שנה חלפה מאז הוציא ליאור נרקיס את אלבומו האחרון ("עשינו היסטוריה") והחליט להאט קצב בכדי לעמול על אלבומו הבא, מתוכו הוציא השנה, שלושה שירים בלבד: "עכשיו", "ביוטי" ו"חגיגה בישראל" (עם דודו אהרון), שהשניים האחרונים, היו פחות לטעמי כי הציגו את נרקיס היותר "ממוסחר" ופחות פורץ דרך כפי שדאג להיות לאורך השנים.

בימים אלה, לצד סיבוב ההופעות שלו עם דודו אהרון (למען הכנות, שילוב מוצלח בין השניים ואופטימלי לקריירות של שניהם), הצליח נרקיס היום להפתיע אותי ולשלוף מהכובע את הלהיט החם הבא שלו: "פסטיבל", שיר שמהאזנה ראשונה נשמע כמו אחד מלהיטיו הפוטנציאליים הגדולים בשנים האחרונות.

אילו זמר אחר היה מבצע את השיר, הוא יכל פחות להלהיב וליצור אווירה של מסיבה מאשר נרקיס שבביצועו, כמו בהופעותיו החיות, נוטף אנרגיות מחשמלות וכריזמה שמצליחה להלהיב את המאזין טוטאלית.

על אף שבשיר ישנם אלמנטים שנחרשו כבר בעבר כמו שימוש במשפטים באנגלית בפזמון, מקהלת גברים שמסלסלת בניחוח אוריינטלי ערבי ודאנס פופ בועט, השיר תפור ככפפה ליד לקולו של נרקיס שעושה בו מטעמים ויוצר הכלאה בין "שגעת טרפת" ל"מהפכה של שמחה" והתוצאה – קתרזיס מסלסל לאוזניים.

את "פסטיבל" כתבו והלחינו שני יוצרים פחות "מוכרים" בזירת הזמר הים תיכוני: דור שגב ורולי אייזן (שהוציא מספר שירי היפ הופ ליוטיוב) וזה צעד מעולה ונבון של נרקיס לשלב יוצרים "חדשים" שמביאים עימם אג'נדה מוסיקלית חדשה ומקורית ולא "שרופים" ממסחריות משוועת. על העיבוד וההפקה המוסיקלית אמון ינון יהל המוכשר שעושה עבודה מעולה.