בשישים שנותיו ידע הרוק הישראלי שינויים רבים של עונות וזמנים, סגנונות ואמנים. אבל יש יוצר אחד, ילד נצחי, שבארבעת העשורים שבהם הוא אקטיבי מצליח ליצור בטריטוריה משלו ליגה משלו ולהישמע אלמותי בקו הלירי והמלודי הייחודי לו, בלי להיות מושפע מתמורות וממהמורות הזמן והתקופה. כל זאת הודות לכך שהוא אינו מייחס חשיבות למיינסטרים או למונח "נורמטיביות". לאיש הזה קוראים רמי פורטיס.
אלבומו החדש של פורטיס, "מדור פיות", הוא ההוכחה המובהקת לכך: 11 שירים, כל אחד שונה מהשני ומציג את המורכבות בישותו של פורטיס, שדן בנושאים שונים שאינם בהכרח מובנים מאליו: מאהבה, דרך נושאים חברתיים, ועד יקום מקביל ושאלות קיומיות רוויות תהיות.
הסאונד, המזכיר קמעה את האייטיז האפלים בהשפעת דיוויד בואי, משלב פופ, רוק, אלקטרו ומוזיקה קלאסית, עם מקהלת ליווי נהדרת המלווה את פורטיס לאורך האלבום ומוסיפה לו נופך בינלאומי.
מלבד העיבודים האפלוליים והשירים הקליטים, פורטיס גם לא ממעט לטווח מטפורות שנונות לאוויר: "המלחמה היא אהבה נכזבת, המצאה של מציאות כוזבת" (מתוך השיר "עד כאן"), "השפה היא עצב" ועוד.
האזנה אחת לאלבום לא מספיקה כדי לעכל אותו: בהאזנה ראשונה צריך להתעמק אך ורק במוזיקה הדי מורכבת, א־סימטרית ולא תמיד ברורה (בייחוד בשיר "מי המציא את מי"). בהאזנה שנייה יש להתמקד בטקסטואליות המבריקה, הסנטימנטלית והבלתי שגרתית, שהיא בגדר "הרבצת תורה" למעריצי פורטיס; ובהאזנה שלישית יש לשמוע את כל המכלול ולהתייחס לאלבום כיצירה אחת, המשלבת גאונות עם שיגעון מבריק.
אף שהאלבום, ברובו לפחות, לא שייך למיינסטרים הרדיופוני, פורטיס עדיין לא מזניח את הקהל המתקשה לעכל את חומריו הכבדים וכולל בתוכו כמה להיטי קאלט פוטנציאליים, ובראשם הרצועה הסוגרת את האלבום "סניאסי", אך גם "סופיה", "בעולם" ו"הצדפה". אלו מציגים את הצדדים השונים והמגוונים של פורטיס, אמן חוץ־פלנטרי, שנחת אאוט אוף דה בלו על פלנטת המוזיקה הישראלית.