אחרי דויד ברוזה, בוב דילן, אתי אנקרי ואושיק לוי, הגיע תורו של יצחק קלפטר. גוסטו, זמר ירושלמי בעל סגנון ייחודי, הנוהג לשלב בחומר המקורי שהוא מקליט חידושים של קלאסיקות, העלה ברשתו, כמקדמה לאלבומו הרביעי, את אחד משירי הדגל של קלפטר. ״מבחינתי, השיר 'צליל מכוון' הוא מאבני הדרך במוזיקה הישראלית״, מצהיר גוסטו. ״בעיני קלפטר הוא קונצנזוס כיוצר מוערך, היודע לכתוב חכם במילים פשוטות״.


כשגוסטו, זמר יוצר לא ממש מוכר, יזם את השת״פ, קלפטר, נשמה גדולה, בא כמו גדול לאולפן עם גיטרת הפלא המחושמלת שלו ונתן את כל כולו בהקלטה של זמר שספק אם שמע עליו לפני. ״הוא הפיל אותנו בנגינה המדהימה שלו״, מתפעל גוסטו, שעדיין צובט את עצמו כמתקשה להאמין זה באמת קרה לו.

במקביל לקריירה המוזיקלית שלו, משמש גוסטו בתפקיד ניהולי ברשת ארצית של חנויות למטבחים. איך הוא מספיק למלא את תפקידו שם, לצד הקלטת שני אלבומים במכה (אחד מהם בערבית)? - ״השאלה של זמן היא בראש, ואני מצליח להיות תוך כדי הפרדה מלאה בשני העיסוקים השונים שלי, אם כי הייתי שמח לו היו עוד כמה שעות ביממה״, הוא מבהיר.


גוסטו הוא שם הבמה שלו. אחרי קובי פרץ, משה פרץ, אבי פרץ, דוד פרץ ושפרה פרץ, קבלו את אברהם פרץ. ״המילה 'גוסטו' בשפות מערב אגן הים התיכון מצביעה על פנאן כזה, והיא חלק בלתי נפרד מהמוזיקה האנדלוסית שגדלתי עליה״, הוא מסביר. ״אחרי סשן מוזיקלי טוב, אומרים 'היה גוסטו'. בחרתי את זה כשם במה, ואת השם האמיתי עם החיים האישיים שלי אני מעדיף להשאיר בבית״.

גוסטו הוא בן למשפחה יוצאת מרוקו, אבל מרגיש מחובר יותר למוזיקה האלג'יראית־ אנדלוסית השכנה. ״זה יותר נוגע בי ויותר מרגש אותי״, הוא מציין. ״מטבעי אני לא זמר טכני והכל בא אצלי מהנשמה״.

את ראשית צעדיו עשה במעברה בירושלים, שעל תלה הומה כיום אצטדיון טדי, ובשכונות. גדל בבית דתי, שבו שמעו פיוטים ושרו זמירות של שבת. אחרי שהוריד את הכיפה, רצה לשרת בלהקה צבאית, אבל ״אפילו לא הסכימו לבחון אותי״. אז קיבל החלטה משמעותית: ״הבנתי שקודם עלי לדאוג שיהיה עוגן בחיים שלי, שיאפשר לי לעסוק במוזיקה בלי הפרעות. ככה התחלתי בגיל צעיר מאוד לעבוד כאיש מכירות בענף הרהיטים, ושרתי איזה זמן בלהקת חתונות שהייתה לאחי, עד שהבנתי שזה פחות אני״.

גוסטו (45) לקח את הזמן והחל להקליט את אלבומו הראשון כשהיה בן 36. ״אומנם המוזיקה בערה בי תמיד, וכתבתי לעצמי וניגנתי קצת, אבל מקצועית התחלתי לעסוק בכך כשכבר הייתי מאורגן עם משפחה ומסודר בחיים״, הוא מספר.

איך קפצת למים?

״זה התחיל כשהשתתפתי באלבום 'חמארה', שיובל לוי הוציא ב־2007, ולצדו שרה אחותו, יסמין לוי. לאחת ההקלטות, נלווה אלי הבן שלי, בר, העוסק גם כן במוזיקה. כשיצאנו מהאולפן, הוא שאל אם לא הגיע הזמן שאוציא אלבום משלי. 'חיים רק פעם אחת', הוא אמר לי. זה היה ניעור רציני, ועם תמיכה מהחברה שבה אני מועסק, הוצאתי את האלבום הראשון שלי״.

באלבום הזה החל לשלב חידושים עם יצירות מקוריות. על ההתחלה הצליח לגייס את דויד ברוזה, שבא עם הגיטרה לחידוש גדול להיטיו, ״האישה שאיתי״. בהמשך חידש את ״כוס קפה״ של בוב דילן, את ״לוליטה״ של אתי אנקרי ואת ״יד קטנה״ של אושיק לוי.

הביקורות על אלבומיו היו נלהבות, אבל גוסטו נותר, בינתיים, די אלמוני. ״אני עדיין יכול לעבור ברחוב ולשמור על הפרטיות שלי״, הוא מעיר. ״אם אחרים מחפשים לפרוץ, לי חשוב לעשות דרך במוזיקה״.