הצליל של העברית חשוב לי מאוד. שירים, לכאורה, זה "גבוה" ולא כל כך קומוניקטיבי. אני לא רואה את זה ככה. מספיקה מילה אחת שנכנסת ללב.

לפעמים אני אוהבת לקרוא לעצמי (ביני לבין עצמי) "סוכנת תרבות", כי אני מרגישה רצון לקרב את השירים האהובים עלי וחשובים לי לכל האנשים, מרגישה שליחות, לא את השמות של המשוררים, אלא השירים עצמם ומה שהם אומרים. עם השנים אני רואה שאנשים מתחברים. אם נותנים לאנשים צ'אנס הם מתאהבים. חלק מהעשייה שלי תמיד היה שירי משוררים, כיוון שאני עצמי התחלתי לכתוב בתקופה מאוחרת של הקריירה שלי. שירי משוררים תמיד עזרו לי לבטא את עצמי.
 

"סיפור חיים"


האוסף "סיפור חיים" לקוח משירו של דן מינסטר שמופיע באוסף. דן ידוע בעיקר כפזמונאי שכתב שירים נהדרים ("דמעות של מלאכים"), אבל השיר הזה, שהוא דיאלוג בין גבר לאישה, נמצא בתוך ספר השירים שלו. הכלל בליקוט השירים לאוסף היה – רק שירים שהתפרסמו בספרי שירה של אותם משוררים.

חווה אלברשטיין. צילום: ג'ראר אלוןחווה אלברשטיין. צילום: ג'ראר אלון

 

"כי הנה החומר"


השיר "כי הנה כחומר" (ביד היוצר), הלקוח מתוך פיוט של יום הכיפורים, הוא בעצם הלחן המקורי של המנון החלוצים שעמנואל הרוסי כתב לו את המילים. הסיפור איך נוצרת הישראליות, שילוב של החסידות והחלוציות, מייצר את השרשרת הזו שבעצם קיימת בכל האוסף הזה של העברית, שלאורך השנים לא כך כך השתנתה. אם קוראים את השירים, למשל שירים של אסתר ראב (שהייתה המשוררת הצברית הראשונה) שכתבה בשנות ה־30־40, או שיר של דוד אבידן, לא מרגישים כל כך את ההבדלים.
 

"הרי את מותרת", "מנת קרב"


שני שירים של דוד אבידן מופיעים באוסף, "הרי את מותרת" ו"מנת קרב". הם היו סוג של אתגרים די מרתקים בשבילי מבחינת הלחנה, אבל דווקא באופן מוזר, כשישבתי מול הטקסטים, זה יצא ממש בדקות. יש איזו מוזיקה פנימית בתוך הטקסטים שלו, שהיא פשוט שם, ולכן זה זרם. השיר "מנת קרב", אף על פי שיש בו מן הקרקסיות, הוא מאוד עצוב, והלחן תומך בזה.

חווה אלברשטיין. צילום: ג'ראר אלוןחווה אלברשטיין. צילום: ג'ראר אלון

 

"לכל איש יש שם"


מהספר הראשון של זלדה שיצא, התאהבתי בה כמו רבים. הספר "אל תרחק" יצא בתקופת מלחמת יום הכיפורים. זו הייתה תקופה מלנכולית. "לכל איש יש שם", שמופיע בספר, הרטיט את לבי, כי היה שם משהו כל כך הומני כללי: כל כך הרבה אפשרויות יש להגדיר בן אדם. יש בשיר הזה כל כך הרבה רוחב, שלא יכולתי לעמוד בפניו. מסרתי אותו לחנן יובל, שהלחין אותו כל כך יפה. זה היה השיר הראשון של זלדה שהולחן. נסעתי אליה לירושלים כדי לשיר ולנגן בפניה את השיר. היה חורף וירד שלג. הגעתי אליה הביתה עם הגיטרה, ושרתי אותו בפניה. היא ביקשה שאנגן שוב ושוב, ואחרי כן ביקשה אם אפשר לשמוע עוד שירים. אז המשכתי לשיר ולנגן בפניה. זה היה מפגש מיוחד. במשך השנים השיר הזה הפך למאוד מקומי ויהודי. אני חושבת שהיא בטח הייתה מקבלת את זה ברגשות מעורבים. מצד אחד מצמצם אותו להקשר מסוים. מצד אחר, גאווה גדולה. לא בידינו האמנים לאן השיר מתגלגל.

דוד אבידן. צילום: יוסי אלונידוד אבידן. צילום: יוסי אלוני

 

"רק על עצמי"


זה שיר מתוך ערב שירי רחל שהעליתי ב־1968, "רק על עצמי לספר ידעתי". מצאתי בשירים של רחל שירי בלוז.אישה בכל זמן ובכל עת, לא ראיתי בה נציגה של ההתיישבות העובדת, אלא נציגה של כל אישה, ייסורי אהבה, תקוות לילד, התבססנו יותר על החלק הזה של השירים שלה, ולא על החלק שעוסק יותר בעבודת אדמה וההתיישבות.

חווה אלברשטיין. צילום: ג'ראר אלוןחווה אלברשטיין. צילום: ג'ראר אלון

 

"שיר משמר"


"שיר משמר" לקוח מתוך שיר שנכתב להצגה "חגיגת קיץ" של נתן אלתרמן. בהצגה הרוב היה מדוקלם וכמעט לא מושר. במקור הוא שיר מאוד ארוך ורב בתים. כשהחלטתי לשיר אותו, ביקשתי אישור מתרצה אתר לקצר אותו. היא נתנה את הסכמתה, וכך נוצר השיר הזה. זו הייתה מין הפקה, שקטפנו משהו שהיה חלק ממשהו אחר, והפכנו אותו למשהו בפני עצמו. הרגע הזה שבאנו עם העיבוד של וילנסקי להשמיע לסשה ארגוב, שבכלל לא ידע על זה, היה רגע קסום בעיני. זה הפך לאחת היצירות הכי יפות שזכיתי לשיר.
 

"נפשי"


שיר שהגעתי אליו בזכות שאנן סטריט, שביקש ממני לשיר איתו את הדואט. מאוד סיקרן אותי הטקסט, מאוד אהבתי את הכיוון של המנגינה, עם המקצב הלא שגרתי. זו נראתה לי הרפתקה מרתקת. השיר הזה יוצא דופן גם מבחינת הטקסט שהוא לא קל, ופה ושם אפילו סתום, אבל זה לא הפריע לי, כי לפעמים מספיק משפט אחד או שניים מובנים וצלולים כדי לקבל מוטיבציה לשיר אותו.

חווה אלברשטיין. צילום: יח"צחווה אלברשטיין. צילום: יח"צ

 

"תקופות השנה"


שיר של דליה רביקוביץ, שהולחן בעקבות הזמנה של קול ישראל. באותה שנה הייתי זמרת השנה במצעד שלהם, ולכבוד האירוע הם הזמינו שיר. את השיר הלחין יאיר רוזנבלום. לחן מורכב. טקסט כל כך מופלא, פנורמה של טבע וחיים.
 

"אישה אנאלפביתית"


שיר של ראשיד חוסיין, משורר ערבי פלסטיני שהוציא אנתולוגיה יחד עם נתן זך של שירים ערביים מתורגמים לעברית. נתתי את הטקסט לשפי ישי להלחנה. טקסט פשוט ושובר לב. השיר לקוח מהאלבום "שיר במתנה" שיצא ב־1980.