הזמר שמחזיר את הלדינו לבמות: "גם אשכנזים מזמרים בהופעות"

אורח הכבוד של הפסטיבל יהיה שמעון פרס, שיישא דברים בערב הפתיחה, ידבר על מורשת הלדינו ותרבותה ועל תרומתו של ידידו, יצחק נבון ז"ל, שכתב את "בוסתן ספרדי" שרץ בהבימה למעלה מ־18 שנה עם מעל 2,000 הצגות.
 

"חשוב מאוד לשיר ולספר את שירת הלדינו, כדי שהדור הצעיר ייחשף אליה, ילמד אותה וישמר אותה לדורות הבאים", מקדים פררה, שיעלה בפסטיבל את "שירים וסיפורים מהחצר הירושלמית": שירי קודש וחול בלדינו מתוך ההפקה המיתולוגית "רומנסרו ספרדי", וחוויות ילדות מבית אביו, אברהם פררה ז"ל, זמר ישראלי ירושלמי שנחרת בזיכרון כחלוץ שירי הלדינו, אף על פי שאלבום הסולו הראשון שלו יצא לאור רק אחרי מותו הפתאומי בגיל 50 מהתקף לב.
 

"יש משהו בלדינו שלא תחום רק לתימנים ולמרוקאים, ואפילו האשכנזים מזמרים את 'אדיו קרידה'. לי היה מאוד טבעי שסבי דיבר עם אבי בלדינו. גדלתי בבית שאבא כל הזמן היה בחזרות, ואמי ניגנה וליוותה אותו בגיטרה. כך שזה היה מאוד ברור, אבל לא חשבתי שממש אעסוק בזה".
 

"אף על פי שהלכתי עם אבא כילד להופעות עם יוסי בנאי ורוחמה רז, אבל כמו כל בן טיפש־עשרה גדלתי על בילי ג'ואל, אלטון ג'ון, ג'יימס טיילור וכו'. בגיל הזה אתה בטוח שאתה יודע יותר טוב. עם כל הכבוד לאבא שלי. זה כמו שהבן שלי מפרגן לי, אבל מבחינת תחומי עניין, הוא חי בעולם אחר. אז למרות פער הדורות, אני מוצא אותו פתאום בחדר שר לעצמו 'אברהם אבינו, פדרה קרידו'. גם אצלי זה היה ככה. השנים חלפו ובגיל 25 ביקשו שאשיר באיזו תוכנית לדינו. אז אתה אומר טוב, ופתאום אתה מוצף, ואתה רוצה להגות נכון את המילים. מה שלא תעשה, השירים ששמעתי בבית זורמים לי במחזור הדם. ברשת ב' בחצות יש לי תוכנית לילה שבה אני מארח זמרים. כשיסמין לוי התארחה אצלי, היא התחילה לשיר בלדינו. פתאום מצאנו שפה משותפת".
 

"לא חושב, כי ליידיש יש תיאטרון מסודר. אצל הלדינו עדיין הנושא בעייתי, ויש פחות מקומות מסודרים לשמוע את השפה והצלילים. בלדינו יש משהו חם, מין צליל נעים, שקל לך להאזין לו, גם אם אתה לא שולט בשפה. יידיש זה יידיש, אבל בלדינו מאחדים את הטורקים, היוונים, היוגוסלבים, הבולגרים ושאר צאצאי מדינות שקלטו את מגורשי ספרד. הלדינו מאחדת את כל האומות.
 

"אני לא מופיע לבני 30, אלא לגילים יותר מבוגרים. כשהם באים אלי אחרי הופעה, יש להם משפטים קבועים: 'החזרת אותי הביתה, לבתים הלא נעולים'. ואני אומר, ככל שהוספנו דלתות בריח ומנעולים, וככל שאנו יותר נועלים, אנחנו גם נועלים את הלבבות. הלדינו פותחת את הלב לתקופה שבה לא היו נועלים את הבית, והנשים היו תולות כביסה ומספרות זו לזו את הרומנים והצרות. אנחנו מתחברים ללדינו בגלל הצרות שלנו. היום אתה קם בבוקר, זה מעל, זה סרח, זה פשע, זה הטריד, ואז אתה נכנס לאולם ונשאב להוויה אחרת. הילדות שלנו הייתה אחרת. תמיד היה פשע, אבל לא ברמה הזאת".
 

יש מצב שנחזור לעידן התמימות?
"אין סיכוי. אולי אם נדליק את האש באבנים".