כשהסופרנו קולטורה הילה פליטמן נשאלת היכן נעלמה לנו בחמש השנים האחרונות, היא פורצת בצחוק מתגלגל. אבל למשמע שאלת ההמשך, אם לא די בזכייה בפרס הגראמי המאוד יוקרתי כדי להקנות לה במה כאן, בנמל הבית, שוכך הצחוק והיא מרצינה.

"הייתי באה לשיר בישראל כל הזמן לו זה היה מתאפשר", אומרת פליטמן, שתציג הערב את יפי קולה בקונצרט יחיד בישראל, בדרום תל אביב, במסגרת סדרת "הסופרנוס", בסטודיו של הפסנתרן חגי יודן, מארח ומארגן הסדרה. "אבל יש נסיבות. בקריירה של זמר יש שבריריות, והיא לא מתנהלת לאורך קו ישר אחד. לפעמים הזרם לוקח אותך לאן שאתה רוצה ולפעמים אין זרם.
 

"יש ניסיונות להטות את הזרם, אבל אם אני בדרך כלל לא פה, סימן שזה לא יצא והשערים שלי פתוחים לכל מיני פרויקטים מעניינים", ממשיכה פליטמן בדרכה הציורית. "העניין איתי, שהזרם שלי לא מכוון להמונים, כאשר אני עושה המון מוזיקה עכשווית".

ארוחת גורמה


דומה שבמשפט אחד מיצתה פליטמן את הבעייתיות הנלווית לקריירה מרופדת הגראמי שלה. במילים אחרות: היא זמרת סופרן קלאסית, יפהפיית קול, אבל בה בעת גם מודרנית. בכל "אשם" המלחין האמריקאי הוותיק דיוויד דל טרדיצ'י, שבשנות ה־90, בהיותו מורה בג'וליארד, שם עין על הטאלנט בהירת השיער מישראל והיטה לה אוזן.

מהשתתפותה בביצוע יצירתו בבית הספר, הוא הזמין אותה ב־98' להיות הסולנית בבכורת יצירתו, "העכביש והזבוב", עם הפילהרמונית של ניו יורק, לא פחות (מאז הופיעה עם התזמורות הגדולות בעולם), בניצוח קורט מאזור, מענקי הניצוח בדורנו.


יודע לקשקש בעברית, אריק ויטאקר. צילום: יח"צ

 

זה היה סיפור סינדרלה. "נמצא מישהי שאנחנו מכירים", הגיב מאזור, כששמע מדל טרדיצ'י שהוא מביא לו מישהי כמעט ישירות מפס הייצור של ג'וליארד. מתברר שהיצירה הייתה כה מסובכת, שסופרניות אחרות נרתעו ממנה. שבועיים לפני שעת האפס הוזעקה פליטמן להציל את המצב.
 

"מרוב שהייתי שקועה במוזיקה, לא היה אכפת לי אם זה קורט מאזור או לא", פליטמן נזכרת. "אבל השד לא היה נורא. מאזור היה מאוד נחמד אלי ופחות אל דל טרדיצ'י, כיאה למי שיותר פתוח למוזיקה קלאסית טהורה ולא הכי מסתגל לניסיונות חדשניים".


ובאשר אלייך?

"מאז אני מוכרת כזמרת חדשנית, מה שלא מהווה יתרון בכל מקום".    


יספק אותך להופיע הערב בפני מספר צנוע למדי של חובבי מוזיקה?

"כמובן! אני מכבדת כל קונצרט שאני מופיעה בו ויודעת שכל מקום ומעלותיו. הפעם מדובר בקונצרט אינטימי, מה שמאפשר תקשורת הרבה יותר עדינה עם הקהל, וכשאיתי ינגן פסנתרן בחסד כמו חגי (יודן), מה עוד אוכל לבקש?"


אם אתאר את מה שיקרה הערב כארוחת גורמה, אקלע למטרה?

"אני מקווה שזה מה שיהיה והתיאור שלך ממש יפה, בתקווה שהסעודה הגדולה תהיה בעתיד הלא רחוק עם הפילהרמונית שלנו".


עם מה תענגי הפעם את באי הקונצרט?

"הפעם אשיר מיצירות ריכרד שטראוס, דה פאיה, גרשווין, גם משהו ששרה ברברה סטרייסנד, אבל הסיבה לחגיגה היא ביצוע בכורה ישראלי ליצירה של קולגה משותפת לחגי ולי, המלחינה הישראלית שרון פרבר, היושבת בלוס אנג'לס, חברה קרובה שלי, שביצעתי לא אחת יצירות שלה".


היא הייתה שכנתך שם.

"אכן, אריק בעלי, אש, בננו בן התשע, ואני עברנו בשנים האחרונות ללונדון, הן לרגל הקריירה הבינלאומית שלו, והן מעצם העובדה שלונדון באמצע הדרך מאמריקה לארץ".


"לא בדרך המלך"


הסיפור של פליטמן, 41, בתו של הבוטנאי פרופ' עוזי פליטמן, החל בירושלים, שם גדלה בבית שוחר מוזיקה, ש"ממנו היו לוקחים אותי מילדות ולקונצרטים ולמוזיאונים". בגיל שש החלה לנגן בפסנתר ומהנגינה עברה לשיר במקהלת "אנקור". בעודה תלמידת התיכון שליד האקדמיה למוזיקה ולמחול, אמרה לה פנינה שוורץ, מורתה המסורה לפיתוח קול: "אני לא מרגישה שיש לי מה עוד ללמד אותך"  וקישרה אותה עם ג'וליארד.
 

בלי שתכננה זאת כך, פליטמן יצאה בגיל 17 ללמוד שם ושוב לא חזרה לחיות בארץ, "כי כך לקחו אותי החיים". הכל בגלל אריק. כשלמדה בג'וליארד לתואר שני, נרקם שם סיפור אהבה בינה לבין הסטודנט אריק ויטאקר, אז בחור אלמוני מעיר קטנה בנבאדה והיום מלחין בעל שם בינלאומי. הוא אינו יהודי, אבל מקשקש קצת בעברית. פליטמן דאגה שבנם, אש, ידבר באופן שוטף את שפת אבותיו.  
 

רגע השיא בקריירה של פליטמן נרשם ב־2009. בעודה צופה בבית בשידור טקס הגראמי – "לא באתי לשם מפני שלא חשבתי שיש לי סיכוי" – נרעשה לשמוע על זכייתה בפרס החשוב בעקבות ביצוע יצירתו של ג'ון קורליאנו, "מיסטר טמבורין מן; שבעה שירים של בוב דילן".


הפרס הזה שינה לך את החיים?

"ממש לא. כשאין עבודה, לא חשוב אם יש פרס או אין פרס. מעבר לכל השטויות האלה טוב שיש משפחה וחברים טובים".


מאז הזכייה בגראמי את מסתובבת עם "בייגלה" מעל הראש?

"איפה! עבודה היא עבודה ואמנות היא אמנות. לאמן חשוב ליצור כל הזמן. אם הוא ינוח על זרי הדפנה, הוא לא יתאמץ ליצור".  פליטמן, שכנערה שרה באופרה הישראלית עולת הימים דאז באופרות "טבעת החנק" ו"הכלה המכורה", לא חזרה לשם. בהמשך לאמור לעיל, היא מוזמנת בעולם לשיר בבכורות של אופרות חדשות. זאת היא אמורה לעשות בעתיד הלא רחוק בבתי האופרה של דאלאס ובוסטון.


האם פוצ'יני, ורדי וחבריהם צריכים לחכות לך?

"לא הייתי ממליצה להם לחכות לי. אם יש כל כך הרבה זמרים נפלאים שמבצעים את האופרות שלהם, למה שיחכו לי? אני, כנראה, אמשיך במסלול שלי ואוסיף לעשות דברים שהם מחוץ למסגרת. אני לא דרך המלך, אלא מין שביל שמתפתל לו ליד".