המוזיקאית בת אלה – כן, זה השם שקיבלה מהוריה, מעלה מופע חדש, שיכיל שירי תפילה ופיוטים מתוך אלבומה החדש, "לכי לך" - וגם מהקודם, "תפילתי" - שניהם בהפקתו המוזיקלית של עמוס בן דוד.

מה הביא אותך לזיקה כל כך חזקה ליהדות?
"ילדותי בבית הורי בדימונה, שאומנם היה חילוני לגמרי, אבל עם הערכה רבה למסורת. ערב שבת היה עם כל הסמלים היפים של שבת, עם שירת הבקשות החאלביים; חגי ישראל, על כל המסורות היפות. ההיכרות שלי עם ארצות הברית בקרוואן של הצופים בחופש הגדול בין י"א לי"ב, כשליחת הסוכנות במחנה קיץ אחרי הצבא, חיים בארצות הברית קרוב לשש שנים, כרווקה עם חבר - שהפך לבעלי - ואחר כך עם בעלי וילדי. החוויות האלה נתנו לי להבין שבהחלט יש יותר מדרך אחת להיות יהודי, ושכל המסורת היהודית היפה שלנו היא של כולנו, ללא יוצא מן הכלל – חילונים, דתיים, מסורתים. לאף אחד אין מונופול על היהדות. במשך שנים רבות כאילו הפקדנו אותה בידיים מסוימות, אולי מתוך סלידה או מתוך הכרה שאו שאתה חילוני או שאתה דתי, ואין דרך ביניים. ואני אומרת - לא. יש כל כך הרבה חיובי ומיוחד ומקסים במסורת שלנו, וזה ממש הפסד עצום לא לגעת בזה. אני באה לכל עניין היהדות כבחורה חילונית שמרגישה הכי בנוח עם היהדות שלה, עם הרבה גאווה ושייכות. מאמינה ביהדות פלורליסטית, שוויונית וארץ ישראלית. יהדות שהיא גם תרבות - ערכים, מסורות, מנהגים, ארון הספרים, הסיפורים, המדרשים, הפיוטים, הניגונים".

ביהדות נאמר "קול באישה ערווה". איך את מסתדרת עם המשפט הנ"ל כזמרת שגם מופיעה מול קהל מעורב?
"'קול באישה ערווה' זה משפט שאני סולדת ממנו ובזה לו. הוא בהחלט לא מפריע לפעילותי המוזיקלית, כי מלכתחילה אני לא פונה לקהל שמאמין ונוהג לפיו. זה תמיד מעורר בי תמיהה וגיחוך. הרי המשפט הזה מדבר על ייחוס תכונות ארוטיות לקול שירתה של האישה. אז מה, היצר עובד רק בכיוון אחד? מה עם אישה ששומעת קול גבר? שום דבר חס וחלילה לא קורה לה? מרים הנביאה שרה, תופפה וחוללה יפה מאוד עם כל הנשים אחרי קריעת ים סוף. וכך כתוב בשמות ט"ו: 'וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת־הַתֹּף בְּיָדָהּ, וַתֵּצֶאןָ כָל־הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם: שִׁירוּ לַיהוָה כִּי־גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם'. הכל בסדר".

נראה לך שהיום יש יותר קהל לחומרים שלך?
"הטקסטים, המנגינות והעיבודים של שירי הם שילוב של הפולק האמריקאי הנשי יחד עם הישראליות שאני מביאה. אני מקווה שהכל ביחד ייגע בקהל, ירגש אותו, ירומם את רוחו וייתן תחושת קירוב לבבות ואחווה – דברים שחסרים לנו - ובעיקר ייתן לו להרגיש מחובר יותר וגאה יותר ביהדות שלו. אני מלכתחילה פונה לקהל חילוני שלא סגור כל כך על זהותו היהודית או לא מרגיש איתה הכי בנוח. זה בהחלט אתגר, אבל יש תוצאות ופידבקים נפלאים בשטח. אני חושבת שהיום יש יותר פתיחות לכל מה שקשור להתחדשות יהודית, דווקא מקהל חילוני. רואים יותר ויותר בתי מדרש חילוניים, קהילות שקמות ביישובים שונים וחוגגות קבלות שבת ומועדי ישראל, ולא מזוהות עם שום זרם ביהדות ורואים בה תרבות. יש סוף־סוף הבנה שכל הדבר היפה הזה שייך לכולנו. ארון הספרים היהודי הפך למשהו מסקרן, שמושך רבים ללמוד ולחקור אותו. מבחינה מוזיקלית – יש שימוש אדיר במסורות המוזיקליות של קיבוץ הגלויות שלנו: כלי נגינה, סגנונות מוזיקליים. הרבה מזרח ומערב שהולכים יד ביד". 

בת אלה, "לכי לך" – ההופעה, 15.2, שני (היום), 22:00, מועדון האזור, תל אביב