חוזר למקורות: שם טוב לוי והאנסמבל שלו יקליטו אלבום משירי הרמח"ל

את השיר הזה, עם שירים אחרים ממניפת שיריו הקסומה, יבצע עמן הערב לוי במופע "שירים עם שם טוב", בפסטיבל ימי זמר בחולון. הוא בן 65, כמעט כפול בגיל מהבנות, אך פער השנים בחזרה ביניהם לא מורגש.
 

"יש הרבה שמחה ותחושת התחדשות בהתחברות הזאת, שבה שלוש הנגניות הקלאסיות המוכשרות, שבדרך כלל מנגנות בהרכבים מהשורה הראשונה, מוכיחות עצמן כאן גם בנגינת חומרים שהם לא בדיוק קלאסיים פר-אקסלנס. למרות שגם באך ישנו כאן, במופע שהוא לא קלאסי מעונב והקהל יגלה בו את השירים שלי בלבוש אחר".

כל ה"אשמה" במופע הנהדר שלהם רובצת על כתפיה של הכנרת יעל ברולסקי, שבביתה נערכת החזרה. "מודה באשמה", אומרת בחיוך הכנרת. "פגשתי לראשונה את שמי, כשבא פעם להופיע  באנסמבל המאה ועשרים ואחת, שם ביצעה הזמרת ברכה קול את השיר שלו 'בלילות הסתיו'. מזה יצא הרעיון למופע עם השלישייה שלנו. לשמחתי שמי זרם מיד עם הרעיון".
 

היא מקפצת בין מוזיקה קלאסית למוזיקה אוונגרדית חדשנית ומביעה את דעתה ש"השירים של שמי משתלבים בול עם מוזיקה קלאסית". "עבדתי עם הרבה מוזיקאים", מוסיפה ברולסקי,  "אבל העבודה עם שמי היא הטופ והחוויה המוזיקלית המשמעותית ביותר, תוך כדי השילוב היוצא מהכלל בין כלי המיתר שלנו לשירים של שמי". 
 

לוי מתמרן בין הסגנונות, אבל הבסיס שלו קלאסי מובהק. "הפסנתר הוא הכלי שאיתו אני מלחין ואיתו אני גם מופיע, אבל חליל הצד הוא הכלי בהא הידיעה שלי. הרבה מאהבה שלי לכלי קיבלתי מהמורה שלי לנגינה בו, מי שהיה חלילן הפילהרמונית, סרג'יו פיידמן, האח של גיורא. כילד בן 12, עד סוף התיכון, הייתי נוסע מדי שבוע באוטובוסים מהבית, בשכונת שעריים ברחובות, אליו, בהיכל התרבות. 
 

"אני מאחל לכל ילד שלומד כלי כלשהו שיהיה לו מורה כמו סרג'יו, שהיה כמו האבא השני שלי", נזכר לוי. "סרג'יו גם סידר לי את העבודה הראשונה בחיים, כשהייתי בגיל 16 חלילן במחזמר 'גברתי הנאווה' באלהמברה".

"אולי בהשפעת תקליטים של החלילן הצרפתי ז'אן פייר רמפל, שהסתובבו אצלנו בבית. שמעתי אותו מנגן באך ורציתי גם".

כבר אז התגלה הגיוון הסגנוני של לוי. מצד אחד הוא היה נגן קלאסי לכל דבר, שבבית הוריו שמע אופרות וכנער היה מוזעק מדי פעם להיות ממלא מקום בפילהרמונית, הוא ניגן כאמור במחזמר, אבל עם הלירות הראשונות שהרוויח, הלך לקנות תקליט של להקת "דם יזע ודמעות".

"זה לא קרה באופן מודע, אבל יש השפעות, כפי שלשיר 'ענבלים', נכנס משהו מהקונצ'רטו לתזמורת בארטוק. מי ששומע את 'הנסיך הקטן', יכול להבחין ביסודות של מוזיקה עתיקה שלמדתי באקדמיה למוזיקה. לא מוכרחים ללמוד באקדמיה, אבל מי שמתכוון להלחין, טוב שיהיה לו גם רקע קלאסי שיכול להעשיר אותו".
 

אפשר לדבר עם לוי שעות על מוזיקה קלאסית, אבל אנחנו עוברים במעבר חד לאריק איינשטיין, שחלק מהמופע הערב מוקדש לשירים שלוי הלחין לו. "הכרנו בדיוק אחרי השחרור שלי מלהקת פיקוד המרכז", משחזר לוי. "אריק היה מספר ששמע עלי מפסנתרנית שגרה שלוש קומות מתחתיו, שניגנה איתי מוזיקה קאמרית וסיפרה לו עלי".

"שלמה בר-אבא, ששירת איתי בלהקה, 'נחטף' מיד לאחר השחרור להצגת 'הקורקבן', שבה שיחק עם אורי זוהר, אז חבר של אריק. כך הכרנו ונפגשנו אצל השכנה שלו. הייתי אז משוחרר טרי מהלהקה והוא אז כבר גדול הזמרים בישראל. ישר נפלתי על הכי גבוה. הוא שמע ממני כמה מנגינות וכעבור כמה חודשים הוא התקשר אלי קרא לי בטלפון את הטקסט של 'שיר של אחרי המלחמה'. כשנפגשנו, ישר דיבר על תקליט. בלי הכנה מיוחד, המשכנו לאולפן וישר קפצנו לבריכה הזאת, כשמיד בא השיר 'דון קישוט' לתקליט 'יסמין'. אחר כך באו תקליטי ארץ ישראל הישנה והטובה וכל השאר".

"לא מפסיקים לדבר על אריק הזמר", מוסיף לוי, "אבל הוא גם כותב מאוד מיוחד. הוא היה לוקח משפטים שכביכול שגורים בפי כולנו, והופך אותם לשיר, כמו 'למה לי לקחת ללב?', או 'יושב על הגדר', 'עוף גוזל' ו'שביר, מתפורר בקלות'. אני לא יודע להגדיר אם היה משורר או פזמונאי, אבל השירים שכתב מדברים בעד עצמם".
 

לוי מביא דוגמה מעבודתם המיוחד: "יום אחד הוא הגיע לאולפן עם המשפט 'זה בראש שלך וזה רק נדמה לך'. התחלתי להשתעשע בפסנתר עם השורה הזאת. בדיוק אז שמעתי הרבה את 'סטילי דן', להקה ג'זיסטית אמריקאית כזאת. הוא נראה לי מבסוט ממה שהשמעתי לו, אבל למחרת חזר ואמר 'בוא, שמי ונחזור לכפר שלנו. אז יצאה לי המנגינה המוכרת של השיר. הוא הקפיד על חיבור נכון ומדויק בין המילים לבין הלחן.
 

"כמלחין, אני יוצר לבד, כשאני באופן אינטימי עם עצמי. אריק היה יחיד שהיה איתי בשעת ההלחנה. זה היה בבית שלי. הרי לא היה לו פסנתר. לא יודע אם היה מישהו שהכיר את כל הדירות שביניהן התגלגלתי. לפעמים הוא היה זורק איזה משפט תוך כדי הלחנה, או שר איזו מנגינה וזה היה נכנס ללחן שלי.

"זה שיכולתי לכתוב בנוכחותו בלי שהדבר הפריע לי, מראה איך שהבן אדם ידע לתת הרגשה נעימה, בלי להלחיץ, כשמולו לא חששתי להיחשף, גם אם יצאה לי מנגינה לא הכי מוצלחת. הוא היה מאוד יצירתי והייתה הפריה הדדית בינינו. בין לבין היו רצות הבדיחות והסיפורים. אבל תמיד בקטנה. היה ברור שנפגשים למטרה מסוימת".
 

"יש בזה משהו. הייתה בינינו כימיה. אריק עבד עם אנשים שהיה לו איתם חיבור אנושי. מעבר לחיבור הזה, פער 11 השנה בינינו גרם לי לתת לו איזה כבוד, מה גם שכבר אז היה כל כך מפורסם ויותר מנוסה ממני".
 

האלבום האחרון שבו שניהם שיתפו פעולה היה "לאן פרחו הפרפרים?', שיצא ב-97' לאחר "לקחת קצת חזרה". "אף פעם לא עבדנו רצוף", הוא מציין. "עובדים על אלבום ואחר כל אחד פונה לדרכו. צריך לדעת שהעבודה עם אריק הייתה מאוד אינטנסיבית. כשהייתי איתו, לא יכולתי להתפזר לדברים אחרים. אחרי הוא חזר לשלום (חנוך) ובתקופה האחרונה הוא עבד כמה שנים טובות עם גיא בוקאטי.
 

"הקשר בינינו אף פעם לא נפסק. השיחות בטלפון נמשכו. לא כל כך פגישות, כי אריק, כזכור, לא היה אחד שהיה יוצא הרבה מהבית. בניגוד לאחרים, לא היה לו על מה לדבר איתי על ספורט. תמיד התעניין בשלומי ואיך הילדים, כשאגב כך הייתה מתגנבת איזו שאלת טריוויה.
 

"בשנתיים האחרונות כמעט ולא נפגשנו, אבל שלושה שבועות לפני שנפטר הגיע טלפון ממנו. זה היה בשעה די מאוחרת בלילה. אולי ב-12. כמובן, זיהיתי מיד את קולו. 'אתה חייב לעזור לי', הוא אמר ושאל מי היה הפסנתרן האמריקאי הגאון הזה, שהיה קצת משוגע. 'אולי אתה מתכוון לגלן גולד?', שאלתי אותו. 'וואוו', הגיב, 'עשית לי את הלילה! צלצלתי לחמישה לפניך ואף אחד לא ידע".
 

לוי ממשיך לשייט בין הסגנונות. מפסטיבל "ימי זמר", ימשיך להופעה עם המלאכיות שלו בשישי, השבוע, בזאפה תל אביב, כשאליהם יחבור פסנתרן הג'אז עמרי מור. בשבועות הוא צפוי להופיע איתן בפסטיבל אבו-גוש, בקונצרט קלאסי לכל דבר, שייערך באחת מכנסיות הכפר.
 

נראה שהיוצר עתיר ההשראה הזה נמצא בתקופת פריחה. "אני לא יכול להישאר בדבר אחד", הוא אומר ומזמין את כולנו שוב ל"זאפה" תל-אביב, להשקת האלבום הג'אזי שהוא מוציא עם אבי ליבוביץ' והאורקסטרה ב-29 במאי. "זאת הפעם הראשונה שנתתי לאחרים לטפל בחומרים שלי", הוא מעיר.

"תמיד אני אוהב לגוון", מתמצת לוי. "חשוב לי שיהיה לי מעניין. אז קלאסי, ג'אז ועוד מעט אני נכנס לאולפן להקליט עם האנסמבל, שאני עובד איתו בעשר השנים האחרונות, לחנים שלי לשירי הרמח"ל, כשאיתי הפייטן דוד מנחם". 

"אתה צודק. בעבר לא דיברתי כל כך הרבה. כנראה, הגיע הזמן בגיל 65 שתהיה לי הידברות ישירה עם הקהל מעבר למוזיקה, בעבר הייתה הרבה מבוכה. אני והקהל הולכים יחד, בכל מקום ברחבי המדינה. אצלי אין הגבלות פוליטיות. איפה שאוהבים אותי ורוצים לשמוע את השירים שלי, אני בא".

"
שלישייה עם שם טוב". 5.4. ראשון, 20:00. תיאטרון חולון