומרו "שלנו", כפי שהוא מצהיר במבטאו הצרפתי, כוונתו רק לסימפונית שבירושלים. בתקופות שהוא מנצח עליה, כחמישה חודשים בשנה, יש לו החדר הקבוע באחד המלונות בבירה. עד השבוע, כשניצח על האופרה בתל אביב, השתכן בדירת השרד שלה בעיר. ודירת הקבע שלו? שאזלן שולף את הסמארטפון שלו על מנת להציג אותה. אכן, יש לראותה כדי להאמין. שאזלן מתגורר בסירה נאה, העוגנת דרך קבע על נהר הסיין. "זה הבית שלי בפריז", הוא מכריז. "אני גר שם לבד (הוא גרוש ואב לשני בנים גדולים – יב"א), יש לי הרבה מקום, ואני יכול לנגן בפסנתר מתי שאני רוצה בלי להפריע לשכנים".

הניצוח הוא מבחינתו גם ספורט, לצד השחייה, שבה הוא מתמיד, אבל התחביב המפתיע של שאזלן הוא טיס. "אני טייס", הוא מספר. "את רישיון הטיס הוצאתי כבר לפני 15 שנה בשדה התעופה הקטן בהרצליה. הטיס נותן לי הרגשה של חופש. כמו שאני מרוכז בשעת הניצוח, כשעלי לשלוט בנגני התזמורת על כליהם השונים, כן עלי להיות מרוכז במכשירים שבתא הטייס, כשמעלי רק האלוהים. תמיד אני אוהב להיות בשליטה מלאה על מה שאני עושה".