"ישנתי בעמידה": בגיל 66, אופירה גלוסקא מוציאה שיר חדש

השאלה היכן הייתה עד עכשיו אינה מביכה אותה. "ישנתי בעמידה, מה שנקרא", היא מגיבה בהומור. "במשך השנים הייתה לי בעיה להקליט, אבל נשברתי ואיבדתי אמון לאחר שלרגל המופע עם הבן שלי, גיא שגיא, השקענו הרבה כסף בהקלטת שיר וכמעט לא שידרו אותו".

"יום אחד פנה אלי בפייסבוק דוד גרינוולד, אדם לא מוכר לי, וסיפר שיש לו שני שירים, שלדעתו יתאימו לשירה שלי והוא מעוניין שאבצע אותם. האיש היה מוכן להשקיע בכך לאחר שבדרך אלי השיר עבר אצל המפיק המוזיקלי ראובן חיון והולחן בידי חן הררי, מלחין צעיר".

"זה עניין של כסף. עוד כשהייתי בלהקה הצבאית הוחתמתי על ידי חברת תקליטים והיא לא עשתה שום דבר. מאז לא נמצא לעניין גורם מממן. 

שירים שהקלטתי בקול ישראל, בפסטיבלים ובמופעים שונים כינסתי לאלבום האוסף, אבל לא יכולתי להוציא אלבום של שירים חדשים".

"בטח שזה מציק. השאלה 'איך לא הוצאת עד היום אלבום?' רודפת אותי כל הזמן, כשם שאני שואלת את עצמי איך לא יצא לי להשתתף במחזמר, מה שהיה שאיפת חיי".

"אכן, לא רק שזה לא בדיוק המקצב שמזוהה איתי, אלא שאני שרה כאן לא בר' הגרונית, כפי ששרתי תמיד. אמרו לי שר' רגילה היא יותר עכשווית".

"בכלל לא. אם לאישה שבשיר יש שמץ של טענה כלפי בעלה, זה בכלל לא נוגע לחומי שלי, שהוא מבחינתי גבר חלומותי".
 

הם זוג אוהב, שכל אחד מהם צועד במסלול שונה. אם גלוסקא היא דוגמה לזמרת שדבקה בקריירה למרות הקשיים שלא חסרו במרוצת השנים, "חומי שלי", כדבריה, הוא דוגמה ליוצאי להקות צבאיות רבים שנפוצו לכל רוח ולא הגיעו לקריירה אזרחית. כטיפוס ספורטיבי, עסק בהוראת חינוך גופני, מקצועו במשך שנים רבות, עד שפנה זה מכבר לתפקיד ביטחוני בנתב"ג. 
 

 

"לאחר השחרור הוא טעם מהעניין בהצגה המוזיקלית 'ג'מבו', וראה שזה לא בשבילו", אומרת גלוסקא. "כבן אדם מאוד אמיתי, חומי מלכתחילה לא אהב את הפוילע־שטיקים שיש בבידור וגם חשב שלא נכון ששני בני הזוג יעסקו בתחום".

כאן יש טוויסט מפתיע בעלילה, עדות לכך שכנראה אף פעם לא מאוחר. במשך שנים רבות לאחר שהיה חוזר מעבודתו, חומי נהג להצטרף ל"אופיר", רעייתו האהובה, בדרכה להופעות על תקן הנהג הצמוד ולא פעם גם כאיש הטכני שלה. לפני שנתיים אמרה גלוסקא "לא עוד!" ובגיל שבו נשים יוצאות בדרך כלל לגמלאות, היא הוציאה לעצמה רישיון נהיגה ו"מאז אני נוהגת הרבה פעמים במו ידי להופעות".

"זה לא היה כל כך לפתע. שנים התמודדתי עם מציאות לא מתקבלת על הדעת. בעוד שחומי היה יוצא לעבודתו בהסעה המאורגנת, המכונית שלנו חנתה לה בחניית הבניין, שעה שאני התרוצצתי לי באוטובוסים ונזקקתי לטובות של חברות. יום אחד פגשתי מורת נהיגה, שהופיעה איתי בלהקת 'שלום'. היא נדהמה לשמוע שאין לי רישיון נהיגה והמריצה אותי ללמוד לקראתו".

הצליח לך.

"חכה. ניצלתי את ההזדמנות שחומי יצא לטיול באנטרקטיקה עם אחיו, ולקחתי שיעורי נהיגה בקבלנות. גם כשחומי חזר, המשכתי בכך בשו־שו עד שהוצאתי את הרישיון כבר בטסט הראשון. כשהצגתי את הרישיון בפני חומי, הוא לא האמין למראה עיניו".

גלוסקא (66), בת שכונת פג'ה בפתח תקווה, עירה מאז ועד היום, היא דור שלישי בארץ למשפחה יוצאת תימן חובבת שירי ארץ ישראל. "אני שרה מהגן", היא מעידה על עצמה. מנעוריה זימרה במקהלה לזמר עם בניצוח בתיה שטראוס ובקן הנוער העובד בעירה לצד לימודים בבית ספר לפקידות.

חלומה הגדול היה לשרת בלהקת הנח"ל. מכיוון שהלהקה הייתה בסוף תוכנית, הוצע לה לשיר בינתיים בצוות ההווי של הנח"ל. הבינתיים נמשך שנה ורבע, אבל היא יצאה מורווחת בגדול, ולא רק בזיכרונות מגוף צה"לי צנוע, שאנשיו היו נוסעים בטרמפים להופעות. ממנו יצאה עם "חורשת האקליפטוס", אבן המסד של הקריירה שלה. בשיר הזה הסופרן שלה מיתמר אל על לצד שירתה של הסולנית השנייה שלו, צילה דגן המנוחה, שעד מותה בטרם עת הייתה חברתה של גלוסקא.
 

"צביקה ארבל, המנהל המוזיקלי של הצוות, יצא לחפש לנו שירים והגיע לנעמי שמר. השיר כבר היה מוכן אצלה לאחר ששנים קודם לכן הושר באחד מחגי קבוצת כנרת. בהמשך ביצעה אותו אילנה רובינא, אבל נעמי רצתה שלהקת הנח"ל תקליט את השיר. איכשהו זה לא הסתדר ואנחנו, הצוות, זכינו". 

ידעת מיד שזה השיר של חייך?

"איפה? הקלטנו את 'חורשת האקליפטוס' כמו כל שיר בלי ציפיות מיוחדות. כשהגענו איתו לחיילים, לפי התגובות שלהם, הבנו במה זכינו".

מהצוות - שבו התבלטה גם בשירים "זמר שכזה" ו"באביב את תשובי חזרה" - הועברה ללהקת הנח"ל, כמובטח. שם חיכה לה כבר מוטי פליישר, בן קיבוץ עינת הסמוך לעירה, שתוך שנים אחדות התפרסם לזמן קצר כג'יימס דין הישראלי עד שהתעופף לארצות הברית. היא עיטרה בקולה הגבוה את שירתו ב"החיים היפים", והם נשארו חברים קרובים לכל החיים.

"בעיקר אכלנו חול בסיני וטיפסנו על ג'בלאות", היא נזכרת בהווי של אז. "במוצבים על גדות התעלה הופענו לא אחת בפני קומץ חיילים. על החול, בלי במה ובלי כלום. היינו לחבר'ה שם כמו אוויר לנשימה".

מעבר לשירים יצאה מהלהקה עם אהבת חייה, בעלה נחום (חומי) שגיא, שבשיר "שלווה", שאותו ביצעה עם בני הלהקה, הוא שר את השורה המיתולוגית "תפרנו חור בגרב". זה היה מפגש מוצלח של ניגודים: חומי היה אז קיבוצניק מגבעת ברנר, בן למשפחה אשכנזית אסלית. "בשנה הראשונה בכלל לא דיברנו", הוא טוען. "אכן, בהתחלה לא התייחסנו זה לזה ואפילו הייתה בינינו דחייה הדדית", היא מגלה. "איכשהו הוא החל לצבוט אותי עד שניצתה בינינו אש
האהבה".

גלוסקא לא הפכה לכוכבת לאחר להקת הנח"ל. היא הופיעה ברחבי תבל כסולנית להקת המחול "שלום", שרה בהצגות תיאטרון המחול "ענבל" ובשנות ה־70 נודעה בעיקר כזמרת של פסטיבלים. ההתחלה הייתה בפסטיבל הזמר המזרחי של 71', שבו שרה לחן של שמוליק זוהר ל"לכה דודי". "עליתי לבמת הפסטיבל עם יד חבושה כתוצאה מתאונת דרכים בדרך להופעה", היא מעידה. "הייתה לי סיבה נוספת להתרגש באותו ערב, כאשר כבר הייתי בהריון עם גיא שלי".

בין השירים שהיא שרה בפסטיבלים המזרחיים הבאים היו "כי מציון תצא תורה" ו"הבלדה על אסתריקה ואברבנאל". בפסטיבל הזמר והפזמון ריגשה עם לחנה של נורית הירש ל"ציון הלא תשאלי" מאת ר' יהודה הלוי.
 

גלוסקא הגיחה לתוכניות של זמר עממי ברדיו ובטלוויזיה החד־ערוצית, בעוד שמצעדי הפזמונים לא היו המגרש שלה. איך אמרה לי בראיון אי אז ב־74'? "כששיר שלי מגיע בטעות לאחד ממצעדי הפזמונים, ישר הוא מועף החוצה. ככה זה כשכל אחד נהיה זמר, האיכות לא נשמרת".
 

באמצע שנות ה־90 הוטלו חייה על כף המאזניים כשלקתה בסרטן השד. איכשהו יצאה מהעניין בשלום. "עברנו, ניצחנו, הייתי בטוחה שהכל בסדר", היא מספרת. "אבל כעבור שנתיים, במהלך השבעה אחרי מות אבי, התברר שגרורה של הסרטן התיישבה לי בחוליה בגב. נאלצתי לעבור טיפולים כאסחיסטיים. בכל מקרה אצלי אין הנחות. המשכתי להופיע ואפילו השתוללתי על הבמה. די כרגיל".
 

בעקבות הטיפולים בפעם השנייה נשרו שערותיה, והיא יצאה להופיע עטויית פאה, ונעזרה בסלון הפאות של פליישר ומשפחתו. "קיבלתי אצלם כזה טיפול, שבכלל אי אפשר היה לנחש שהייתה לי פאה על הראש", היא מעידה. 
 

במקביל לערבי זמר שבהם גלוסקא חורשת את הארץ, היא חולקת עם בנה, הזמר והשחקן גיא שגיא, מופע משותף. "כשאמא באה הנה", הם קראו לו. הם יודעים שהנוסחה של אם ובן על במה אחת איננה שכיחה, אבל מה אכפת להם, כל עוד הם נהנים והקהל מוחא כפיים. "בהופעות אני רואה בעיניים של האנשים שהם צמאים לשירה שלי ושיש געגוע באוויר", היא אומרת.
 

גיא (44), אב לשלושה, חי עם משפחתו בקיבוץ רגבים. במקביל להופעותיו עם אמו המזמרת הוא מנהל קריירה משל עצמו ומשמש כתרבותניק במתנ"ס של גבעת עדה־בנימינה. רעות (38), שחזרה בתשובה, היא אם לארבעה ועובדת סוציאלית במקצועה, שחיה באורנית. עידן (33) רווק וחי באילת.

"נראה לי שאחרי שיצא הסינגל החדש, נגמרו התירוצים. באמת הגיע הזמן לאלבום משלי".